חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// פרשת המעקבים מחייבת תזכורת משיעורי אזרחות /// NSO במלחמת הישרדות /// דיפלומט מייקרת פשוט משום שהיא יכולה /// הרפורמה בחינוך צריכה להתחיל בבתי הספר היסודיים
מוסף כלכליסט | 10.02.22
חשיפת הפרשה
כל אחד והתפקיד שלו
השימוש של המשטרה בכלי המעקב של NSO נובע מפריצת גבולות, והוא מתאפשר בזכות הרבה בלבול וטשטוש של אחריות. בעצם השימוש הנרחב בתוכנה המשטרה חרגה מסמכויותיה. זה התאפשר, ולאורך זמן, משום שהגורמים במערכת המשפט ובפרקליטות שאמורים לפקח על המשטרה לא מילאו את תפקידם. טשטוש האחריות הזה נמשך גם לאחר חשיפת הפרשה, ומתבטא בתגובות הנוגעים בדבר. למשל, כשבמשטרה או במערכת המשפט דרשו מהעיתונות לספק פרטים וראיות, לכאורה כדי לאפשר בדיקה של הנושא. מדובר באי־הבנה מהותית של התפקיד והאחריות המוטלים על כל גורם. תפקיד התקשורת הוא לחשוף כשלים ומחדלים. את הכשלים והמחדלים הללו צריכים לחקור ולבדוק הגורמים המוסמכים — בבדיקה פנימית, בחקירה פלילית או באמצעות ועדה חיצונית. זה אינו תפקידה של העיתונות. לכאורה שיעור אזרחות כמעט בסיסי, אבל מתברר שצריך לרענן את העניין: המשטרה נלחמת בפשיעה ואוכפת את החוק באמצעים החוקיים העומדים לרשותה; מערכת המשפט והממשלה מפקחות על עבודתה; העיתונות חושפת ומדווחת; ועדות חקירה, כשדרוש, אוספות מידע, חוקרות, ומסיקות מסקנות לגבי התיקון הראוי. צריך רק שכל אחד יזכור את תפקידו — וימלא אותו.
/// תומר גנון
NSO
החבל מתהדק
בעוד חשיפת השימוש שעשתה המשטרה בתוכנות הריגול של NSO מסעירה את אזרחי ישראל, האזרח שלו חוליו, מייסד החברה והמנכ"ל שלה, מוטרד מעניינים אחרים. אנחנו נלחמים על זכויותינו הבסיסיות, והוא נלחם על הביזנס, שקוע בסכסוך מר עם שותפיו האמריקאים, שהגיע לבית המשפט וסיפק הצצה לנעשה בחדרי חדרים של אחת מחברות הריגול המובילות והחשאיות בעולם.
והתמונה שמעלה התביעה, שנחשפה השבוע במלואה, אומללה למדי: ל־NSO יש חובות של יותר מ־460 מיליון דולר, היא מאבדת לקוחות, רושמת ירידה חדה בהכנסות, ומתקשה לעמוד בתשלומי השכר לעובדים. נציגי השותפים האמריקאים, קרן BRG, מבקשים לברוח מהספינה הטובעת שהיא NSO ולקחת איתם את החברות ה"לבנות" בקבוצה — אלה שאינן עוסקות בסייבר התקפי, ולא נכנסו לשום רשימה שחורה בעולם. חוליו, מצדו, רוצה למצוא מי שיקנה ממנו את כל החבילה, את החברות בכל הצבעים. והזמן לא משחק לטובתו; החובות נצברים, סבלנות הנושים אוזלת, ועוד ועוד חשיפות ברחבי העולם של השימוש בתוכנה באופן שפוגע בפרטיות ובזכויות אדם בטח לא מועילות.
עכשיו, כשזה בבית, החשיפות האלה הן יותר ממשקולת על העסקים. גם אם NSO תתאושש, צריך לקוות שמדינת ישראל תקבע סוף סוף כללי משחק חדשים שלא יאפשרו שימוש פרוץ בתוכנה שלה — או באלה של כל חברה אחרת עם פעילות דומה. את NSO ודומותיה אולי זה יהרוג, אבל עלינו חייבים לשמור.
/// גלית חמי
צילום: יונתן בלום
העלאות המחירים
תרגיל לא דיפלומטי
לרגע היה נראה שהלחץ עובד. יבואנים ויצרנים העלו מחירים, האוצר נזעק, הציבור התמרמר, וההתקפלות הגיעה מהר: מי שהודיעו על העלאות מחירים חזרו בהם. למעשה, ההתקפלות הגיעה מהר באופן חשוד, כזה שהיה צריך להדליק נורת אזהרה. איך לפני רגע טענתם שאי אפשר בלי להעלות מחירים, ופתאום אפשר?
השבוע התברר איך אפשר. מנכ"ל ובעל השליטה ביבואנית המזון דיפלומט, נעם וימן, אמנם הודיע לשר האוצר כי "למרות הנזק הכספי, אנו דוחים את העלאת המחירים עד לאחר פסח", אבל במקביל הוא גם הודיע למסעדות, בתי קפה ומלונות כי עשרות המוצרים שהחברה מספקת להם מתייקרים ב־5% עד 29%(!). גם ההתייקרויות האלה, מן הסתם, ימצאו את דרכן להתגלגל על הציבור, אבל דיפלומט לא חוששת מהן. גם משום שעליות מחירים עקיפות לא מעצבנות את האזרחים והפוליטיקאים כמו התייקרויות ישירות, וגם משום שדיפלומט יכולה לעשות שם מה שהיא רוצה. יש לה כוח רב בשוק המזון, הקמעונאי והמוסדי כאחד. היא לא היחידה, כמובן: הספקים הגדולים חולשים יחד על 53% משוק הצריכה, ושתי הרשתות הגדולות (שופרסל ורמי לוי) מחזיקות ב־44% מהכנסות הקמעונאים. השבוע, בדיון בוועדת הכספים, נציג רשות התחרות סיפר כי הרשות שוקלת לפעול חוקית נגד יבואנים רשמיים. אולי גם המדינה תיזכר סוף סוף שפתאום אפשר, ושהיא בעצם היחידה שיכולה לעשות מה שהיא רוצה — אם היא רק רוצה.
/// נטע־לי בינשטוק
הרפורמה בבגרויות
תתחילו מהיסודי
משרד החינוך הודיע השבוע על רפורמה שתצמצם את מספר הבגרויות, כך שהתלמידים ייבחנו רק בכמה מקצועות ליבה, כולל מתמטיקה, אנגלית ומקצוע מוגבר. זו התמקדות דומה למה שנעשה כבר במדינות רבות, שבהן מספר בחינות הסיום נמוך יחסית. אבל אם כבר עושים צעד בכיוון הנכון הזה, למה להסתפק רק בתיכונים? התמקדות כזאת נדרשת לא פחות גם בשכבות נמוכות יותר, בייחוד אחרי שנתיים של מערכת חינוך משובשת בצל המגפה. בשנתיים האלה נפערו בקרב תלמידים פערים עמוקים: לא רק בהשוואה לחומר שאותו בני גילם ידעו בעבר, אלא גם בין בני אותה כיתה (מי שהצליח ללמוד בזום ומי שלא, מי שישב בבית בבידודים חוזרים ונשנים ומי שהגיע לבית הספר וכן הלאה). במצב כזה, נדרשת תוכנית חירום לשנת הלימודים הבאה, שתתמקד רק בליבה: כל המחצית הראשונה, למשל, תוקדש לצמצום הפערים והטמעת הידע הבסיסי בשפה, מתמטיקה ואנגלית ולחיזוק התלמידים מהבחינות הרגשית והחברתית, שנפגעו קשות בימי הקורונה. את שאר המקצועות יהיה אפשר לשלב ממש במשורה, או לחכות איתם למחצית הבאה; אף ילד לא ייפגע מהפסד של כמה שיעורי תנ"ך או מולדת, אבל פערים בעברית, אנגלית או מתמטיקה הם עלולים לסחוב לכל החיים.
/// רועי ברגמן
מילת השבוע
//
דור סער־מן
לצד הפלא המיתולוגי, יש גם אזהרות יהודיות
החשיפה של תומר גנון ב"כלכליסט" על השימוש הנרחב שעושה המשטרה בתוכנת המעקב פגסוס מטלטלת משלל סיבות. אחת מהן, אולי הזוטרה ביותר ובכל זאת היא שם, נוגעת לפער שבין היצור המיתולוגי לתוכנה הנושאת את שמו. מצד אחד סוס מכונף, נשגב, פלאי, מצד אחר כלי מעקב שמשמש בין השאר משטרים אפלים, פולש לחייהם של אנשים באופן לא מפוקח ולא חוקי, משמש לרדיפת אזרחים ולפגיעה בהם. ממש גן עדן מול גיהינום.
לא בכדי NSO בחרה בשם פגסוס כדי למכור מוצר יוצא דופן שמשדר כוח אלוהי כמעט. וכמי שמכוונת לשווקים בחו"ל, היא לא הלכה על יצורים פלאיים מהתרבות היהודית, כגון קטב מרירי או תולעת השמיר, אלא על המיתולוגיה היוונית, ערש התרבות המערבית. אבל בסופו של דבר הפגסוס הנוכחי הוא רק סוס עם כנפיים: אמצעי שליטה של אלימות ישנה שמתחפש למשהו חדש ומסעיר. ובעברית זה חיבור מילולי ממש, כאילו הפגסוס הוא פגע של סוס. ובשביל סוסים אנחנו לא צריכים את המיתולוגיה; גם בתנ"ך, בספר דברים, נקבעה האזהרה שאם ימונה מלך על העם, צריך ש"לא ירבה לו סוסים" — שלא יגלוש לפאר ורהב, המובילים גם לשחיתות. סוסים או תכשיטים, כיבודים או צוללות, צריך לדעת לא להרבות. לא ליפול לשכרון הכוח שסוס מעניק לרוכבו, ושפגסוס מעניק למי שחושב שהוא יכול לעוף עליו. פגסוס היא אולי תוכנה חדשה, אבל הסכנה שבה קדומה כמו המיתולוגיה היוונית והתנ"ך. חבל שיצרניה ומשתמשיה לא חזרו גם למיתולוגיה היהודית, כדי להזכיר לעצמם שבסוף הגולם קם על יוצרו.
