א

יבן מונטיק פתח את דלת ביתו בברלין בבוקר קר בפברואר 2021, וקיבל לידיו חבילה משליח של אמזון שהמתין לו בחזית הבית. מונטיק, מייסד ומנכ"ל SoftSwiss, חברת תוכנה בלארוסית המספקת שירותים לאתרי הימורים, הופתע. הוא לא זכר שהזמין משהו. כשפתח את החבילה גילה בתוכה שעון מעורר בצבע שחור, ובצדו הודעה קצרה באנגלית: "איבן היקר, לעולם לא מאוחר לאחל מזל טוב. זו רק ההתחלה. טיק טוק".

השולח בחר לשמור על אנונימיות, אבל למונטיק היה חשד מבוסס למדי בנוגע לזהותו. הוא העריך שמדובר באותו גורם שזמן לא רב קודם לכן השיק נגדו קמפיין השחרה גלובלי אדיר ממדים, שספק אם נולד כמותו שלא ביוזמתה של מדינה ריבונית.

מאז אוקטובר 2020 הופצו ביוטיוב ובפייסבוק כאלף סרטונים אנונימיים, שייחסו למונטיק ולשותפיו בסופטסוויס מרמה, הונאה, הלבנת הון וגנבת כספים מלקוחות. רבים מהסרטונים התחזו למהדורות חדשות או לתוכניות תחקירים, ו"חשפו" לכאורה מעשים שבהם היו אנשי סופטסוויס מעורבים. יוצרי הסרטונים הללו היו יצירתיים ואכזריים. בין השאר נטען בהם כי אחד משותפיו של מונטיק היה מעורב בהתנקשות בחייה של עיתונאית בולגרייה ב־2018, משום שעמדה לחשוף מעשי נוכלות שלו. בסרטונים אחרים נטען שה־FBI והאינטרפול מנהלים חקירה נגד סופטסוויס.

ולא רק סרטונים: יותר מ־300 אתרי אינטרנט הדהדו את העלילות הללו. חלקם אף התחזו לאתר של סופטסוויס עצמה. כדי להעצים את הפגיעה, הסרטונים וקישורים לאתרים הופצו ישירות לעובדי סופטסוויס. בהמשך חלק מהעובדים הפכו למטרות בעצמם וזכו להודעות מאיימות, בצירוף תמונותיהם, שקישרו אותם לכאורה למעשים פליליים שקשורים לחברה. הניסוחים הלכו והחריפו: מ"אתה צפוי לראות הרבה הפתעות", דרך "חקירה מעמיקה חושפת את מעורבותך בהלבנת הון ובמעשי הונאה", ועד "בידינו תמונות אינטימיות שלך עם נשים צעירות ששילמת להן". באחת ההודעות ששוגרה למונטיק נכתב: "אתה חושב שתדפוק יהודים? בשואה הבלארוסים הרגו 350 אלף יהודים, וזה לא עזר להם! אנחנו מבטיחים שעוד תבכה על מה שעשיתם".

ולא רק שואה. מפיצי הקמפיין המאיים חתמו על חלק מהאיומים בשם "המודיעין הישראלי". בחלק מההודעות הוזכרה חברת הסייבר ההתקפי הישראלית NSO (ללא ידיעתה) ונטען בהן ש"חברת הסייבר הגדולה בישראל" יכולה לחדור "כמו כלום" לטלפונים.

אבל כדי להבין את הקשר של הפרשה לישראל ולישראלים, אין צורך לעבור דרך NSO או ארגוני המודיעין. אפשר לגשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שבו הגישו בחודש שעבר מונטיק ושניים מאנשי סופטסוויס, דימיטרי יקאו ופאבל קַשוּבָּה, תביעה שפורשת עלילות מסמרות שיער נגד שלושה ישראלים. לפי הנטען בכתב התביעה, שניים מהם הם למעשה עושי דברו של הנתבע המרכזי: עופר (ג'וש) באזוב.

עופר באזוב (52), יהודי־ישראלי־קנדי המתגורר במונטריאול, פועל מתחת לרדאר וכמעט שאינו מוכר כאן, חרף היסטוריה של פעילות עצומה בעולם ההימורים המקוונים. הוא גם משקיע בסטארט־אפים ישראליים (ראו מסגרת) ותורם לקהילה היהודית בעיר מגוריו. עופר ואחיו דוד באזוב (41), שלרוב ניצב בחזית, שלטו יחד ב־PokerStars, אתר הפוקר המקוון הגדול בעולם, שאותו רכשו בעשור הקודם ממשפחת שיינברג היהודית־קנדית תמורת 5 מיליארד דולר.

התביעה הנוכחית, שהוגשה באמצעות עו"ד יעקב אנוך ממשרד מ. פירון, מספקת הצצה נדירה לפעילותם של הבאזובים, ומייחסת לעופר באזוב ולשותפיו אחריות ל"מסע הכפשה פלילי שהביא לפגיעה קשה במהלך חייהם של התובעים... שנבנה ותוכנן במכוון על מנת להגביר את הכאב והסבל שלהם... ונמשך חודשים רבים". לפי כתב התביעה, מה שעומד מאחורי קמפיין ההשחרה הוא ניסיון לכאורה להפעיל לחץ על אנשי סופטסוויס ואדם נוסף הקשור לפרשה, "במטרה לסחוט אותם ולגרום להם לוותר על חוב בסך 17 מיליון יורו".

בסרטונים ובאתרים שהפיצו את המידע הכוזב על אנשי סופטסוויס נטען, בין היתר, כי ה־FBI והאינטרפול מנהלים חקירה נגד בכיריה, וכי שותף עסקי של החברה היה מעורב בהתנקשות בחייה של עיתונאית שעמדה לחשוף את פשעיו. במהרה החלו גם להגיע הודעות מאיימות יותר ויותר: מ"חשפנו את מעורבותך בהלבנת הון ובהונאות" ועד "בידינו תמונות אינטימיות שלך עם נשים ששילמת להן"

שני נסיכים ואס יהלום

האחים באזוב הופכים לענקי פוקר

יוסף ושרה באזוב, זוג יהודי אורתודוקסי מגיאורגיה, עלו לישראל עם בנם עופר בראשית שנות השבעים. הם התיישבו בחיפה, שם נולדו להם עוד ארבעה ילדים. בשנות השמונים החליטו בני הזוג להגר למונטריאול, שם הביאו לעולם עוד בת. בשנותיהם הראשונות בקנדה הם חיו בעוני ונזקקו לתמיכתה של הקהילה היהודית: לימים סיפר עופר כי ראשי ישיבת חב"ד קלטו אותו ל"חדר" ללא תשלום במשך שש שנים, ושאחד מבני הרב הביא לו כריכים מהבית מדי יום.

עופר ואחיו דוד, צעיר הבנים, בלטו מגיל צעיר כדמויות מוכשרות מאוד, אבל גם סוערות מאוד: בשנות התשעים הורשע עופר באזוב בקנדה בהחזקת קוקאין, ובארצות הברית בהונאת פנסיונרים באמצעות טלמרקטינג (עבירה שבגינה שילם קנס גבוה). דוד, שניחן בכישורים מתמטיים יוצאי דופן, נשר מהלימודים, נזרק מהבית ולן בפארקים, אבל לקח את עצמו בידיים, התפייס עם הוריו ועלה על עגלת ההייטק: תחילה פתח חנות מחשבים קטנה, אחר כך שיווק מחשבים ללקוחות גדולים יותר ויותר, ובהמשך הקים את חברת Amaya, שפיתחה שולחנות פוקר אלקטרוניים ומכרה אותם לבתי קזינו ולספינות תענוגות. ב־2010 הוא הנפיק את החברה בבורסה הקנדית, וב־2012 גם בנאסד"ק.

אבל אף שדוד שימש הפנים של אמאיה, ואף שרשמית הוא היה בעל המניות הגדול בה, "הרוח החיה והשולט בפועל בחברה היה אחיו עופר", כך נטען בכתב התביעה על בסיס פרסומים בחו"ל וחומרים משפטיים. עופר, נטען, שינה את שמו לג'וש ופעל מאחורי הקלעים בשל ההסתבכויות הפליליות שלו בעבר.

הצלחת החברה הזרימה כסף רב לבאזובים, ואלו התחילו להשקיע אותו — וגם לתרום לקהילה היהודית, ובעיקר לחב"ד. עופר, למשל, "היה התורם הכי גדול של חב"ד במונטריאול", ובין היתר תרם מיליון דולר לישיבת חב"ד, סיפר מקור בקהילה ל"מוסף כלכליסט". לדבריו, עופר ודוד באזוב "לא רק רושמים את הצ'ק, אלא גם מעורבים בקהילה, עוזרים, קונים אוכל לנזקקים. הם אנשים צנועים מאוד שמתרחקים מחשיפה ועושים דברים בשקט: גם כשדוד עמד בראש החברה הכי גדולה בעולם בתחומה, הוא שמר על צניעות".

במהרה, אמאיה החלה לנסוק: ב־2012 היא רכשה את חברת מכונות המזל "קאדילק ג'ק" (וב־2015 מכרה אותה במחיר כפול). זה היה רק המתאבן: ביוני 2014 הבאזובים הדהימו את תעשיית ההימורים והגיימינג העולמית כשרכשו מידי משפחת שיינברג, גם היא משפחה ישראלית שהיגרה לקנדה בשנות השמונים, את אתרי ההימורים PokerStars ו־Full Tilt Poker. המהלך הזה הפך את אמאיה לפלטפורמת ההימורים המקוונים הגדולה בעולם: פוקרסטארס היה אז (ונותר גם כיום) האתר הגדול בתחום, עם 89 מיליון יוזרים והכנסות של יותר ממיליארד דולר בשנה. את כל הטוב הזה קנתה אמאיה, חברה לא מוכרת כמעט שכמה שנים קודם לכן הכנסותיה עמדו על מיליוני דולרים בודדים. התשלום - 4.9 מיליארד דולר — גויס ברובו משורת קרנות ובנקים, ובראשם בלקסטון. הבאזובים עצמם כמעט שלא נדרשו להכניס את היד לכיס.

בעוד עופר מקפיד להישאר מאחורי הקלעים, דוד, ששימש מנכ"ל ויו"ר אמאיה, הפך לנער הפוסטר של העסקה. תמונותיו של הצעיר הנאה בן ה־34, שהתהדר בהחזקות בשווי של כ־800 מיליון דולר בחברה הבורסאית, עיטרו שערי מגזינים, כשהוא עטור בלורית מרשימה ולבוש בחליפות מעצבים. בכתבת פרופיל נרחבת שפורסמה ב"פורבס" בדצמבר 2014 הוצג דוד באזוב כ"מלך הפוקר וההימורים המקוונים" וכמי ש"מתמודד עם טיטאנים כמו שלדון אדלסון", והצלחתו העסקית תוארה כ"סאגה של חוצפה, מזל והתמדה". דוד עצמו, שנשאל בכתבה על עסקת פוקרסטארס, אמר כי "זה היה משחק גדול, והוא רק מתחיל".

אלא ש"המשחק הגדול" תפס כיוון שונה עוד באותו החודש, כשחוקרי ה־AMF, רשות הרגולציה הפיננסית בקוויבק, פשטו על משרדי אמאיה. העניין של הרשויות בבאזובים התעורר הן לנוכח התהייה אודות מקורות ההון ששימשו את אמאיה לרכישת פוקרסטארס, והן לנוכח תנועות ערות במניית אמאיה ערב רכישת הענק, שהעלו חשד לשימוש במידע פנים. כשה־AMF פשט על משרדי אמאיה, דוד באזוב שידר עסקים כרגיל ואמר שציפה לבדיקה שכזו לאור נסיקת מניית החברה. אבל ב־2016 התחזקו החשדות שהעסקים ממש לא כרגיל, כשנחשפו "מסמכי פנמה" — יותר מ־11 מיליון מסמכים של פירמת עורכי דין פנמית, שהכילו מידע על כ־200 אלף חברות אוף־שור, רבות מהן שימשו מקלטי מס. לפי פרסומים, שמוזכרים גם בכתב התביעה הנוכחי, החוקרים גילו בין המסמכים הסכם חשאי בין עופר לדוד באזוב, ולפיו דוד מונה לכאורה כאיש קש מטעם עופר לשם החזקה במניות השליטה באמאיה. עוד נמצא לכאורה שדוד העביר לעופר מידע על מיזוגים ורכישות של אמאיה, ועופר העביר את המידע הזה לשותף עסקי שלו לטובת סחר במניות אמאיה. על פי החשד, באופן זה הופקו רווחים של כ־1.5 מיליון דולר.

אלא שלמרות החשדות, עופר נותר מחוץ להליכים המשפטיים. ה־AMF הגיש כתב אישום רק נגד דוד באזוב (ונאשמים נוספים שאינם בני משפחה), בגין סחר על בסיס מידע פנים ומניפולציות בשוק, במה שכונה "פרשת מידע הפנים הגדולה בהיסטוריה של קנדה". דוד הכחיש את החשדות, אבל לנוכח צלילת מניית אמאיה נאלץ להתפטר מתפקיד יו"ר ומנכ"ל החברה. בדצמבר 2016 הוא ניסה לקנות את השליטה באמאיה באמצעות מימון משורה של גופים לא מוכרים, שלפחות אחד מהם הכחיש ב"גלוב אנד מייל" הקנדי כל מעורבות בניסיון הזה. ב־2017 הוא מכר לחברה את החזקותיו, בכמה מנות, תמורת מאות מיליוני דולרים. אמאיה, במאמץ להתנער מהפרשה, ביצעה מיתוג מחדש באוגוסט 2017, ובמסגרתו החליפה את שמה ל־The Stars Group; ב־2019, שנתיים אחרי שהבאזובים פנו לדרך אחרת, היא נמכרה תמורת 6 מיליארד דולר לפלָאטֶר אנטרטיינמנט האירית, כיום חברת ההימורים המקוונים הגדולה בעולם.

בסופו של דבר, התיק הפלילי נגד דוד באזוב קרס באופן מפתיע ב־2018, אחרי שהתברר שהתביעה שיגרה בטעות כ־300 אלף מסמכים חסויים לפרקליטיו. אלו ניצלו את התקלה וטענו שהדבר פגע בהליך, ובית המשפט קיבל את טענתם וסגר את התיק בלי לבחון את האישומים נגד דוד.

שלישייה מול רביעייה

ההרפתקה הבלארוסית של עופר והחבר'ה

כאן, לפי כתב התביעה, מסתיים עיקר חלקו של דוד בסיפור, והעלילה עוברת לאחיו עופר ואל שלושת הבלארוסים שהוזכרו בפתיחה: איבן מונטיק, דימיטרי יקאו ופאבל קַשובָּה.

מונטיק ויקאו הם כאמור בעליה של סופטסוויס, שמעסיקה כ־900 עובדים, ומלבדה הם גם בעליה של חברת ההחזקות BeFree הרשומה בקפריסין. קשובה מכהן כסמנכ"ל הכספים בשתי החברות.

בסוף 2018 הבלארוסים חיפשו משקיעים שייכנסו ל־BeFree, והגיעו אל עופר באזוב ואל שני חברים ישראליים שלו, רֵוואז מֶגְרֵלִשווילי ואלברט אלישקוב; אלו השלושה שהבלארוסים תובעים כעת בבית המשפט בתל אביב. לפי התביעה, מונטיק ויקאו נפגשו עם עופר וחבריו, ובאפריל 2019 סיכמו איתם על השקעתם ב־BeFree: עופר וחבריו ירכשו 60% מהחברה תמורת 21 מיליון יורו, שמתוכם 3 מיליון ימומנו באמצעות הלוואה של המוכרים (כלומר, נותר להם לשלם 18 מיליון יורו). ב־40% הנותרים יחזיקו מונטיק ויקאו.

לפי ההסדר הזה, לבאזוב ולחבריו נותר לשלם עבור חלקם 18 מיליון יורו — ובמהרה התברר שכמו בעסקת אמאיה ובניסיון להשתלט עליה מחדש, גם כאן נמצא לכך פתרון יצירתי. לפי כתב התביעה, באזוב והישראלים התקשרו עם איש עסקים יהודי־רוסי ששמו רולנד יִישָׁאֵב, וזה הקים עם מגרלשווילי חברה ששמה קפיטל, שנרשמה באיי הבתולה הבריטיים. יישאב נרשם כבעליהן של שליש ממניות החברה, ובתמורה העמיד לחברה הלוואה בגובה 17 מיליון יורו, ששימשה להשקעה ב־BeFree. כך, לעופר ולחבריו נותר להעמיד לטובת עסקת BeFree רק מיליון יורו — "כרטיס כניסה כמעט חינמי לתוך BeFree", כפי שנטען בכתב התביעה.

שני השלישים הנותרים של קפיטל נותרו בידי מגרלשווילי, אלא שהתובעים טוענים כי מגרלשווילי מחזיק אותן בנאמנות עבור באזוב ואלישקוב, שביקשו "להסתיר את מעורבותם בשל עברם המפוקפק", וכי בפועל באזוב הוא שהיה הרוח החיה מאחורי פעילותה של קפיטל. כהוכחה, התובעים מציגים הסכם למתן ערבות אישית של באזוב, אלישקוב ומגרלשווילי ליישאב, המהווה "בטוחה להחזר ההלוואה", ולכאורה קושר את באזוב לסיפור. טביעת אצבע נוספת של באזוב מסתמנת גם בתצהיר שמגרלשווילי עצמו הגיש בהליך אחר, ובו הזכיר את באזוב ואלישקוב כמי שהיו שותפיו העסקיים בעסקת ההשקעה ב־BeFree.

מכל מקום, קפיטל לא עמדה בתשלומי החזר ההלוואה ליישאב, ובאזוב וחבריו הפרו את הסכם הערבות האישית. כשיישאב פנה לבית המשפט באיי הבתולה והגיש בקשה לפירוק קפיטל, באזוב וחבריו טענו שלא פרעו את ההלוואה בשל קונספירציה שגילו, לדבריהם, בפעילות שותפיהם מסופטסוויס: לטענתם, השותפים הבלארוסים פעלו למנוע חלוקת דיבידנדים מרווחי BeFree המשותפת, כדי לנתב את הכסף לסופטסוויס. כדי לגבות את הטענה הזו, מגרלשווילי הציג לבית המשפט הודעות טלגרם מהטלפון של קשובה.

כשהשופט הנדהם דרש לדעת כיצד הושג חומר אישי שכזה, נפתחה עוד תיבת פנדורה: מגרלשווילי דיווח בתצהיר לבית המשפט כי קפיטל התקשרה עם חברת סייבר התקפי אוקראינית ששמה TCC, וזו העבירה לידיה יותר מ־8,000 קבצים מהטלפון של קשובה ובהם הודעות, תמונות, אימיילים, מסמכים, חוזים, דו"חות כספיים ומסמכים סודיים של סופטסוויס — כולם, לכאורה, הושגו באופן פלילי.

השופט היה בהלם. "פריצה למחשב או לשרת של מישהו היא אי־נאותות חמורה", כתב בהחלטתו, וקבע כי בטענות הקונספירציה שהופרחו נגד הבלארוסים לא היה בדל של אמת. לפיכך, בית המשפט הורה על פירוק קפיטל כדי להשיב את החוב ליישאב.

הסימן הראשון לבאות היה מכתב שמגרלשווילי שיגר למונטיק בסוף אפריל 2020, ובו דרש שישולמו לו עשרות מיליוני יורו, שהוא טען שאנשי סופטסוויס חייבים לו. מגרלשווילי איים בהגשת תביעה נגד הבלארוסים — אבל לא עצר שם: לפי כתב התביעה, הוא איים בנקיטת "אמצעים קיצוניים", והזהיר שבכוונתו לפנות לגופים פיננסיים ולשותפים עסקיים של מונטיק ושאר הבלארוסים, "כדי להבאיש בפניהם את ריחם". במקביל, גם יישאב קיבל הודעה לנייד שלו: "אתה יודע מה עליך לעשות ולמי עליך להתקשר, אחרת המרתון הזה ייגמר רע עבורך ועבור שותפיך".

ואמנם, כמה חודשים אחר כך מגרלשווילי אכן שיגר מכתבים לשותפים עסקיים של מנהלי סופטסוויס, תיאר את הקונספירציה לכאורה שנעשתה על ידיהם, טען שמתנהלת נגדם ונגד יישאב חקירה פלילית בחשד להלבנת הון (מה שלא היה נכון) — והפציר בנמענים לנתק עמם קשרים.

לפי כתב התביעה, זה לא נגמר שם. מגרלשווילי כבר אחז אז במידע אישי ורגיש שנשאב מהטלפון של קשובה. לטענת התובעים, פריצה דומה נעשתה גם לטלפון של יישאב; ניסיון פריצה נוסף, שנכשל, היה לטלפון של מונטיק. במהרה, נטען, החלו תוקפים לפנות ישירות לאנשי הקשר השמורים בטלפונים של קשובה ויישאב ולשגר להם הכפשות על הבלארוסים, באמצעות הודעות טקסט אנונימיות ושיחות טלפון ממספרים חסומים.

כדי לתת משנה תוקף להאשמות או לאיומים, מפיציהם ניסו לקשור אותם לעולם המודיעין הישראלי. חלק מהאיומים ששוגרו לבלארוסים, טוענים התובעים, נחתמו כביכול על ידי "המודיעין הישראלי". "יש לנו את כל המידע הדרוש כדי לחשוף את פעולותיכם!", מזהירה הודעה כזו, "שלמו בדחיפות את חובכם לאנשים שהוניתם! אתם לא מתעסקים עם חובבנים!". הודעות אחרות הזכירו את חברת NSO הישראלית, והזהירו שהיא יכולה לפרוץ ללא קושי לאימיילים פרטיים ולהודעות ווטסאפ וטלגרם; לראיה, צורפו להודעות אלה דו"חות של BeFree או צילומי הודעות של קשובה.

אחרי שהתוקפים שלחו לעובדי סופטסוויס סרטונים שמכפישים את בעלי החברה, הם החלו להלך אימים על העובדים עצמם: חשבון אינסטגרם הציג תמונות שלהם ותייג אותם, לצד רמיזות על מעורבותם במעשים פליליים כביכול: "הוא עובד עבור פושעים, מעניין מה אשתו חושבת על זה", נכתב על אחד העובדים. במקביל, העובדים החלו לקבל פניות מ"עיתונאים חוקרים" שנחשפו ל"מידע מטריד" עליהם

במקביל, מאוקטובר 2020 הופצו ביוטיוב ובפייסבוק יותר מאלף סרטונים ו־300 אתרים אנונימיים באותה רוח, כפי שתואר כאן. רבים מהסרטונים הללו הופצו בקרב עובדי סופטסוויס. בשלב המתקדם יותר, הקמפיין החל להלך אימים גם על עובדי סופטסוויס עצמם.

כך צץ פתאום חשבון אינסטגרם ששמו SoftSwiss Fraud Alert, שהציג תמונות אישיות של עובדי סופטסוויס וקישורים לחשבונותיהם האישיים, ובצדם רמיזות על חלקם של אותם עובדים במעשים פליליים. "הוא אוהב לעבוד עבור פושעים שגוזלים את כספם של אנשים חפים מפשע", נכתב על אחד העובדים. "מעניין איך אשתו וילדיו מרגישים ביחס לכך". המסר ברור. עובדים בחברה החלו לקבל גם פניות מגורמים שהציגו את עצמם כעיתונאים, והחלו לשאול שאלות בעקבות "מידע מטריד שהגיע אליהם" בעניין הונאות ופשעים שעשו, כך נטען בפניות, מייסדי ומנהלי החברה. אחד מאותם "עיתונאים", למשל, פנה לעובד של סופטסוויס ושאל אם ידוע לו שמונטיק "בגד בשותפו לשעבר וגנב ממנו 40% מהעסק".

כל העקבות מהקמפיין הזה, טוענים הבלארוסים בכתב התביעה, מובילים לבאזוב ולאנשיו: מגרלשווילי הרי הודה בשכירת חברת הסייבר TCC לטובת פריצה לטלפון של קשובה וגניבת מסמכים, הם מסבירים, ופריצות מסוג זה הן שאפשרו לתוקפים להשתמש בפרטים אישיים שנכרו מהטלפונים של בכירי סופטסוויס ועובדיה. מלבד מגרלשווילי, הבלארוסים טוענים שבאזוב ואלישקוב היו "שותפים פעילים 'מאחורי הקלעים' במסע ההכפשה", וכי בבית המשפט יוצגו "ראיות ישירות למעורבות הנתבעים, ובראשם באזוב, במסע ההכפשה".

אחת הראיות שצורפה לתביעה היא תמלול הקלטת שיחה שהתקיימה בין באזוב ורב מטעמו, ששימש לכאורה מעין בורר בסכסוך, ובין יישאב. בהקלטה, כך נטען, מתוארת "מסכת של איומים פיזיים שהפעילו הנתבעים כלפי התובעים", כאשר יישאב התייחס במפורש לאירוע שבו, לדבריו, הגיעו למשרדו אנשים חמושים כדי "לאיים עליו עד שיזנח את ההליכים המשפטיים המתנהלים אל מול הנתבעים".

בכתב התביעה דורשים הבלארוסים פיצוי של 10.6 מיליון שקל ושימת קץ למתקפה האלימה שהם מייחסים לבאזוב ולשותפיו, באופן שיאפשר לתובעים "לתקן את הנזקים הקשים לשמם ולעסקיהם". לנתבעים מיוחסת הפרת חוקים רבים: חוק הגנת הפרטיות, חוק המחשבים, חוק האזנת סתר, חוק איסור לשון הרע, חוק עוולות מסחריות וחוק העונשין בכל הנוגע לאיומים וסחיטה באיומים. מעבר לפגיעה בשמם הטוב, התובעים טוענים לנזקים ישירים בעקבות ההכפשות, לאחר ששותפים עסקיים ניתקו קשרים עם סופטסוויס וגופים פיננסיים סירבו לעבוד איתה. עוד טוענים התובעים כי נגרמו להם גם נזקים אישיים ומשפחתיים, בעיקר בשל ההכפשות שלפיהן מימנו נשים צעירות באופן פסול, ובשל האיום להפצת תמונות אינטימיות שלהם, שלדבריהם "ריחף מעל ראשם ללא הפסקה".

"מוסף כלכליסט" פנה כמה פעמים לכל אחד משלושת הנתבעים, אך לא הצליח לקבל את תגובתם.