העלאות המחירים

אפשר אחרת

בתוך שטף העליות במחירי המוצרים, שתי חברות בולטות לטובה. שטראוס הודיעה שלא תעלה מחירים בקרוב, סנו אפילו הבטיחה שתוריד מחירים. איך זה קרה? לאן נעלמו כל הטיעונים על התייקרות חומרי הגלם, התובלה, החשמל, שכל שאר החברות משתמשות בהם כדי להצדיק את עצמן? במה שטראוס שונה מאסם, למשל? מה גרם לה להודיע שהעלאת מחיר היא המוצא האחרון?

אולי זה עניין של טיימינג: אסם הודיעה על העלת מחירים ואז דחתה אותה בעקבות הלחץ. שטראוס ראתה את התגובה להתייקרויות של אסם, ונזהרה. אבל נראה שזה גם, או בעיקר, עניין של הבנה עמוקה יותר של ציבור הצרכנים, של נזק תדמיתי. חברה אחת הלכה על הדרך הקלה יותר, כביכול, והיא תשלם עליה כפליים — גם לא תעלה מחירים, בסופו של דבר, וגם ספגה מכה קשה בעיני הלקוחות. האחרת מעדיפה לחפש דרכים אחרות לספוג את התייקרויות חומרי הגלם לפני שהיא תזרוק אותן על הצרכנים. אף היא תשלם, אבל מחיר שונה לגמרי. גם אם שטראוס בסופו של דבר תידרש למוצא האחרון, הנזק שתספוג יהיה נמוך יותר. ההשוואה בין שתי החברות מדגימה היטב את המשוואה שהציבור צריך להמשיך ללמד את היצרנים: העלאת מחירים עולה ביוקר.

/// גולן פרידנפלד

האשמת הממשלה

תירוץ נטול כל קשר

"אנחנו לא הסיבה ליוקר המחיה", נוהגים יצרני המזון והרשתות לזעוק בכל פעם שהם מכריזים על העלאת מחירים. השבוע המציאות סידרה להם תירוץ מסודר, כשבמקביל להתייקרויות אצלם התבשרנו גם על עליית מחירי החשמל והדלק, שהתווספו לתעריפי הארנונה, התחבורה הציבורית ומסים על מוצרי צריכה. כשזה הרקע, כמה קל למגזר הפרטי להאשים את הממשלה, להגיד שהיא המונופול הכי גדול שיש, שהאחריות שלה ליוקר המחיה גדולה בהרבה מזו של המגזר הפרטי, שמתמודד מצדו עם המחירים שהיא מעלה ושמכבידים גם עליו.

זה קל, אבל זה נרטיב שגוי לגמרי. קודם כל, בניגוד למגזר הפרטי, בחברות ממשלתיות הרווחים אינם הולכים לכיסם של בעלי המניות והמנהלים אלא חוזרים לקופה הציבורית, שאמורה לממן את השירותים לאזרחים. שנית, כבר למדנו היטב בשנים האחרונות, ובייחוד בקורונה, שעסקים גדולים יודעים היטב איך לא להפסיד. במגזר הפרטי מעלים מחירים לא כדי לשרוד, אלא כי אפשר, כי זה עניין של ביקושים, היצעים ותחרות, ובעיקר כי הם רוצים למקסם רווחים. וחלק מהיצרנים ששואפים לעשות זאת חוסמים בכל דרך תחרות בענפים שלהם, ורשתות מפעילות כוח אדיר מול ספקים קטנים. במילים אחרות, הם ממש לא מסכנים שנדחקים לפינה.

יש לא מעט דברים שהממשלה יכולה לעשות כדי להוריד מחירים, להגביר את התחרות ולהילחם בחזירות ובכוחניות. הממשלה בהחלט צריכה לעשות יותר סדר. אבל כשחברה מעלה את מחירי המזון שלה, צריך לדבר עליה, לא על עליית מחירי החשמל. הערבוב הזה הוא רק עוד טריק של היצרנים והקמעונאים לחמוק מהאש, המוצדקת לגמרי, שהם חוטפים.

/// גלית חמי