גם בעונתה השלישית, מעט מאוד קורה לרון. הוא ממשיך להסתובב חסר מטרה בעולם, מתגלגל מאירוע לאירוע, כשנדמה שאין לו שום רצונות מהחיים מלבד להתמסטל ולהזדיין. ודווקא בגלל זה, הוא מהווה את הייצוג הכי טוב לבני הדור הזה: בעוד הבנות של "בנות" עדיין חולמות על להשיג דברים בעולם, לרון כבר אין שום שאיפות כאלו. כשמציעים לו עבודה שכרוכה בהכשרה מקצועית, שבסופה אולי ישיג את משרת החלומות, הוא מוותר עליה בלי לחשוב פעמיים. כשמנסים לשדך אותו למישהי מצליחה הוא אפילו לא מתאמץ. כי רון מבין שבמציאות הנוכחית, פשוט אין בזה טעם.

נהוג לבקר את המילניאלס בטענה שהם חושבים שמגיע להם הכל. אבל דווקא "רון" קולטת אותם באמת. הם לא חושבים שמגיע להם, אלא הם איבדו תקווה. אם לדורות הקודמים היתה תקווה לשיפור חייהם על ידי רכישת בית או מקצוע טוב, הדור הנוכחי מבין שגם אלו לא יביאו לו אושר. להפך: גם אם יעבדו כמו חמורים ויחסכו כל אגורה, המקסימום שיוכלו להשיג זו משכנתא מפלצתית עם מינוס כרוני ושעתיים ביום בפקקים.

לא פלא, על כן, שדווקא בישראל חסרת התקווה של 2020 גדלה סדרה שמשקפת את הייאוש האוניברסלי הזה באופן הכי טוב. רון מבין שכדי לחוות אושר כלשהו הוא חייב לוותר על הגשמה עצמית וחתירה לשיפור חייו. הוא מתפשר על סמים וזיונים, פשוט כי אין דבר שהוא יכול להשיג חוץ מזה. הדמות שלו לא מתפתחת בין העונות. הוא תקוע לגמרי במקום — משל עגום למדינה שבה נוצר. במחשבה שנייה אולי זאת כן סדרה ישראלית מאוד.