ז'

אנר גיבורי־העל אוהב להתמקד בשנים האחרונות בגיבורים פגומים. "The boys", "השומרים", "ג'סיקה ג'ונס" וסדרות אחרות הציגו בפנינו גיבורי־על שצריכים להתמודד קודם כל עם עצמם לפני שהם מצילים את העולם. הכיוון הזה הקצין עוד יותר ב"אקדמיית המטרייה" של נטפליקס, שלאחרונה עלתה לאוויר עונתה השניה. גיבוריה "הושבחו" בילדותם כדי להציל את העולם — מטאפורה להתקדמות האנושות בזכות המדע והטכנולוגיה. אבל לא רק שהם לא מצליחים לעזור לעולם, הם גם מביאים לחורבנו בסופה של העונה הראשונה.

ואם העונה הראשונה של הסדרה עסקה באכזבה מהקידמה, הרי שהעונה השנייה מוסיפה לה עוד נדבך: האכזבה של הדור הצעיר מהדור שהיה אמור למנוע את החורבן ומהעולם שהוא ירש. גיבורי הסדרה הם מילניאלז טיפוסיים, כאלה שעסוקים בעצמם ובהגשמה עצמית. הבייבי־בומרים ובני דור האיקס אוהבים לצחוק על מילניאלז שהם בטוחים שהם פתיתי שלג ייחודיים, אבל גיבורי הסדרה הם כאלה בדיוק. כל אחד מהם טופח בקפידה כדי להושיע את האנושות. אבל כמו רבים מהמילניאלז, גם הגיבורים שלנו מתייאשים ומוותרים על השימוש בכוחותיהם. כולם חוץ מ"מספר 5", היחיד מתוך האחים ללא שם, שאמנם נולד כמו אחיו באותו היום, אבל בגלל תעלולי מסע בזמן הוא למעשה מבוגר מהם בהרבה.

העימות הזה בין "מספר 5" לאחיו עומד במרכז העונה השנייה, והוא מתאר במידה רבה את התנגשות הדורות בימינו. "מספר 5" גורר את אחיו בחזרה בזמן לשנות השישים — העשור שבו המחאה למען זכויות מיעוטים הגיעה לשיאה — ושם בידיים שלהם אפשרות לתקן את העולם. כלומר במקום לזעום על הקלפים שקיבלו, המיליניאלז מקבלים הזדמנות על־טבעית לשנות את ההיסטוריה ולעשות עבודה טובה יותר מהוריהם. בסופו של דבר (זהירות ספוילר), האפוקליפסה נמנעת. אבל זה קורה רק כשהאחים עובדים בשיתוף פעולה בין־דורי ומשאירים בצד את הטינה ההדדית. יש פה מסר לבני כל הגילאים – או שנפסיק להתלונן ונתחיל לעבוד יחד או שנשקע כולנו ברחמים עצמיים בזמן שהעולם מתקדם לעבר חורבנו הבלתי נמנע.