למערכות סאונד מודרניות אין ההרמוניות, העומק והדינמיקה שהיו למערכות של פעם. כמו שמבינים היום שיותר מעניין לשמוע תקליט מאשר MP3, יש גם חזרה למיקרופונים הישנים. סוג האלקטרוניקה ואיכות הבנייה שלהם פשוט מעולים, ומחזיקים שנים רבות.

לא, המיקרופונים החדשים גם מכוונים יותר לתדרים הגבוהים, בעיקר כי זה מתאים לז'אנרים שמצליחים יותר כיום — טראנסים והיפ־הופ.

אני לא צריך לקנות אותו. באינטרנט יש תוכניות אלקטרוניות של הדגמים האלו, וזה כל מה שאני צריך.

לא, כי על תוכניות של מיקרופונים אין זכויות יוצרים או פטנט רשום. זה מה שמאפשר להן להיות זמינות ברשת מלכתחילה. יש גם חברות שמפרסמות את התוכניות שלהן מיוזמתן.

צבע הסאונד של מיקרופון נקבע על ידי שלושה גורמים עיקריים: ראשית, צורת הכלי — ככל שהמיקרופון גדול יותר, הוא ידע לתת תוצאות טובות יותר בתדרים הנמוכים; שנית, המבנה של הכלי — הסאונד משתנה בין מיקרופון יצוק לכזה שבנוי מכמה חלקים; ושלישית, סוג הממברנה, שהיא הרכיב שקולט את גלי הקול ושנאי המוצא של המיקרופון. ממברנות ממתכת ידגישו את הטונים הגבוהים, וממברנות מחומר פלסטי ידגישו יותר את הטונים הנמוכים. יש איזון עדין בין הרכיבים האלה שאני לא יכול כל כך לשלוט בו, באקוסטיקה יש הרבה נעלמים. לכן אני מנסה להתאים את עצמי ואת המיקרופון ללקוח ולמה שהוא יגיד שחסר לו.

כן. אני היחיד שעושה את זה בארץ, אבל זה מזמן כבר מקובל בארצות הברית, קנדה ואירופה. הראשונים היו אולפנים ממוסדים שהתחילו לבנות מיקרופונים לעצמם כדי לחסוך כסף והגיעו לתוצאות טובות. אותם חבר'ה שעשו להם את העבודה אמרו: "רגע, למה שלא נבנה גם לאחרים?" והתחילו למכור לאולפנים ומוזיקאים. כיום יש כבר חברות המתמחות בייצור רפליקות, חלק מהן מייצרות בעצמן גם את הרכיבים.

בעידן האינטרנט ניתן להשיג את כל החלקים המקוריים בקלות, בפרט שגם יצרני המיקרופונים עברו לאאוטסורסינג. זה לא כמו בשנות החמישים והשישים כשכל חברה בנתה את המיקרופונים האיקוניים שלה לבד. חלק מהחלקים שאני קונה הם"new old stock" — סטוקים של חלקים מקוריים משנות השישים והשבעים, שנתקעו במחסנים ולא נמכרו מעולם. הם לא זמינים למכירה בשוק הרגיל, אלא רק באיביי או סוחרי בוטיק. מבחינה חשמלית קַבָּל (Capacitor) חדש וקבל ישן מגיבים אותו דבר, אבל באוזן הם נשמעים אחרת לגמרי. הקבל המודרני יודע לתת גל חשמלי, אבל לא מסוגל לעבד הרמוניות. פעם היו עושים קבלים מנייר או שמן, וכיום זה פוליאסטר או קרמי. במכשירים זולים זה לא משנה, אבל פה אני מחפש את האיכות.

מ־1,200 עד 10,000 שקל.

נכון ואז אצטרך למצוא פתרונות אחרים. לשמחתי קניתי כמות נכבדה, שתספיק למאות מיקרופונים. כל עוד אני מייצר רק לשוק המקומי, אני רגוע. כיום קל למכור לחו"ל דרך האינטרנט, אבל בתוך עמי אני חי. אני חושש שהאהבה שלי לעניין הזה תיגמר אם אהיה מסחרי ואתחיל להעסיק פה אנשי שיווק. לא בא לי. המניע העיקרי שלי הוא לא מסחרי, אלא אהבה לעשייה והאגו.

שמע, אני עושה דברים ברמה גבוהה ומוכיח לעצמי. כל מי שמתעסק באמנות מונע מאגו. זה שונה מהייטק, שאתה קודם כל מסתכל על העניין המסחרי ואיך לעשות אקזיט. אם אתה מצליח להביא פרנסה הביתה, זה מספק.

דרך המוזיקה. ניגנתי בגיטרה וגיטרה בס וחשבתי שאהיה מוזיקאי. אז לפני הצבא נרשמתי ללימודי ערב של אלקטרוניקה בבית ספר אקסטרני. היתה לי להקת קצב שנקראה "הדוכסים". אני הייתי הבסיסט, הסולן ואחראי ההגברה. מכיוון שלא אהבתי איך שנשמענו ברמקולים, התחלתי לשחק עם הכפתורים וזו היתה הכניסה שלי לתחום ההגברה. אבל כשהלהקה החליטה שכדי להתפרנס נתחיל להופיע בחתונות, אני פרשתי. לא יכולתי לראות אנשים אוכלים בזמן שאני מופיע, וכך הפסיקה הקריירה המוזיקלית שלי.

התגייסתי ליחידה 8200, וכשהשתחררתי עבדתי בחברת הגברה. יום אחד הזמר אמנון ברנזון קנה ציוד, וכשהבין שאני גם מוזיקאי וטכנאי, הוא לקח אותי לעבוד כסאונדמן עם חבורת הזמר שלו. במהלך העבודה הוא סיפר לי שהוא מקים להקה בשם "הכל עובר חביבי", וביקש את שירותיי. שם התחילה הקריירה הארוכה שלי כסאונדמן. בין היתר אני הסאונדמן הקבוע של מתי כספי כבר 45 שנה.

לפני ארבע שנים פתחתי אולפן הקלטות קטן וכשהגעתי לעניין המיקרופונים נבהלתי ממחירי המותגים. היות שאני אלקטרונאי החלטתי לחקור את הנושא ובבדיקה קצרה הבנתי שאני יכול לייצר בעצמי מיקרופונים באיכות שלא פחותה מזו של יצרנים מקצועיים, ולמכור בהרבה יותר זול מהם. התחלתי לייצר גם לאחרים ומשם זה התגלגל.

תתפלא, אבל פתאום התחלתי לקבל הרבה טלפונים מכל מיני מוזיקאים שנאלצו להתחיל לעבוד מהבית. הם חזרו לאולפן הביתי שלהם והיו צריכים לחדש אותו או להקים אולפן ביתי מאפס. כך הגיעה עדנה של חודש ימים, שבו מכרתי יותר מאשר לפני הקורונה. אבל מתישהו באמת זה נעצר, ומאז לא מכרתי אפילו מיקרופון אחד.

yoghev.karmel@calcalist.co.il