כ

שאנחנו שואלים את בנואה דָזֶ'ווִיל (Dageville) מה גרם לו לאהוב כל כך מאגרי נתונים, הוא מספר "סיפור מצחיק מהתיכון: הייתי ילד מאוד בעייתי, הצעיר במשפחה של שישה ילדים. עשיתי דברים טיפשיים, הייתי תלמיד גרוע ושנאתי את בית הספר, שכמעט לא ביקרתי בו. ההורים שלי כל הזמן דאגו 'מה נעשה עם בנואה'. ואז בגיל 17, בשנה האחרונה בתיכון, לאחד מחבריי היה מחשב קטן שאפשר לתכנת בו. אנחנו מדברים על אמצע שנות השמונים, וזה היה מחשבון התכנות הראשון שראיתי בחיי. ישבנו בשיעור היסטוריה והוא נתן לי לשחק בזה. המחשב שאל: 'מה שמך?' וכתבתי 'בנואה'. והוא שאל עוד שאלות, והחבר הראה לי איפה ללחוץ על אנטר, ואז המחשב השיב: 'בנואה, אתה דביל' (Dumbass). באותו רגע אמרתי לעצמי: אם אחרי כמה שאלות המחשב קלט שאני לא כזה מצוין, אני חייב לדעת איך מתכנתים את זה. ביקשתי מהחבר שישאיל לי את המחשב כדי ללמוד איך לתכנת, ומאז אני מתלהב ממחשבים. נרשמתי למדעי המחשב באוניברסיטה, נהייתי גיק, משוגע על מסדי נתונים (Database). התמכרתי".

ולא רצית לתכנת משחקים כמו "משחק הדביל" שממנו הכל התחיל?

"כתבתי כמה משחקים, אבל לא רציתי להתמחות בזה. האתגר שבניתוח כמויות אדירות של מידע הלהיב אותי הרבה יותר".

"השווי המשוגע הזה הפחיד אותי"

נדרשו שנים רבות מאז אותו Dumbass, אבל לבסוף האתגר שהלהיב את דז'וויל הנער הפך לסטארט־אפ ששמו Snowflake. גם במסגרת טירוף ההייטק של השנים האחרונות, שהוליד אינספור חברות בשווי של מיליארדים ופנומנים שצמחו בן לילה, סנופלייק הוא חריג שבחריגים. לפני כשנה וחצי, בספטמבר 2020, הוא גייס 3.4 מיליארד דולר בהנפקה בנאסד"ק, לפי שווי של 33 מיליארד דולר, והפך כך לחברת התוכנה שהונפקה בשווי הגדול ביותר אי פעם (גוגל, לשם השוואה, הונפקה ב־2004 לפי שווי של 23 מיליארד דולר). ושם זה רק התחיל. ביום המסחר הראשון מחיר המניה הוכפל ליותר מ־250 דולר, והסטארט־אפ סנופלייק כבר היה שווה 70 מיליארד דולר. בנובמבר 2021 המניה חצתה את קו ה־400 דולר ושווי סנופלייק טיפס ל־120 מיליארד דולר. גם אחרי הנפילות של החודשיים האחרונים, החברה של דז'וויל נעה סביב שווי של 80 מיליארד דולר.

אבל החריגות אינה רק במונחי שווי. סנופלייק חריג במהפכנות שהוא מציע, ובכך שמקימיו צרפתים דווקא, ובעיקר בכך שהמייסד שלו, שחגג 55, מבוגר בהרבה ממייסדי טכנולוגיה טיפוסיים שמקימים את המיזם הראשון שלהם. הוא גם אינו מחצין את הדרייב המטורף שלמדנו שהוא בגדר חובה כדי לשרוד במרוץ האכזרי. למען האמת, כפי שדז'וויל מעיד, הוא בכלל גיק שאוהב דאטה וכמעט "נגרר באוזן" לייסוד החברה על ידי המשקיע הראשון שלו.

אפילו תמונה מרגע ההנפקה ההיסטורי בנאסד"ק אין לדז'וויל ולשותפו, תיירי קרוּאנֵס (Cruanes). הקורונה לא אפשרה להם להגיע לניו יורק לטקס פתיחת המסחר המסורתי, ודרמת ההנפקה התחוללה בגרסת זום.

מה היתה ההרגשה ברגע הזה?

"זה היה באמת רגע מדהים. לא ציפינו בכלל לשווי המשוגע שקיבלנו, אף אחד לא ציפה לו. במובן מסוים זה אפילו היה מפחיד".

למה?

"כי בסוף היום אתה קולט שלאנשים יש מעכשיו ציפיות אדירות ממך, ואתה צריך לענות עליהן. זה דורש יותר עבודה, יותר שעות, יותר פוקוס ויותר הקרבה. כך לפחות אני פירשתי את זה".

כי השווי האסטרונומי היה מופרך?

"הסיבה לשווי הזה — ואת זה הבנתי בזמן הבנייה של סנופלייק — היא שהעולם מסתכל על דאטה כעל דרך להבין דברים ולקבל החלטות. כל חברה עסקית מנסה היום למנף מידע, כל אחד מנסה להבין דברים בהקשר הרחב, מחוץ לבועה שהוא חי בה. דאטה הוא הדרך היחידה לעשות זאת. לכן מידע הוא מרכיב קריטי בטכנולוגיה, ויש בו פוטנציאל ליצור מהפכות אמיתיות שישפיעו על חיי היומיום. בקורונה היה ניכר עד כמה חשוב להבין את המידע ואיך מידע יכול לשנות את העולם בבת אחת, למשל אם אתה מזהה את אופן ההתפשטות ואת הקצב שלה. זאת החשיבות של מערכת כמו סנופלייק, ולכן לא מקרי שהוערכנו בשווי כזה".

"במקום שתתקין תוכנה בזבזנית, ניתן לך אלפי מכונות שיריצו אנליזה במהירות שיא. זה כמו פורשה סופר־מהירה: לשכור אותה לשעה זה יקר, אבל כיוון שזמן הנסיעה מתקצר, העלות זהה. לא תעדיף פורשה?"

"מתחברים, מפעילים ומתנתקים"

סנופלייק היא אחת החברות שממחישות את מהפכת הענן והדאטה, משום שנולדה בענן ועבור הענן, בשונה מחברות אחרות שפיתחו מערכות מותאמות לענן, ובשונה ממרכזי מידע פיסיים מסורתיים. שני מייסדיה פרשו מאורקל אחרי שהבינו שלחברת הענק שבה עבדו אין כל עניין להתחרות בעצמה על ידי פיתוח מוצרי תוכנה רדיקליים, שעלולים להפוך חלק מכלי הניתוח שלה למיותרים.

אם ננסה לתמצת את ה"מוצר" שלה, אז סנופלייק מאפשרת ללקוחותיה להחזיק את כל המידע הארגוני העצום שלהם על פלטפורמת ענן אחת, פשוטה לניהול ולתחזוקה. בתוך המידע הגולמי הזה, כלי הניתוח של סנופלייק מספקים עיבוד וניתוח מהיר, שמאפשרים לקבל החלטות בזמן אמת או לטווח הרחוק: מהזמן הנכון להוציא מוצר לשוק, דרך התמחור שלו ועד ניהול שרשרת האספקה או המלאי (ראו מסגרת).

אבל המהפכנות ניכרת גם בשיטת התמחור של סנופלייק, שמזכירה את זו של שירותי חניה כמו פנגו: תשלום על דקות שימוש מדויקות. בניגוד למתחרותיה, היא אינה מוכרת רישיונות או טכנולוגיה, אלא מחייבת על השימוש במוצר שלה במודל דינמי, שמאפשר לארגון להתאים אותו לצרכיו. החיוב מתבצע רק תמורת שימוש בפועל, בדייקנות של שניות. כשהוא מסתיים ו"האור כבוי", החיוב נעצר. עם הלקוחות שכבר משתמשים בשירות נמנים בית ההשקעות בלאקרוק, הענקית היפנית רָקוּטֶן, סיינסבורי, ימאהה, וורנר מיוזיק, דרופ בוקס, היינץ, חברת התעופה אמירייט ואדובי.

הכנסות החברה, שמעסיקה 3,500 עובדים, מוכפלות מדי שנה, והשנה יחצו את רף מיליארד הדולר. ועם זאת — ובכך סנופלייק אינה שונה מרוב חברותיה בתחום — החברה עדיין מפסידה, והמון. ההפסד התפעולי שלה ברבעון האחרון היה 157 מיליון דולר, על הכנסות של 334 מיליון דולר. דז'וויל מצביע על צמצום ההפסד העקבי מול הזינוק בהכנסות ומתעקש ש"השווי יצדיק את עצמו".

וורן באפט השקיע בהנפקה שלכם יותר מחצי מיליארד דולר, וסיילספורס, שבעצמה מספקת שירותי ענן ותוכנה, השקיעה רבע מיליארד. אפשר להניח שזה היה סימן טוב מבחינתך.

"סימן מצוין. סיילספורס היא אחת החברות שזקוקה לאנליזות של דאטה, כך שאני מניח שהם הבינו את חשיבות החברה. באפט רואה בזה השקעה לטווח ארוך. הייתי פוחד אם היו חושבים עלינו כעל טרנד רגעי, אבל אנחנו לא".

למה בעצם?

"כי אנחנו עוזרים לארגונים גדולים לאחסן מידע בענן, לנתח אותו, להבין את העסק שלהם או אפילו אספקט מסוים בעולם, ובהתבסס על המידע הזה לקבל החלטות עסקיות טובות. וזה נכון בכל תחום, לא משנה אם אתה בספורט, בפיננסים או בקמעונאות. כל חברה צריכה להבין מה לעשות, במה להתמקד ומה יהיה הדבר הבא — וכל אלה נגזרים ממידע, שאנחנו מריצים עליו אנליזות מאוד מגוונות כדי לזהות דפוסים".

טיפול בביג דאטה היה גם לפניכם.

"לא היינו החלוצים בניתוח מידע, אבל כן בהבנה שהענן הוא המקום הנכון לעשות זאת. קודם כל כי הוא מאפשר דחיסת המון מידע שלעולם לא תוכל לאחסן במחשבים שלך. כדי להריץ אנליזות על פני כל המידע המאוחסן אצלך צריך המון משאבי מחשוב, שלא תצטרך אותם אחרי שתסיים. אתה לא רוצה אותם בתור 'דאטה סנטר' שאתה קונה ושומר לנצח".

גם ענן היה הרבה לפניכם.

"נכון, אבל אצלנו אתה יכול להגיע למשאבי המחשוב הנחוצים לך בשניות, להשתמש באלפי מכונות שיריצו לכמה דקות את האנליזה שלך במהירות שיא, וכל זה כשאתה רק שוכר את השירות בענן. זה הקסם. במקום להתקין תוכנה מסובכת משלך למערכת אנליטית, סנופלייק הפכה את זה לשירות שהיא מספקת לך, כמו שאתה משתמש בג'ימייל. אתה לא יודע איך זה עובד וגם לא אכפת לך. אתה מתחבר, מריץ מה שאתה צריך, ומתנתק.

"עוד יתרון שלנו הוא שאנחנו מאחסנים מאגרי דאטה עצומי ברחבי העולם. יש על הענן שלנו דאטה חוצה תעשיות שמכיל מידע על המון לקוחות, ואנחנו מאפשרים ללקוחות לשתף ולסחור במאגרי מידע שלהם בקלות. קצת כמו גוגל דוקס, שהחליף את המחשב ומאפשר שיתוף של קובץ. כך אנחנו יוצרים את ה־WWW של המידע. היינו הראשונים לחבר בקלות מאגרים שונים של דאטה — בתוך חברה או של חברות שונות מכל העולם. אנחנו בונים רשת כלל־עולמית של דאטה.

"הרי רוב המידע שאתה צריך לנתח לא נוצר על ידך, אלא נוצר או נאסף על ידי מישהו אחר. אם חברה רוצה לנתח את ההשלכות של הקורונה על עסקיה, היא צריכה דאטה על קורונה. איך היא תקבל אותו? בענן של סנופלייק, כי למישהו יש את המידע והוא מוכן לחלוק אותו. הזמינות של היכולת להשיג את המידע הזה היא חלק מהקסם של סנופלייק".

"רציתי ליצור טכנולוגיה, לא לנהל"

המסע של דז'וויל לצמרת הטכנולוגיה היה הכל חוץ מצפוי. הוא נולד וגדל באנטיב, עיר עתיקה בדרום הריביירה הצרפתית, הרחק מהמרכז העסקי והטכנולוגי של צרפת. התשוקה למסדי נתונים הובילה אותו לדוקטורט במדעי המחשב, והוא החל את הקריירה בתוכנית אירופית לתמיכה בחקר IT. כשמרכז המחקר שבו עבד נסגר, הוא עבר לעבוד כמהנדס עבור חברת המחשבים הצרפתית Bull בגרנובל. אבל עם תשוקה למסדי נתונים, ובלי תשוקה ניהולית או רצון לטפס בסולם התאגידי, זה היה מבוי סתום.

"היה לי דוקטורט במדעי המחשב וראיתי את עצמי כיוצר טכנולוגיה", הוא מספר, "אבל בזמנו, בצרפת, אם הגעת מתחום המחשבים אתה כמו טכנאי טלוויזיה, אחד שמבין בתוכנות. היה קשה לעבוד בצרפת, כולם רצו להפוך למנהלים, וזה הדבר האחרון שרציתי לעשות. לכן עזבתי כדי לעבוד בארצות הברית".

שם זה היה שונה?

"שם היתה הבנה של חשיבות בניית טכנולוגיה, לא רק של לנהל אנשים טכניים אחרים. תכונה מצוינת בארצות הברית היא שבאמת מחפשים שם כישרונות הנדסיים, בלי שאכפת להם המבטא של הטאלנט שמצאו. זה מקום נהדר להביא אליו טכנולוגיה. במובן הזה, של הבנת הכוח של יוצרי טכנולוגיה, גם ישראל טובה. כי בעיניי, יצירת טכנולוגיה דומה במידה מסוימת לאמנות".

מה מקביל לאמנות בעבודה שלך?

"אתה מתחיל בדף חלק, כשאתה לא יודע לאן אתה הולך ואם זה יעבוד. יש הרבה יצירתיות בתעשיית התוכנה, ואני אוהב ליצור דברים. לכן לעולם לא אהיה מנהל. כמשתמש אתה לא מבחין בזה, אבל יש הרבה צדדים 'אמנותיים' בתוכנה, של יצירת איזון במערכת, הארכיטקטורה שבה הטכנולוגיה עובדת בצורה רחבה. וכמו שבאמנות יש משמעות ליופי, גם טכנולוגיה לא יכולה להיות מכוערת ולעבוד. יש משהו שעושה אותה יפה, ולכן היא עובדת. היא חייבת להיות שילוב של יופי ופונקציונליות".

"כולם רוצים להבין דברים בהקשר רחב, ודאטה הוא הדרך לעשות זאת. בקורונה ראינו עד כמה דאטה משנה את העולם, למשל אם מזהים באמצעותו כיצד המגפה מתפשטת. לכן המערכת שלנו חשובה כל כך"

"אורקל חששה מקניבליזם"

בארצות הברית התגלגל דז'וויל ב־1996 למשימה של כמה חודשים באורקל בקליפורניה, וזו הפכה ל־16 שנות עבודה בענקית מסדי הנתונים שהקים לארי אליסון. שם גם פגש את תיירי, מי שיהפוך לחברו ולשותפו בסנופלייק.

"אני ראיינתי אותו", הוא אומר. "הבוס שלי אמר לי, 'יש מישהו מצרפת וקשה לנו להבין את המבטא שלו, אז אולי תוכל לעזור לנו לראיין אותו דרך הטלפון ולהבין אם הוא יכול להביא תועלת'. כשפגשתי את תיירי בפעם הראשונה גילינו שעשינו מסלול כמעט זהה: הוא הגיע מנורמנדי, צעיר ממני רק בשנה, ולשנינו דוקטורט במדעי המחשב, שנינו למדנו שנה באותו מוסד אקדמי ושנינו העברנו שנה בגרמניה. מאז היינו יחד באורקל, בצוותים שונים אבל תמיד בחברות טובה".

ולמה עזבתם?

"שנינו היינו מרוצים באורקל, אבל ב־2012 הגענו למסקנה שאנחנו מחמיצים את מהפכת הענן. אורקל לא היתה טובה במחשוב ענן, ששיבש מאוד את התעשייה. חשבנו שזה קל מדי להישאר במקום שבו אנחנו נמצאים, ושצריך להספיק לעשות עוד דבר משמעותי אחד לפני שנמות".

דז'וויל וקרואנס כבר היו "זקנים" במונחי התעשייה, בני 43 ו־42, כשעזבו את אורקל והחלו להריץ בסלון ביתו של דז'וויל את האלטרנטיבה שעליה חלמו לאנליזות דאטה בענן. "כמו בסרט 'ספייס קאובויס', שבו חבורת זקנים צריכה להציל את כדור הארץ, הרגשנו שאף אחד לא מנצל את היתרונות של הענן, ושאנחנו צריכים לעשות את זה בעצמנו. לא היה לנו מה להפסיד. מעולם לא רצינו לבנות חברה, רצינו לבנות מוצר. אבל בשביל מוצר אתה חייב לבנות חברה".

לא ניסיתם לפתח את סנופלייק בתוך אורקל?

"דיברנו על זה עם כמה מנהלים, והבנו שזה לא אפשרי לביצוע".

למה?

"כי אתה צריך להתחרות בחברה עצמה, ולגרור טאלנטים מתוך ביזנס שמניב מיליארדי דולרים כדי לעבוד על משהו מאפס. למה שתיקח את המהנדסים הטובים ביותר בשביל משהו שלא יעשה כסף בזמן הקרוב? חברות יכולות להקים סטארט־אפים, אבל לא כאלה שיתחרו במה שהן עושות. אז עזבנו".

כבר היתה לכם תוכנית מגובשת?

"כשעזבנו עוד לא ידענו מה בדיוק נעשה. ידענו רק שאנחנו רוצים להמציא מחדש אנליטיקות בענן — אבל לא ידענו מה זה אומר. תחשבו על טסלה, שרצתה לחשמל מכוניות. כשהתחילו שם, סביר שעוד לא ידעו אם זה אפילו בר־ביצוע. גם אנחנו, כשעזבנו את אורקל, לא היה לנו שום מושג. חששנו שזה עלול לא לעבוד, שאולי הרעיון שלנו לא כזה מעולה. לכן בילינו כל כך הרבה זמן בדירה שלי מול הלוח המחיק".

"אתה אחראי לחברה כמו לילד"

"את הלוח המחיק הצבנו בסלון של הדירה הקטנה שהיתה לי", מסביר דז'וויל. "במשך חודשים רבים זה היה רק תיירי ואני והלוח המחיק הגדול. אשתי לא היתה מרוצה כל כך, אבל בילינו ימים ממושכים בלחשוב מחדש איך תיראה המערכת שלנו בענן, אחרי שעד אז מערכות כאלה נוהלו בדאטה־סנטרים פיזיים. אני גרוע מאוד בבישול, אז תיירי היה מבשל לנו צהריים ואני שטפתי כלים, ולאט לאט תכננו כל מרכיב של מה שרצינו לבנות".

מה הבנתם בסוף ממה שנכתב על הלוח המחיק?

"שאם בענן אפשר לקבל המון משאבי מחשוב, שמקצרים את תהליך האנליזה לשניות אחדות, אז אתה יכול לתת ללקוח מוצר שיאפשר לו לעשות ניתוחי מידע מהירים פי 1,000 ובאותו מחיר — כי השתמשת במשאבי המחשוב הרבה פחות זמן.

"דמיינו מכונית פורשה שאפשר לנסוע עליה פי שלושה יותר מהר ממכונית רגילה. לשכור אותה לשעה זה יקר, אבל מכיוון שאתה נוסע מהר, העלות הכוללת של להגיע ממקום למקום תהיה זהה. ואם זה כך, אז תמיד תעדיף לשכור פורשה. כאן חשבתי שטמון הקסם".

צריך אומץ לעזוב את אורקל לטובת לוח מחיק. יכולתם להפסיד את המכנסיים.

"זה מעניין, כי שני הילדים שלי כבר היו בוגרים, ועבורי זה היה פחות דרמטי, אבל לתיירי היו ארבעה ילדים צעירים ואשתו התנגדה מאוד כל הזמן. היא חשבה שאין בזה שום היגיון. אמנם לא סיכנו את הכסף שלנו בזה, כי השגנו משקיעים — אבל, איך להגדיר את זה בנימוס, ההכנסה היתה שונה מאוד מזו שאליה התרגלנו. המזל היה שהמשקיעים שכנעו אותנו שזה לא כל כך משוגע לעשות את מה שאנחנו מתכננים".

המשקיעים שכנעו אתכם?

"מייק ספייזר (Speiser), שותף מנהל ב־Sutter Hill, אחת מקרנות ההון סיכון המובילות בעמק הסיליקון שהשקיעה בסנופלייק עוד בשלב הסיד, היה הכוח המניע ששכנע אותנו שזאת הדרך להקים את הסטארט־אפ שלנו. אני תמיד אומר שמבחינתי הוא המייסד השלישי של סנופלייק".

הוא האמין בה יותר מכם?

"כן. לא היה לנו שום ניסיון בסטארט־אפ, ומעולם לא חשבנו להקים כזה. ניהלנו הרבה דיונים איתו כדי להבין מה זה אומר, ושזה לא משוגע ושאנחנו יכולים לעשות את זה. ליצור סטארט־אפ זה קצת כמו להוליד ילד: מרגע שהוא נולד אתה מתחייב להמון שנים. אתה לא יכול לקום בוקר אחד ולומר 'אוקיי, אני עובר למשהו אחר'. אני עדיין עובד בסנופלייק כמו משוגע ואני עדיין סופר־מחויב. אתה אחראי לחברה כמו שאתה אחראי לילד שלך. אנשים צריכים ללכת בעקבותיך, לבטוח במה שאתה עושה. כשזה רק תיירי ואני זה דבר אחד, אבל בנקודה מסוימת אתה חייב להתחייב, וזה קשה".

מתי הבנתם שהרעיון עובד ושיש לקוחות שמוכנים לשלם תמורתו?

"התחלנו באוגוסט 2012, ונדרשה שנה וחצי להציג את המוצר הראשון ולהשיג את הלקוחה הראשונה. זו היתה Accordant Media (חברת שיווק מדיה), שאחרי שהאנשים שלה השתמשו במוצר הם התלהבו אפילו יותר מאיתנו. הם היו הרוסים לגמרי מזה. אז הבנו שאם הלקוח מתרגש כל כך כשהמוצר עוד רק בהתחלה ולא גמור, זה סימן שיש לנו ביד משהו קסום".

עם התמיכה של ספייזר וסאטר היל, ואחרי שהשיקו מוצר ראשון ב־2014, דז'וויל וקרואנס גייסו כמנכ"ל החברה הצעירה את בוב מוגליה (Muglia), מבכירי המנהלים במיקרוסופט. ב־2019 החליף אותו בתפקיד פרנק סלוטמן (Slootman), כדי להזניק את הצמיחה של סנופלייק ולנהל את גיוסי ההון שהלכו וגדלו, בדרך להנפקה. בשלב הזה, שני המייסדים, "ישישים" בני 50 עם מבטא צרפתי כבד, כבר חדרו לעומק מועדון הטכנולוגיה האקסקלוסיבי של עמק הסיליקון.

"'סנופלייק' מבינים גם במבטא"

בישראל, גיל 43 נחשב מבוגר ממש למי שרוצה להקים סטארט־אפ ראשון. סטארטאפיסטים שיצאו מיחידות טכנולוגיות בצבא יכולים כבר לפרוש בגיל הזה.

"כשאתה 'זקן' בן 43, אתה מבין שזאת ההזדמנות האחרונה שלך לעשות משהו מעניין, כי חיים רק פעם אחת. רצינו לעשות משהו שונה ומרגש, וזה די משוגע שהצלחנו כך. עשינו את זה כי היינו מתוסכלים מכך שהתעשייה לא ממציאה את עצמה מחדש בענן, וראינו את ההוצאות הגבוהות, וידענו שהענן חייב להיות מהפכני לתעשייה הזאת. כאמור, לא ידענו למה ואיך, אבל ידענו שזה הדבר ושאף אחד לא מנצל את הענן. כולם עשו בענן בדיוק את מה שעבד בעבר".

אם קראתם לחברה פתית שלג, אפשר להניח שלא חשבתם שסנופלייק תהיה גדולה כל כך.

"קראנו לה כך מסיבות שונות לגמרי. מייק ספייזר, המשקיע הראשון שלנו, שאל אותי 'בנואה, מה אתה אוהב לעשות חוץ ממחשבים?' ועניתי 'אני אוהב סקי, זו התשוקה שלי'. אנחנו נוסעים בכל סוף שבוע עם הילדים, והם גם בנבחרת סקי. ספייזר אמר 'גם אני', ומרגע שגילינו שיש לנו תשוקה משותפת לסקי חשבנו על השם פתית שלג. אהבתי את הרעיון, כי שלג מגיע מהענן, וכל פתית שלג הוא שונה, וזה התקשר למקוריות של החברה, לזה שלא היינו רגילים.

"ודבר האחרון", הוא מחייך, "בימיי באורקל, כששאלו איפה אני עובד, לא הצליחו להבין את התשובה שלי בגלל המבטא הצרפתי. היו שואלים אותי שוב ושוב, ולבסוף הייתי צריך לאיית את זה. סנופלייק אני יכול לבטא ומבינים אותי".

אתה מודע לאירוניה שטמונה בכך שחברה שקרויה פתית שלג שווה כמעט 100 מיליארד דולר?

"כן, זה די משוגע, אבל אני לא מרוכז בזה. זה נחמד, כי זאת הכרה ברעיון שלנו, אבל כשחברה כזאת נוצרת אתה לא יכול להגיד שזה רק בזכותך. אמנם הייתי ההורה של הילד המדהים הזה, ויש בו קצת ממני, אבל היום הוא גדול הרבה יותר ממני. כך אני רואה את זה. אני גאה מאוד בילד, אבל היום הוא עצמאי וגדל גם בעזרת הרבה אנשים אחרים".

אבל לא פרשת לסקי. אתה עוד מגדל את הילד.

"כפי שאמרתי, זה כמו הורים. אתה עדיין מעורב, גם כשהילד מבוגר".

מתי לארי אליסון, הבוס שלך באורקל, התקשר לצעוק עליך? הגעתם לשליש מהשווי של החברה שיצאתם ממנה, שהיא בת עשרות שנים.

"הרבה עובדים התקשרו אלינו, אבל מלארי עוד לא קיבלתי טלפון, אף שאני מאמין שהוא בטח חושב על זה. אבל סנופלייק לא היתה יכולה לגדול בתוך אורקל, אז אין להם על מה להצטער. הם יכולים להיות גאים בכך שהם טמנו את הזרעים שיצרו את סנופלייק. זה מה שיפה בטכנולוגיה, שהיא כל הזמן מתקדמת. בישראל עולם הסטארט־אפים גדול, אז אני מניח שאתם מבינים את זה".

קשה להאמין שבאורקל מפרגנים. אתם אוכלים את העסק שלהם.

"אני מסכים", הוא צוחק. "יש לי נטייה לאופטימיות. אבל כן, יצרנו מהפכה שהם מסרבים לאמץ, וזה מה שהופך את זה למעניין עבורי".

"תייירי ואני ישבנו במשך חודשים רבים בסלון שלי ותכננו את המערכת. הוא בישל צהריים ואני שטפתי כלים. אשתו התנגדה למיזם, כי ההכנסה שלנו צנחה. המשכנו רק מכיוון שהמשקיעים שכנעו אותנו שהרעיון שלנו ישים"