אגב, ב־2014 גם ניקולה יוקיץ' נבחר לפי מודל סטטיסטי במקום 41 על ידי דנבר נאגטס. גם עליו ויתרו קבוצות כי הוא נראה קצת Man Boobs. בעונה שעברה הוא הוכתר כ־MVP.

ב־2003 יצא לאור "מאניבול", ספרו של מייקל לואיס, ששינה את פני הספורט בארצות הברית ובעולם. הספר מגולל את סיפורו של בילי בין, הג'נרל מנג'ר של אוקלנד אייז מליגת הבייסבול של צפון אמריקה, שהפך את הקבוצה הענייה ביותר בליגה למצליחה ביותר בזכות שימוש בנתונים מתקדמים. בין ועוזריו הגיקים מצאו מודל מבוסס סטטיסטיקות מתקדמות, שסייע בגיוס שחקנים ששאר הקבוצות לא העריכו, בגלל תפיסות מיושנות ודעות קדומות. מאז 2003, רוב הקבוצות בספורט המקצועני (וגם לא מעט חברות) בונות לעצמן מודל גיוס מבוסס נתונים.

המודל של הרוקטס, למשל, ליקט דאטה שמעולם לא נאסף על שחקני כדורסל, מסטטיסטיקות כמו ריבאונדים לדקת משחק, דרך מדדים פיזיולוגיים כמו מוטת ידיים, ועד נתונים מהחיים הפרטיים. הכל הוכנס לבלנדר ענקי, שענה על שאלות כמו "האם לשחקן שגדל עם שני הורים יש יתרון על שחקן מבית הרוס?" או "האם שחקנים גבוהים אוהבים את המשחק פחות מאשר שחקנים נמוכים?". המודל הזה אפשר למורי למצוא את "הקבוצות הטיפשות" שיעשו איתו טריידים על שחקנים שלא הוערכו בגלל תפיסות מיושנות או נתונים גרועים. היום, לאור הצלחת שיטת "מאניבול", כבר אין קבוצות טיפשות. "בעלי הקבוצות היום הם בעיקר אנשי עסקים שהבינו את כשלי השוק ויודעים ש'השכל הישר' הוא בולשיט", הסביר מורי.

וזה מעלה את השאלה: למה עסקי הספורט מסתמכים על דאטה, אבל בכל כך הרבה תעשיות, ארגונים ומערכות פוליטיות לא משתמשים בידע ובנתונים כדי לקבל החלטות מיטביות? אולי זה קשור להנהגה, ואולי לכך שבספורט קל במיוחד לראות מי טיפש ומי חכם: הפערים ביניהם נפתחים באופן מיידי.

כתב העת "Psychological Science" פרסם לאחרונה מחקר שמצא כי אנשים מעדכנים את התפיסות והאמונות שלהם רק אחרי שהם מגלים פער גדול בין האמונתם לבין המציאות: אם הפער לא נראה לנו דרמטי, אנחנו נוטים להעדיף את האמונה שלנו בלי קשר לעובדות. החוקרים, פסיכולוגים מאוניברסיטת ניו יורק, סקרו 1,777 נבדקים ועימתו את התפיסות שלהם עם נתונים מהמציאות: כך, למשל, נחקרים שהאמינו ש"מערכת הצדק האמריקאית הוגנת כלפי בני מיעוטים" נשאלו "עד כמה גדול הסיכוי של אפרו־אמריקאי להישלח לכלא בגין פשע שלבן לא יישלח אליו לכלא?". התשובה הנכונה היא פי 5. התברר שככל שהתשובה הנכונה היתה רחוקה יותר מהתחזיות של הנבדקים, הם גילו נכונות גדולה יותר לשינוי תפיסה: אנשים שענו "פי 1.5" עדכנו מהר יותר את תפיסתם ביחס לאנשים שחשבו "פי 3". ועוד ממצא מעניין: הנכונות לשינוי תפיסה היתה מובהקת יותר ככל שהתשובה סופקה לנבדקים מהר יותר.

זה עובד טוב אפילו יותר כשמי שמציג את התפיסה הנכונה הוא "משלנו". מחקר אחר, שנערך לאחרונה באוניברסיטת סטנפורד ופורסם בכתב העת "Journal of Behavioral and Experimental Economics", הראה שאנשים דתיים שהתנגדו לחיסונים, אבל קיבלו מידע רפואי מרופאים או מדענים בעלי אותה דת כשלהם, הפגינו נכונות גדולה יותר לשנות את דעתם, ואף דיווחו על אמונה גדולה יותר במומחים ומדענים.

בספורט, כאמור, קל מאוד לגלות תפיסות מוטעות. חוטפים בראש ממש מהר. במציאות, כדי לשנות את דעתם של אנשים צריך שהעובדות הנכונות יוצגו להם על ידי אנשים שדומים להם. ומהר.