חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// המחאה החברתית הפחידה את דיפלומט /// הבורסה לא צריכה לפחד מהקורונה אלא ממשהו אחר /// חפץ מגלה כמה קשה להיות עד מדינה /// הכותל המערבי גילה שהוא NFT
מוסף כלכליסט | 02.12.21
דיפלומט
המחאה דווקא עובדת
השבוע היה ניתן לראות כיצד שיטת מצליח חדרה לעולם העסקי המהוגן ולחברה ציבורית, כשענקית היבוא דיפלומט החליטה לחזור בה מכוונתה להעלות מחירים. החברה, ששווה 1.6 מיליארד שקל ומייבאת שלל מותגים — מג'ילט, דרך פמפרס ועד היינץ — הודיעה במאי כי היא בוחנת ייקור של שורת מוצרים "לאור העלייה במחירי התובלה הימית". מה זה משנה שדו"חותיה הראו זינוק בכל הפרמטרים במחצית הראשונה של השנה?
אבל אז העיתונים תקפו את המהלך, רשות התחרות התעוררה והזמינה את המנכ"ל נעם וימן (שהוא גם מבעלי השליטה בחברה) לחקירה בחשד ליצירת קרטל עם ענקיות מזון אחרות, והנה השבוע בדו"חות לרבעון השלישי נעלם האיום בהעלאת מחירים, זה שגרם לסחרור בכל המשק. פתאום מתברר כי לעלויות ההובלה הימית מאירופה ומזרח אסיה, שזינקו לכאורה בעשרות אחוזים, אפילו מאות, לא היתה השפעה מהותית על השוק המקומי, "כיוון שבמרבית המוצרים... ספקי החברה לא העלו מחירים", כתבה דיפלומט.
ההתקפלות של וימן, לצד הזינוק של כ־10% ברווח הנקי של החברה מתחילת השנה, חשפו עד כמה שרירותי ובלתי מוצדק היה הניסיון להעלות מחירים. החדשות הטובות הן שלמרות השמועות המוקדמות על מותה, המחאה החברתית עדיין חיה ובועטת.
/// נורית קדוש
אומיקרון
עניין עם בעלי עניין
כיצד ישפיע האומיקרון על הבורסה? כנראה כמו הווריאנט הקודם, והבא שעוד יגיע. כל הווריאנטים של הקורונה יוצרים אי־ודאות בשווקים מפני שבמשך השנתיים האחרונות הציבור למד לפחד מהמגפה. זה מוביל לתנודתיות שמטלטלת בעיקר את מניות "הכלכלה הפתוחה", כמו מלונות, חברות תעופה, חדרי כושר ובתי קולנוע, ובמקביל את מניות "הכלכלה הסגורה" — טכנולוגיה, תרופות וחיסונים — רק שבכיוון השני. אבל כל זה משפיע בטווח הקצר. בטווח הארוך והמשמעותי יותר משפיע על השוק משהו אחר לגמרי, שציבור המשקיעים עוד לא למד לפחד ממנו, ויש לו שם הרבה פחות סקסי: מכירות של בעלי עניין.
בשבועות האחרונים התקבלו שני איתותים מטרידים מאוד מכיוונם של שניים מהאנשים החזקים ביותר היום בכלכלה העולמית — מייסד טסלה אלון מאסק ומנכ"ל מיקרוסופט סאטיה נאדלה. במסווה של הטרלת טוויטר, מאסק יצא למימוש מסיבי של מניות טסלה, לראשונה בחייו, לאחר שהחברה חצתה שווי של טריליון דולר. ואילו נאדלה, כפי שמגלים מסמכים שהגיש לרשות ניירות ערך האמריקאית, נפרד באופן שקט הרבה יותר ממחצית ממניותיו בחברה, שזינקו ב־800% מאז כניסתו לתפקיד ב־2014. וכך, הרעש סביב המגפה, שהעולם כבר למד לחיות איתה, מצליח למסך שתי עסקאות ענק שמאותתות כי השוק נמצא בשיא, כלומר שגם הנפילה שאחריו מתקרבת. וזה באמת צריך להבהיל.
/// סופי שולמן
תיק 4000
בלוז לעד מדינה
שלשום החלה החקירה הנגדית של ניר חפץ, דובר משפחת נתניהו לשעבר, בתיק 4000. כמו בסרט "מבצע סבתא", החקירה החלה הכי חזק ואז תתגבר בהמשך. כבר על ההתחלה התפתח דיון סוער בסוגיה אם לסגור דלתיים בדיון על תרגיל החקירה המפוקפק שעשו לחפץ, שחוסה תחת צו איסור פרסום — תרגיל שתואר יפה בידי החוקר: "צנעת הפרט שלך תרד בבית השימוש של ההיסטוריה". חפץ תיאר כיצד נרמס תחת כ־30 חוקרים שעמלו כדי לאתר את נקודות התורפה שלו, ובראשן משפחתו, כדי להחתים אותו על הסכם עד המדינה.
אבל המשולש סנגור־חפץ־תביעה ערבב קצת בין האינטרסים. ככל שחפץ מפליג בעוצמות שהפעילו עליו החוקרים — והוא מפליג — הוא משרת את בקשת סנגורו של נתניהו, שעוד תגיע בהמשך, לפסול את עדותו. מצד שני, חפץ מחויב לספק לתביעה את תוצרי עד המדינה, ולשכנע שעוצמת החקירה לא משפיעה על החלטתו לספר אמת כעד המדינה. אין ספק שעד מדינה הוא אחד הג'ובים הקשים והמורכבים ביותר, שני רק לתפקידו של הנאשם עצמו.
/// משה גורלי
NFT של הכותל
רק למדינה מותר לחרטט
פרויקט חדש ששמו Holy Rock NFT הציע לסקרנים לרכוש תעודת בעלות על אבני הכותל המערבי. בכאילו. בפועל מדובר בייצוג דיגיטלי של 2,375 מאבני הכותל בהדמיית תלת־ממד, שכל אחת מהן הוצעה למכירה מ־0.35 את'ר (1,466 דולר). מי שרכש חבילה של 25 תעודות בעלות תמורת כ־37 אלף דולר קיבל במתנה תפילה לבחירתו. עד כאן — שטויות. למי אכפת משלושה בחורים צעירים שעושים כמה מיליוני שקלים ממכירת שטר בעלות על הדמיה? ומה ההבדל בין NFT, אותה תעודת בעלות שלא באמת מעניקה ערך ממשי לבעליה, לבין, נגיד, חוט אדום או בקבוק מים קדושים? התשובה, כך מתברר, נעוצה במי שלא משתתף בחגיגה. כל עוד עושים רווחים רק על גבם של אנשים קשי יום שמחפשים סיבה לתקווה — אין שום בעיה. אבל ברגע שנעשה רווח על גבה של המדינה, כולם מזדעזעים. הקרן למורשת הכותל, גוף השייך למשרד ראש הממשלה, נתנה ליזמים רשות לצלם את האבנים למטרות מחקר, וכשגילתה שהוא משמש בעצם למטרות מסחריות פנתה לאפיקים משפטיים בטענה כי "זו הטעיה של הציבור". כלומר הבעיה אינה במכירת רישום חסר ערך של סמל לאומי, אלא במכירתו בלי שהמדינה תראה מזה שקל.
/// ויקי אוסלנדר
צילום: Shutterstock/א.ס.א.פ קריאייטיב
מילת השבוע
//
דור סער־מן
שובם של איכוני השב"כ מבהיר שמי שדורש אותם איננו עקבי
בפעם המי־יודע־כמה אנחנו עשויים להיכנס לגל חדש של קורונה, הפעם בגלל וריאנט האומיקרון הדרום־אפריקאי. ועם חזרתו של הנגיף, חוזר לכותרות הפתרון השנוי במחלוקת של המדינה לבעיה: מעקבים ששב"כ יבצע אחרי אזרחים החשודים כמאומתים.
הפתרון הזה כבר עורר זעם ציבורי בגלים הקודמים, ובצדק. אחרי הכל, מעקב מבצעים אחרי אנשים שסרחו או שלפחות יש לנו סיבה לחשוד שהם לא בסדר: טרוריסטים, עבריינים או לכל הפחות בן זוג בוגדני. המעקבים שמורים לאנשים שעשו משהו רע או מתכננים לעשות אותו. ואילו אנשים שאולי נדבקו בקורונה הם במקרה הרע חסרי אחריות, אבל לא נבלים מרושעים. והדרך לעודד אותם לנטילת אחריות לא צריכה לעבור בשירותים החשאיים של מדינת ישראל.
והדבר הכי מרגיז במעקבים הוא שהם נושאים סנקציות רק כשמי שסרח הוא האזרח הקטן, ולא מקבלי ההחלטות. אנחנו הרי מנהלים מעקב בעצמנו אחר נבחרי הציבור. ובשביל זה אנחנו לא צריכים את האמצעים המתוחכמים של השב"כ, רק זיכרון לטווח לא מאוד רחוק או שיטוט קטן בגוגל. כזה שמזכיר שחור על גבי לבן ששרים, ראשי ממשלה וראשי ממשלה חליפיים דיברו גבוהה גבוהה על המעקבים הללו כצעד פסול שפוגע באמון הציבור ופוגע בדמוקרטיה. "כלי שרת בידי הממשלה למנוע מחאה", כינה אותו אז השר יאיר לפיד. "לא משהו שאמור להתרחש במדינה דמוקרטית", הוסיפה השרה מרב מיכאלי. אז אמרו. ועכשיו כשהם בעמדת ההחלטה הם עשו פליק פלאק לאחור, והלכו לפתרון הקל והבעייתי. כי כמו כל פוליטיקאי, הם חושבים: "'מי זוכר מה אמרנו אתמול?'". אז הנה, גילינו אחריות ועקבנו. עכשיו תגלו אתם אחריות.
