יום סתיו אפור וקר במיוחד ברייניקנדורף, רובע מנומנם בצפון־מערב ברלין. בחוץ יורד גשם מעורב בשלג והרחובות ריקים, אבל בחצר של נוך־מול (NochMall) נרשמת פעילות ערה. בכל כמה דקות עוצר שם רכב, פורק ארגזים ושקיות ומוסר אותם לעובדים, שמתרוצצים וממיינים את התכולה: הצעצועים מחולקים לקטגוריות, הספרים מועברים לארגז משלהם והמכשירים החשמליים לעגלה גדולה. זוג מבוגר וחייכן מגיע עם ארגז מלא פאזלים ומקבל תמורתם שובר הנחה של 10%.

נוך־מול היא מגה־חנות, בגודל של קניון קטן, שמוקדשת כולה לפריטי יד שנייה, שלהם היא מעניקה חיים חדשים. השם עצמו הוא משחק מילים שמשלב Mall, "קניון", ו־Noch Mal, שבגרמנית פירושו "עוד פעם". הסלוגן, בהתאם, הוא Alles außer Neu, "הכל חוץ מחדש". החנות, בסדר גודל של סניף איקאה, נפתחה באוגוסט 2020 במקום שבו שכנה בעבר חנות עצומה של "עשה זאת בעצמך".

"חג הקניות" בגרמניה לא הסתיים, ואולי רק התחיל: החנויות נפתחות באופן חריג גם בימי ראשון, כדי לאפשר ללקוחות לקנות עוד מתנות לחג המולד. השבוע נפתחת האדוונט ("ציפייה"), עונת הטרום־חגים, שבמהלכה נהוג להעניק מדי יום מתנות קטנות על פי לוח שנה שנקרא אדוונטס־קלנדר, "לוח ציפייה". כל יצרן ורשת מציעים אדוונטס־קלנדר משלהם — של קפה, של לגו, גרביים, תבלינים, פליימוביל, סבונים ומה לא.

נאמנים לאווירת החג, חלונות הראווה הענקיים של נוך־מול מקושטים בשרשראות של נורות. בכניסה עומד עץ אשוח כביר, שמגיע כמעט עד תקרת ההאנגר. במחלקת הצעצועים עומדת מייקה ואוספת לסלסילת קניות מתנות שירכיבו את האדוונטס־קלנדר של בתה, כולן יד שנייה. הצעצועים מסודרים על המדף לפי נושאים, כולם נקיים ונושאים מדבקת מחיר ובמצב מצוין, לפעמים חדשים לגמרי. מייקה מצאה ערכת וינטג' של פליימוביל, ומספרת בהתלהבות שהיא תארוז חלק אחר מהערכה בכל יום, כך שבסיום האדוונט תהיה לבתה ערכה שלמה.

הזוג שמסר פאזלים בעמדת המיון בוחן כעת פאזלים בעלי אלף חלקים. האשה, אנה, מספרת שהגיעה כדי למסור דברים שאחרת היתה זורקת או משאירה ברחוב. "זה לא עניין כספי, אלא אקולוגי", היא מבהירה. "אנחנו אוהבים פאזלים, אבל מרכיבים כל אחד מהם רק פעם אחת וזהו. והנה, עכשיו מסרתי כמה ומצאתי במקומם פאזלים חדשים".

המעברים בחנות מרווחים ואפופים ריח נעים מבית הקפה שליד מחלקת הספרים והתקליטים. כל הפריטים בחנות תקינים: המחבתות אינן שרוטות, הקופסאות אינן מעוכות. רק המחירים מעוכים: סקסופון, למשל, עולה כאן 89 יורו, כשתאומו החדש נמכר בחוץ ב־240 יורו

נוך־מול נפתחה בידי BSR, תאגיד הניקיון, האשפה והמחזור של מטרופולין ברלין, ומהווה חברה־בת שלו. החנות פועלת ללא מטרות רווח, מלבד המשך קיומה ומתן פרנסה ראויה לעובדיה.

מדובר בהרבה יותר ממרכז קניות. אזור שלם במתחם מוקדש לסדנאות תפירה מחומרים ממוחזרים, למשל סדנה ליצירת תיק גב אופנתי משלטי חוצות משומשים. מחוץ לחנות מפעילים מדי פעם Repair Cafe בהנחיית בעלי מקצוע, מתקיימות שם גם סדנאות לילדים, ואחת לשבועיים נערכות במקום מכירות פומביות. מחלקה שלמה בחנות מוקדשת למותג הפרטי של החנות, Black Label, שנושא בגאווה את התווית Made of Trash in Berlin.

מבחינת BSR פתיחת החנות היא צעד בדרך להפוך ל־Zero Waste City, עיר חופשית מאשפה. BSR עושים הכל כדי להפוך את הזבל למגניב: על המשאיות שלהם מופיעים משחקי מילים כמו MülltiTalent (בגרמנית Müll היא אשפה), הכיתוב Wasserati על משאית לשטיפת הרחוב (משחק מילים על מזראטי והמילה מים בגרמנית), או Leer Force One על משאית לריקון פחים (Leer פירושו ריק בגרמנית).

"אנחנו מנסים ללמד ולעודד את הברלינאים למחזר ולהפריד אשפה לא על ידי הנפת אצבע מחנכת, אלא בדרך פאנקית, אירונית ולא רצינית מדי", אומרת סבינה טומלר, דוברת BSR. החינוך למחזור ולקיימות מתחיל כבר מגיל צעיר באמצעות תוכניות שמועברות בחלק גדול מגני הילדים ושוקי פשפשים ייעודיים לפריטי ילדים. כמעט כל בית ספר יסודי מקיים פעם בשנה שוק יד שנייה, שבו ההורים מוזמנים למכור ולהחליף ציוד, צעצועים וספרים.

בכלל, חלק גדול משוק היד השנייה בברלין נסוב סביב ילדים: בכל שכונה יש כמה חנויות יד שנייה לציוד לילדים ולתינוקות, מחיתולים רב־פעמיים ועד עגלות וכיסאות לרכב. בימי הקיץ תראו ברחובות ילדים שפורסים שמיכה על המדרכה ומוכרים את הצעצועים שלהם. בשיטוט אקראי ברחוב אפשר להיתקל גם בהרבה חפצים עם פתקי "Zu Verschenken" ("למסירה"). צעצועים, בגדים, ספרים, כלי מטבח, לפעמים גם רהיטים — מונחים באופן מסודר, כמעט כולם במצב תקין לחלוטין: הגרמנים שומרים היטב על הציוד שלהם. הילדים שלי התרגלו לרדת מהעגלה שלהם, שעליה אנחנו מעמיסים לעתים מציאות מהרחוב: שידת וינטג', ספסל תפילה יפה, צעצועים. לפעמים אנחנו לוקחים ככה צעצועים, בידיעה שהם יישארו אצלנו לחודש ואז יחזרו לרחוב וישמשו ילד אחר. לפעמים אלו דברים שנשארים איתנו לזמן רב. לפעמים הילדים שלי מבקשים בעצמם למסור חפצים ובגדים, ואז אנחנו מניחים אותם בקופסה, רושמים עליה מידות וגילים ומורידים לרחוב.

בחנות הצעצועים המשומשים Onkel Philipp, שבשכונת פרנצלאוור ברג, לקחו את השימוש מחדש צעד אחד קדימה, ומאפשרים לילדים למסור צעצועים שהם לא רוצים ולהמיר אותם באחרים — או לתקן צעצועים אהובים שהתקלקלו.

מי אוסף את הפריטים המונחים ברחוב? כולם. קניית יד שנייה היא סוג של הצהרה חברתית, ביטוי מוחצן של מודעות אקולוגית. בשכונות מסוימות בעיר לא תראו כלל ילדים לובשים בגדים של פרימארק או רשתות מסוגה: במקום זה, ההורים יעדיפו מותג איכותי שישרוד למשך זמן רב ויעבור הלאה, ובמקרים רבים הם יקנו פריטי יד שנייה.

בברלין של אחרי המלחמה, שהיתה ענייה במיוחד, התפתחה תודעה של שימוש ארוך טווח בחפצים. היום אפשר למצוא פה חנויות יד שנייה בטווח אינסופי, שנע מפשוטות ועמוסות ועד כאלה שמוקדשות לבגדי מעצבים, ולצדן שוקי פשפשים שכונתיים, דוכני קח־תן ועולם יד שנייה אינטרנטי שוקק, עם אפליקציות ייעודיות כמו Vinted ואפילו אפליקציה להצלת אוכל ממסעדות וחנויות, Too Good to Go, שמציעה לקנות מבתי עסק שאריות של אוכל או לחם מאתמול במחירים סמליים.

בחזרה לנוך־מול. הפריטים מגיעים לכאן משלושה מרכזי מחזור ייעודיים בברלין או מעמדת המיון בחנות; בכולם אפשר למסור פריטים במצב טוב בלבד. פריטים גדולים מכדי להיכנס לפח אשפה בנייני מחייבים פינוי מיוחד ותשלום אגרה. הפריטים שמגיעים לחנות עוברים מיון ראשוני לפי סוג, ואז נבדקים ומנוקים ביסודיות. בחלקה האחורי של החנות, עשרות עובדים אדיבים להפליא מנקים את הספות, שוטפים את הכלים, מחלקים את הלגו לשקיות קטנות, בודקים שאף חלק אינו חסר, ואז מוסיפים תווית מחיר. לאחר מכן הפריטים מועברים למחלקה הרלבנטית בחנות.

באופן כללי, המחירים יורדים עד לחצי ואף שליש ממחירו של פריט חדש. כך, למשל, סקסופון אלט של חברת Startone עולה 89 יורו, כשסקסופון זהה חדש נמכר ב־240 יורו. "אוניברסיטה" לתינוק של פישר פרייס עולה 10 יורו, חמישית ממחירו של מוצר זהה חדש. סט פליימוביל של תחנת דלק, פריט וינטג' שייצורו הופסק, נמכר ב־29 יורו, פחות מחצי ממחירו באתרי אינטרנט. בובות רכות, כוסות, צלחות וספלים עולים יורו אחד. הכל במצב תקין לגמרי: המחבתות לא שרוטות, הכלים שלמים, קופסאות המשחקים שלמות ואינן מעוכות.

המעברים בחנות מרווחים, החלל אפוף ריח נעים מבית הקפה ששוכן בקומה העליונה, ליד מחלקת הספרים והתקליטים, ופריטים מיוחדים זוכים לתצוגה מיוחדת. את בלק פריידיי חגגו פה כ"יום שישי הכתום", צבע המותג של BSR, והוסיפו בסלוגן ש"כתום הוא השחור החדש".

בכניסה לחנות יש כבר תור, ואף שהכניסה מותנית בהצגת אישור חיסון או החלמה, החנות די מלאה — למרות מזג האוויר, אף שזה יום שלישי, ואף שהחנות נמצאת 30 דקות נסיעה ממרכז העיר.

ליד היציאה מנוך־מול עומדת מרתה ועוטפת בנייר עטיפה כתום מתנה שקנתה ליום ההולדת של חברתה, צלחת הגשה וינטג' יפהפייה. "אף פעם לא הבאתי מתנה יד שנייה", היא מספרת. "זו תהיה הפעם הראשונה שלי. וזה מרגיש נכון הרבה יותר".