כעת היא תובעת מצ' פיצוי בגובה 12 מיליון שקל, על הפגיעה הפיזית והנפשית בה. בכתב התביעה היא מעריכה את מספר הפגיעות המיניות בה ב־1,500! לתביעתה צורפה חוות דעת פסיכיאטרית, שקובעת כי ה' סובלת כבר שנים מביטויים קשים של הפרעות דיכאון וחרדה.

העובדות הקיצוניות שפורשת ה' הופכות את המקרה לחריג, גם במציאות שבה הטרדות בעבודה, ניצול מיני והתעמרות של מעסיק בעובדת נחשפים באופן תדיר. אבל המקרה של ה' יוצא דופן בעיקר כי התרחש בחברה ציבורית גדולה ומוכרת, שבה מועסקים אלפי עובדים. והוא יוצא דופן גם משום שצ' היה סמנכ"ל באותה חברה ואחד הבכירים בארגון. הסיפור שה' מגוללת בפרטי פרטים התרחש בצמרת העסקית בישראל. מקום מבוקר, שההנחה המקובלת היא שמקרים כה קיצוניים אינם מתרחשים בו.

ב"מוסף כלכליסט" סברנו שחשוב לפרסם את המקרה, גם אם הקריאה אינה נותנת מנוח וגם אם לא ניתן לחשוף את זהות המעורבים. יש חשיבות ציבורית בחשיפת טענות לתקיפה מינית קשה ומתמשכת בחברה גדולה. התקיפות המעטות שנחשפות או מובאות בפני בתי המשפט הן קצהו של קרחון אפל. התקיפה הנטענת של ה' מעידה שבתרבות העסקית בישראל עדיין קיימות נורמות שמאפשרות לתוקפים לחוש חסינים, ונשים רבות עדיין חשות מאוימות במקום עבודתן.

לפני שבועיים, בעקבות פנייתנו לבית המשפט באמצעות עו"ד ירון חנין ממשרד ליבליך־מוזר־גליק, התירה השופטת יעל אילני לפרסם את פרטי הפרשה.

אנחנו מודעים לכך שהתיאורים שלהלן מבוססים רובם ככולם על עדות צד אחד. אבל בשלב זה עדותה של ה' נתמכת בדו"ח ביקורת פנימי בחברה. נוסף על כך, לפני שבועיים הגיש גם צ' תצהיר לבית המשפט, במסגרת התנגדות לעיקול רכושו. תצהירו יובא בהרחבה בהמשך, וצ' מכחיש בו בתוקף את טענותיה של ה'. אבל בפעם הראשונה, במסגרת תצהירו, הוא אינו מכחיש עוד את עצם קיומם של יחסים מיניים עם ה'.

להלן סיפורה של ה' לפרטי פרטיו, מההיכרות הראשונית עם צ' עד החשיפה, ההתנתקות, וההתרסקות הפיזית והנפשית. כל הציטוטים מובאים מתוך התצהיר שהגישה לבית המשפט.

ה' החלה לעבוד בחברה בסוף שנות התשעים, לאחר שחרורה משירות צבאי. "במשך חמש שנים הועסקתי במחלקת הדרכות", היא כותבת בתצהירה, "ובמקביל למדתי לתואר ראשון במדעי ההתנהגות". במחצית השנייה של 2005, סביב סיומו של קשר זוגי, נקלעה ה' למשבר נפשי, שבעקבותיו פנתה לקבלת סיוע פסיכולוגי, במסגרת טיפול שבו התחילה עוד קודם. ביולי באותה שנה החלה לעבוד כמזכירה בלשכתו של צ', לאחר שזה ראיין אותה לתפקיד ובחר בה.

צ', סמנכ"ל בכיר בחברה, היה זכאי מתוקף תפקידו למזכירה ולעוזר או עוזרת אישית, אך "לבסוף הוקצה לי התקן של עוזרת אישית, ובוטל תקן המזכירה, על רקע הכרזת צ' באוזניי כי אין צורך בעובד נוסף בלשכה, שכן הוא ואני 'מסתדרים הכי טוב לבד ולא צריכים אף אחד'".

לדבריה, צ' זיהה במהירות את מצבה הנפשי השביר. זה היה השלב שבו, לטענת ה', החל הסמנכ"ל לטוות סביב העוזרת האישית החדשה שלו רשת קורים נפשית, כלכלית וחברתית, שלבסוף סגרה עליה מכל הכיוונים.

החוויה הראשונה שה' מתארת בתצהירה היא הדגשת פערי המעמד והכוח בינה לבין הבוס. "צ' הציג עצמו, ונחווה על ידי סביבתו, כמנהל תובעני ומקושר. כסמנכ"ל הוא חלש על נושאים מרכזיים בחברה, נמנה עם המנהלים הבכירים ביותר בארגון ונהנה מתנאים מפליגים ומהשפעה רבה.

"צ' התהדר בפניי בעושרו ובהצלחתו... הציג עצמו כאדם אמיד, מנוסה, מקושר ובעל מהלכים... מנהל בכיר ובעל דרישות גבוהות... הוא נהנה ממעמד של מי ש'לא אומרים לו לא', ולא 'מסתבכים איתו'... היה ברור... שהמשך העסקתי בתפקיד תלוי בו".

על פני השטח, מספרת ה', צ' ניהל חיים רגילים. "בחייו האישיים היה צ' גרוש ובקשר מתמשך עם בת זוג. הוא גר עמה... ושכר בתקופה מסוימת דירה נוספת". אט אט, מתארת ה', הבוס החל להפעיל עליה לחץ פסיכולוגי. "ככלל, יחסו כלפיי היה דו קוטבי", היא מתארת. "מחד הוא היה בעל סגנון ניהול בלתי מתפשר, ולא אחת ביטא כעס רב ואי שביעות רצון מתפקודי במקרים מסוימים. במקרים אחרים החמיא לי מאוד עד כדי 'את העוזרת הטובה במזרח התיכון'.

"הוא התעניין והיה מעורה בחיי האישיים... והיה מודע היטב למשבר זוגי ולפרידה קשה שחוויתי... גם היה מודע לרצוני בביסוס קשר זוגי ובהקמת משפחה".

במקביל, כותבת ה', צ' הקפיד להצביע על הפערים הכלכליים העצומים ביניהם. "לדוגמה, הוא היה מראה לי את תכולת ארנקו, ומציין שהסכום שנשא 'במזומן' שקול לסכום 'שאת מרוויחה בחודש'. צ' נתפס על ידי כאדם סמכותי ביותר, יראתי מפניו והופתעתי מהישירות ומהתוקפנות שלו. חרף המורכבות והקוטביות ביחס אליי, ביקשתי להיאחז במשרתי בחברה".

ה' מתארת כיצד בזמן הזה פעל צ' גם כדי לבודד אותה, לטענתה כחלק מתוכנית לבנות סביבה חומה. "הוא הגביל את קשריי החברתיים בעבודה, ואסר עליי לשוחח בטלפון או ליזום ביקורים של חבריי לעבודה במשרד, בטענה שהרעש מפריע לו. הוא דרש שקט מוחלט במשרד, עד כדי כך שאסר עליי להשתמש ב'ספיקר' כשהמתנתי לשירות טלפוני, ולא אחת נדרשתי לשבת דקות ארוכות עם האפרכסת צמודה לאוזני".

חוות הדעת הפסיכיאטרית שצורפה לתביעה מתארת את צ' כדמות שנתפסה אצל ה' כבעלת רמה גבוהה של סמכותיות ושתלטנות, התנשאות ותוקפנות. חוות הדעת מגדירה את הקשר עם צ' "מלכודת ששימשה... למילוי צרכיו ותאוותיו".

בשנתיים הראשונות לעבודתה תחתיו, מתארת ה', פעל צ' בזהירות. "עד סוף 2007 הוא לא נקט צעד לשם פגיעה ישירה בי, אולם כבר אז השיח חרג לעתים מהמקובל. לדוגמה, הוא סיפר לי שבעת לינתו ב(עיר גדולה) במסגרת שירות מילואים הוא שוכר חדר במלון ו'מזמין נשים'. כן סיפר שבנסיעותיו לחו"ל הוא נפגש עם 'חברה', שאת תמונתה הראה לי".

אחרי שהכשיר את השטח במשך תקופה ארוכה, טוענת ה', בסמוך ליום הולדתה השלושים צ' החל לרמוז באופן בוטה יותר למה הוא מצפה ממנה. "הוא הודיע לי כי באחת מנסיעותיו המרובות לחו"ל רכש עבורי בגדים, ודרש שאגיע לדירתו כדי לקבל אותם. נעניתי והגעתי. הוא דרש ש'אמדוד' את הבגדים שרכש. חשתי מבוכה רבה מהסיטואציה והדרישה שאתלבש בדירתו... הצלחתי למלט עצמי מהדירה בטענה שנתקפתי במיגרנה".

בשלב הזה הלחץ מצדו של הסמנכ"ל הלך והתגבר, עד שלבסוף הרגיש כנראה שהשעה כשרה להשיג את מבוקשו. כמה שבועות אחרי התקרית בדירה, כותבת ה', "הזמין אותי צ', לדבריו לרגל יום הולדתי, לארוחת צהריים במסעדה יוקרתית. כשהיינו ישובים ברכבו בעת הנסיעה חזרה למשרדי החברה, סטה לפתע מהדרך לדרך עפר צדדית. הוא השכיב את כיסא הנהג, פתח את מכנסיו והציג לפני את איבר מינו.

ה', כך היא כותבת, לא מצאה כוחות להתנגד. "הבנתי מיד כי צ' דורש ממני שאבצע בו מעשה מין אוראלי. רק בשל מרותו והשפעתו, בשל כך שהייתי מצויה בסיטואציה בלתי אפשרית שנכפתה עליי, ובשל חששי מתוצאות סירוב, נאלצתי להיענות לדרישה וביצעתי בצ' לראשונה את המעשה המיני".

התקיפה הזאת היתה לדבריה קו פרשת המים. "מנקודה זו ואילך", מתארת ה' במילים יבשות, "במשך קרוב לעשר שנים, יהפוך המעשה המתואר לריטואל שנכפה עליי והפך - מצמית ככל שיישמע - לחלק משגרת העבודה". ה"שגרה" הזאת, שתוארה בפסקאות הפותחות את הכתבה, כללה לדבריה מאות פעמים שבהן ננעלה הלשכה על ידי צ', ביצוע מין אוראלי בסמנכ"ל עד שהיה בא על סיפוקו, ולבסוף חזרה לעבודה המשרדית כאילו דבר לא קרה. "נאלצתי להיענות בשל מרותו", היא כותבת. "לא רציתי בקשר מיני... עם צ'. סלדתי ממגעו. מעשיו עוררו בי מיאוס וגועל. צ' ביצע בי את המעשים המיניים באופן מכני, לסיפוק תאוותו, בסביבת העבודה והמרות, כאילו מדובר היה בעוד אחת ממשימותיי בלשכתו".

לדברי ה', בשלב הזה היה נדמה שצ' חש ביטחון הולך וגובר, תחושת הסכנה התעמעמה והוא נהפך תובעני יותר. "מבעית ככל שהדבר יישמע", כותבת ה', "אקט משפיל ומחפיץ זה (של מין אוראלי) עוד נראה לי כרע במיעוטו. כשדרש צ' לבעול אותי (על השולחן במשרדו), או כאשר דרש ממני לאפשר לו לנשק אותי בשפתיי, נאלצתי להפיס את דעתו בטענות שונות, שעצם איזכורן הוא השפלה קשה. כך לדוגמה, טענתי בפניו כי עשיתי לא מזמן את צרכיי ולא התקלחתי.

"במשך אותה תקופה נכנעתי פעמיים ללחצו של צ' והסכמתי, בלית ברירה, שיגיע לדירתי. בביקורים האלו צ' בעל אותי. אני נמנעתי מהתנגדות בשל חששי ממרותו. ביקשתי שישתמש בקונדום אולם צ' לא שעה. בשנים שלאחר מכן, כשהיה מבקש לשוב ולהגיע לדירתי (אני התחמקתי), היה אומר שהוא 'מתגעגע לכוס החם והרטוב שלי'".

התיאורים של ה' מפורטים במיוחד בכל הנוגע לפגיעה המינית בה, וגם בנוגע למה שהיא מכנה "צעדים טכניים" שנקט לדבריה צ' כדי לאפשר ולהקל את המשך הפגיעה בה: החל בכך ש"דאג לוודא שרק לי ולשירותי החירום יהיה עותק של מפתחות המשרד", וכלה בכך ש"צ' דאג שיוזמנו ללשכתו כורסאות 'ללא ידיות', שהקלו על ביצוע האקט המיני הכפוי".

לדבריה, צ' לא ראה בה יותר מכלי, סוג של שעשוע מיני. "עניינו בי היה קשור רק לסיפוק צרכיו האישיים ולהעמקת החפצתי. לדוגמה, הוא היה רוכש עבורי בנסיעותיו לחו"ל תחתונים (שבהם לא השתמשתי), וכן נהג לעתים להזמין, על דעת עצמו, לטעמו ועל חשבונו, 'טיפולי יופי' קוסמטיים עבורי... נאלצתי להראות 'אסירות תודה' עבור מתנותיו, וכן עבור ממתקים או קפה שרכש בשבילי. נאלצתי 'להדגים' שמחה ורצון. ברקע עמד החשש שלא 'לאכזב' את צ', שנהג, כשכעסו גבר עליו, לדבר אליי בגסות, להקטין ולהשפיל אותי".

לדבריה, כדי להמשיך לשלוט בה, בשלב כלשהו החל צ' להפעיל עליה גם לחצים כספיים. מצד אחד הוא הרעיף עליה מתנות, אך מצד אחר הפך אותן לטענתה למעין "חשבון פתוח" מולו. "בערך ב־2014 החל לקיים עמי התחשבנות כספית על רכישת סיגריות וממתקים, שערך עבורי בטיסות לחו"ל. צ' היה רושם בטלפון שלו את סכומי הרכישות, והיה מקפיד שה'חוב' לא יעלה על סכום מסוים (בערך 3,000 שקל). כשהחוב היה מאמיר, היה מבקש ממני פירעון חלקי. כך ולכל אורך התקופה... הייתי חייבת לו סכומי כסף".

במקביל, אומרת ה', המשיך צ' לשדר לה כי היא "רק עוד אחת". "צ' שיתף אותי במעלליו המיניים והאישיים. הוא היה מראה לי תמונות של נשים שלטענתו 'רוצות אותו', ופעם הצביע על תמונה חשופה של אשה מסוימת וטען שנשלחה אליו כך כדי לפתותו. בפעם אחרת סיפר כי המכרה שלו מחו"ל הגיעה לישראל ומבקשת לפגוש בו. הוא היה משתף אותי בפרטים מהתנהלותו הרומנטית עם אשתו, ובכלל זה מציג בפני מתנות שרכש עבורה ומכתבי 'ברכה'".

ה' טוענת שלא היתה היחידה בחברה שעמה קיים צ' קשר: "3 שנים לפני תום מסכת הפגיעה התחיל צ' לקיים קשר קרוב ולא אופייני עם עובדת אחרת. הקשר היה גלוי לי, ובחלקו התבטא בביקורים ובהסתגרות של העובדת במשרדו, בנסיעות משותפות, ואף בדרישתו שאדאג להחזרים על חניה שהיה עורך בימי שישי ליד ביתה". לטענתה, היה בכך סוג של נחמה, כי קיוותה שהדבר יביא לסיום הפגיעות המיניות בה. "סברתי כי בין השניים מתקיים קשר מיני או רומנטי, ורווח לי... קיוויתי כי זה יפחית את תדירות הפגיעה בי".

אלא שלפי התצהיר, המצב דווקא החמיר. "באמצע 2015 גברה תדירות הפגיעות המיניות", כותבת ה'. "צ' החל לדרוש 'זמן איכות' (כלומר כפיית מגע מיני אוראלי) פעמיים ביום (ולא פעם אחת). ההתגברות הזאת, שינוי 'קצב' הניצול והפגיעה המינית הביאה אותי לאפיסת כוחות נפשית. נעדרתי מהעבודה בתכיפות רבה, כשהדבר נתמך בהמלצות רפואיות".

עד מהרה, היא אומרת, גם ההיעדרות נהפכה לכלי נגדה: "המצב הזה העמיק את פגיעותי ואת תלותי בצ', שהיה זה שאישר את ההיעדרויות הרבות, תוך שהוא מודע למצבי הרפואי. לבסוף, משתמו ימי חופשתי, נצבר לי חוב של כ־30 אלף שקל בחברה".

ייתכן שבשלב הזה צ' חשש שהפרשה עלולה להיחשף, שכן לדברי ה', "פעל ללא ליאות וניצל את כוחו והשפעתו כדי להביא להפחתת החוב ולפירעונו בתשלומים בהסדר יוצא דופן, מחשש שמעשיו יתגלו. בכל אותה עת, חרף... מצבי הנפשי והבריאותי הקשה, המשיך צ', כשנקרתה בפניו הזדמנות, לפגוע בי מינית ולדרוש 'זמן איכות'".

כעשר שנים לאחר האירוע הנטען הראשון, שבו דרש ממנה לדבריה צ' לבצע בו מין אוראלי ברכבו, ה' לא עמדה יותר בלחץ. "בפברואר 2017 הוכרעתי סופית והפסקתי להגיע לעבודה. בחודש מרץ עשיתי ניסיון לחזור למשרד, ושם המתין לי צ' עם מתנה. נתקפתי בחרדה ועזבתי את המשרד. למחרת, ניסתי שוב לחזור לעבודה ונתקפתי בהתקף חרדה בחדר האוכל.

"במאי, לאחר חופשת הפסח, ניסיתי לשוב למשרד. באותו מועד קיים עמי צ' שיחה, הודיע לי 'שלא ניתן להמשיך כך' ושהוא פועל להעברתי לתפקיד אחר... אני הסכמתי". רק בשלב הזה החלו בחברה לזהות את איתותי המצוקה הרמים של ה'. "בסמוך לאחר מכן", היא מתארת, "ניגש אליי ראש אגף משאבי אנוש. הוא מצא אותי בוכה כשלצדי חברה לעבודה. הוא ביקש ממני להתלוות אליו למשרדו של צ'. שם סוכם על 'העברתי למטה'. המשכתי לבכות בשיחה הזו, כשצ' אומר לראש האגף 'היא בוכה מהתרגשות'".

בשלב הזה מעשיו הנטענים של צ' החלו לצוף. תלונה אנונימית חשפה מה מתרחש לכאורה בלשכתו הנעולה, והחברה מינתה עורכת דין חיצונית כבודקת. "באותו זמן, לנוכח מצבי הנפשי הקשה, לא עלה בידי הבודקת לגבות ממני עדות", אומרת ה'. "כשהבודקת פנתה לצ', הוא הכחיש בתוקף כל מעשה מיני".

נדרש עוד זמן, עד ש"בנובמבר 2017 התחזקתי וביקשתי פגישה עם מבקר החברה. לפגישה הוזמנה הבודקת. חשפתי לראשונה בגילוי לב מלא את העובדות. צ' דבק בהכחשה הגורפת... רק לאחר שהוצבתי מחדש בריחוק ממנו, אזרתי אומץ לשתף פעולה עם הבודקת. היא מצאה שהעדתי אמת וכי צ', שהכחיש מעשה מיני, משקר". ה' צירפה לתביעתה את דו"ח הבדיקה הפנימי של הבודקת, מינואר 2018, שמתפרסם כאן לראשונה. בדו"ח, שנשלח למנכ"ל החברה, נכתב: "אני קובעת כי הנני מאמינה לגרסתה של ה', ובכלל זה מדובר על: קיום מין אוראלי בצ'; קיום יחסי מין בין השניים; קיומן של נשיקות על פיה של ה'...".

בדו"ח הבודקת סוקרת, בין היתר, גם פרטים גופניים אינטימיים שמסרה לה ה' בנוגע לצ', שלדבריה רק אשה שנמצאת בקשר מיני עם גבר יכולה להכיר. הבודקת הוסיפה כי "הטרדה מינית מהווה עבירת משמעת חמורה, והמעשים המיוחסים לצ' נמצאים ברף החומרה הגבוה של ההטרדה המינית".

ה' תובעת, באמצעות עו"ד יובל נחמני ממשרד ארד איילון ונחמני, פיצוי של 12 מיליון שקל מצ', בגין "מאות מעשי תקיפה מינית חמורים. "נותרתי עם נכות רפואית צמיתה, שמוכחת בחוות דעת פסיכיאטרית", היא כותבת. "צ' קיבל אותי לעבודה בשיא פריחתי... ולאחר כעשור של פגיעות מיניות קשות ויומיומיות שילח אותי מעליו כאדם אחר, שאישיותו שונתה". לדבריה, היא אינה עובדת מאז עזיבתה את החברה, מרבה להתבודד, הוריה מפרנסים אותה והיא לא מצליחה לקיים קשר זוגי: "בשל הפגיעה הנפשית שספגתי, אני מתקשה בכל אספקט של חיי.

"כיצד יש לקבוע את ערכם הכספי של הכאב והסבל... של עשור שבמהלכו שימשתי חפץ וכלי לסיפוק תאוותו המינית של צ'?", היא שואלת בתצהירה, ועונה: "אף בסכום כסף משמעותי ביותר לא יהיה די כדי לפצות אותי באופן מלא".