כנפי הקשת (הקצה העליון והתחתון) מייצרות אנרגיה שעוברת דרך המיתר אל החץ. במתיחת קשת אתה מפעיל שני כוחות מנוגדים: דחיסת בטן הקשת (הצד שפונה לקָשָת) ומתיחת הגב. יש נקודה שבה שני הכוחות מתאזנים, ולכן הקשת לא נשברת. כל העניין הוא להגיע לאותו איזון עדין.

אתה מגלף שכבה אחר שכבה מהעץ עד שאתה מגיע לנקודה המדויקת שבה כדאי לעצור.
מה שנותן לקשת את הכוח הוא האלסטיות של העץ, וככל שיש פחות התנגדות של האוויר כך יותר אנרגיה תועבר לחץ. האתגר הוא לעצב את הקשת כך שבהינתן אותה כמות של חומר, החץ יקבל מהירות גבוהה יותר: אם הכנפיים תהיינה קלות מדי, הן לא תייצרנה מספיק אנרגיה. מצד שני, אם הן תהיינה כבדות מדי, תיווצר התנגדות גדולה מדי של האוויר.
שיפור האלסטיות דורש ממני להצר את הכנף עד כמה שרק ניתן ככל שמתקרבים לקצה. אבל מנגד זה מחליש את הקשת וחושף אותה לסכנת שבר. לכן אני מחזק ומעבה את הקשת בציר שבין החלק הקדמי שלה לאחורי, ובכך מאפשר לקשת לשמור על פרופיל צר. מכיוון שמדובר באיזון מאוד־מאוד עדין בין שני הצירים, הוא דורש ממני המון ניסוי וטעייה. מצד שני יש לי גם הרבה ניסיון של אחרים להתבסס עליו — ליתר דיוק, 12 אלף שנה של ידע מקצועי.

הצורה נשארה פחות או יותר אותו הדבר, רק החומרים השתנו. בקשתות המודרניות מחליפים את העץ בקרבון פייבר, אלומיניום וחומרים אחרים מתקדמים יותר.

קשת פרימיטיבית היא בגדול חתיכת עץ אחת שאתה מגלף ומייצב אותה תוך כיפוף איטי של הכנפיים. זה הכי בסיסי שיש. "קשת מורכבת" היא שילוב של שני סוגי עצים, אחד אלסטי, שעמיד מאוד בפני מתיחה, ושני שעמיד בפני דחיסה. ויש גם קשתות מודרניות יותר, שמשלבות שכבה דקה של עץ שמוכנסת בסנדביץ' בין שתי שכבות פיברגלס. זה הסוג המבוקש יותר של קשתות ולכן אני מייצר ממנו הכי הרבה.

כן. גם כאן לא מדובר בסתם מקל מקרבון פייבר עם שפיץ ונוצות. החץ הוא הארכה של היד שלי וכדי שהוא ידע ללכת למטרה צריך להתאים אותו לא רק לקשת, אלא גם לקָשָת. עבור כל אדם, בהתאם לכוחו הפיזי והטכניקה שלו, אני מתאים את אורך החץ, משקל הפוינט (ה"שפיץ") ואפילו את סוג הנוצות.

יש דבר שנקרא "פרדוקס הקָשָת". כשהחץ משתחרר, הוא מקבל את כל הכוח מאחור, אבל בגלל שהשפיץ שלו כבד יותר משאר חלקיו, נוצרת התנגדות לדחיפה קדימה, והחץ ממש מתעקם, כלומר נע באוויר במין תנועה גלית שגורמת לו לצאת מהכיוון שלו. כדי לפצות על חוסר האיזון הפיזיקלי הזה, מוסיפים לזנב נוצות שמייצבות את החץ ומתרגמות את התנועה הגלית לתנועת סחרור. הכנפיים עשויות מנוצות כנף של תרנגול הודו, ובגלל העניין הפיזיקלי הן חייבות להיות מאותה הכנף בדיוק — ימין או שמאל. כל הנוצות שלי מגיעות מהכנף הימנית כי במקרה מתקן החיתוך שיש לי מיועד לכנפיים ימניות.

כבר כילד אהבתי לחקור כלי נשק עתיקים, חרבות ושריונות של אבירים. היינו חבורה של ילדים שמכינים חרבות מעץ ומשחקים. משם זה התפתח לאהבה של תחום הפנטזיה: לקרוא, לצייר ולשחק במבוכים ודרקונים.

אני עובד כמורה, מחנך כיתה ומלמד היסטוריה, תנ"ך ותושב"ע. לאהבת ההיסטוריה הגעתי בגלל המשיכה שלי לפנטזיה. לפני שמונה שנים הייתי בטיול שנתי עם הכיתה שלי בצפון הארץ וביום האחרון הגענו לאתר של קיאקים בירדן. בזמן שחיכינו לתור שלנו, היה בצד דוכן של קליעה בחץ וקשת — תמורת עשרה שקלים אתה מקבל עשרה חצים ויכול לנסות את מזלך. נזכרתי במטווחים בצבא ואמרתי "כמה קשה זה כבר יכול להיות?". אז ניסיתי פעם אחת, פעם שנייה, ושוב ושוב פספסתי. אפילו קיבלתי פרס תנחומים — חפיסת קלפים. אבל משהו בי נדלק, וחשבתי: "וואו, איזה מגניב!". פתאום כל תחושות הילדות צפו מחדש. זה עשה לי ממש ממש טוב, והעיר בי איזו תשוקה חבויה. בשלב הזה בחיי כבר הייתי מורה כמה שנים, ונכנסתי למין רוטינה שבדיעבד לא היתה בריאה לי כל כך. פתאום הרגשתי משהו אחר, וחשתי שאני חייב לשחזר את זה.

נכנסתי לאינטרנט וחיפשתי לקנות קשת וחצים. ואז גיליתי שזה יקר, משהו כמו 2,000 שקל. אז אמרתי לעצמי שאם אני לא יכול לקנות, אני אבנה. גם זה התחבר אצלי לילדות, כי אהבתי לבנות בלגו, פלסטלינה ועץ. ראיתי באיזה סרטון שעשו קשת מצינור פלסטי. מפעילים קצת חום ויוצרים צורה של קשת, מותחים חוט וזהו. ככה עשיתי, וכמובן שהקשת נשברה בשימוש הראשון. אז בניתי עוד אחת כזאת, וגם היא נשברה, אז הבנתי שחייבים להשתדרג ולחקור איך בונים קשת מעץ. החלטתי לעשות את זה כמו שצריך.

עצרתי את כל מה שעשיתי באותו הזמן, ישבתי וקראתי, צפיתי בסרטונים והתכתבתי בפורומים עם בוני קשתות רציניים מחו"ל. כתבתי מחברות שלמות על איך לבנות קשתות מא' ועד ת'. בערך שנה אחרי שנכנסתי לזה יצרתי קשת מאוד בסיסית אבל היא היתה הראשונה שאני יכול להגיד שעשיתי אותה נכון.
בקהילת בוני הקשתות יש ביטוי "ברגע שננשכת, אתה לא יכול להפסיק". אם פעם אחת עשיתי קשת טובה אז אני אצליח פעם נוספת. בכל אחת מהקשתות ניסיתי לשחזר את מה שעשיתי בקודמת ולהוסיף עוד משהו, להפוך אותה ליעילה או יפה יותר.

יש כאלה שקונים בשביל השופוני ורוצים סתם לירות בחצר. אני בדילמה אם למכור להם, כי זה בכל זאת צעצוע מסוכן.
בחוץ לארץ יש הרבה אנשים שעוסקים בקשתות כי הם "פְּרֶפֶּרים" (Prepers), כאלה שמתכוננים לשואה גרעינית או להתפוררות הציביליזיציה ורוצים שתהיה להם מיומנות בסיסית כדי לשרוד.
אבל רוב הקונים הם אנשים רגילים שפשוט עוסקים בקשתות כתחביב. שמתי לב שלרבים מהם יש איזה יסוד רוחני, כי יש בקשתות משהו מדיטטיבי, במודעות שאתה מפתח לגוף שלך.
‍
yoghev.karmel@calcalist.co.il