במילים פשוטות:
מטרת החלק הזה היא לאפשר לרשויות המקומיות לשתף פעולה באמצעות אשכולות, שכוללים בתוכם מספר רשויות מקומיות, שיספקו לאזרחים שירותים שונים שכיום ניתנים על ידי כל רשות בנפרד.
מרכז השלטון המקומי צפוי להתנגד משום שאשכולות חזקים עלולים לנגוס בסמכויות שלו, וגם שר הפנים אריה דרעי משום שהרפורמה היא למעשה הצעת חוק של ח"כ רועי פולקמן מכולנו שאומצה לתוך חוק ההסדרים. סיכוייה לעבור טובים.
פה מונחת הסיבה להצעת החוק. האשכולות קיימים גם היום, אבל הרשויות המקומיות לא יכולות להאציל עליהם סמכויות כפי שהצעת החוק קובעת.
הסעיפים האלו מבהירים מה חלקו של שר הפנים ובעיקר מה הוא לא יעשה. למעשה, הסעיפים האלו הופכים את כל הרפורמה לוולונטרית מבחינת הרשויות. זה מעלה את הסיכוי של הרפורמה לעבור, אבל מפחית את סיכוייה להתממש בשטח במידה וראש הרשות המקומית לא יחפוץ בה.
כיום הרשויות המקומיות חייבות להתקשר עם אשכולות רק דרך מכרז - שיטה לא יעילה. ביטול הפטור ממכרז יפשט את כל התהליך.
סיכוי נמוך שיעבור
חלק זה הוא ניסיון של המדינה להסדיר את תשלומי הארנונה של גופי הממשלה לרשויות המקומיות שנאמדים בכ-900 מיליון שקל בשנה, שמגיעים ברובם לרשויות החזקות. הרעיון הוא פשוט: לרכז את כל התשלומים בקרן ממשלתית שתחלק את הכספים באופן שווה בין כל הרשויות. הרשויות החזקות יתנגדו ובעבר הן הצליחו להוציא הצעות דומות מחוק ההסדרים.
סעיף זה קובע למעשה את הקריטריונים בהם צריכים להתחשב שרי האוצר והפנים כשהם קובעים את מנגנון
החלוקה החדש.
בסעיף זה משרד הביטחון מקבל הנחה שאף משרד אחר לא מקבל: כל המשרדים צריכים להוסיף לתשלומי הארנונה שלהם את ההתייקרות השנתית (שב-2017 תעמוד על 1.7%) - משרד
הביטחון פטור מכך.
בסעיף זה משרד האוצר מוסר את ניהול הקרן בידי מנכ"ל משרד הפנים כדי שהטענות העתידיות לא יופנו אליו. השאלה היא אם משרד הפנים, שנתון ללחצים רבים כל הזמן, ינהל אותה כמו שצריך.
המצב כיום יצר סיטואציה שבה השלטון יוצא נגד השלטון: הרשויות המקומיות תובעות את משרדי הממשלה בשל ענייני ארנונה ולהפך. הקמת הקרן מאלצת את הממשלה להקים מוסד לבוררויות כדי לפתור מחלוקות מסוג זה.
המנגנון ההיסטורי של הארנונה מעניק הטבות שונות בהיקף של 300 מיליון שקל לערים שמוגדרות כערי עולים - כאלה שקלטו בעבר עולים רבים אך לאו דווקא עושות זאת כיום. משרד האוצר בונה על שינוי המצב הזה באמצעות הקמת הקרן.