במילים פשוטות:

חלק זה הוא למעשה רפורמה שנועדה לזרז בנייה על ידי קביעת תעריפים אחידים להיטלי פיתוח שגובות עיריות מחברות הבנייה. ההיטלים מממנים הקמה של תשתיות הכרחיות לשכונות מגורים חדשות כמו למשל כבישים ומוסדות ציבור.

עד כה את גובה ההיטלים קבעו הרשויות המקומיות באמצעות חוקי עזר עירוניים שדורשים את אישור שר הפנים. מדובר בתהליך סבוך שבפועל רק עשרות בודדות של רשויות השלימו. כתוצאה מכך, הבנייה ברשויות המקומיות התקדמה רק במתחמים שפותחו על ידי משרד הבינוי או רמי - שהכשילה בעבר את שינוי שיטת החישוב שמוצע בחוק זה.

שר האוצר משה כחלון הבטיח לפתור את משבר הדיור. היום כבר ברור לו שיש צורך להתמקד בהגדלת היצע הדירות. לכן הפרק הזה מתמקד בזירוז הליכי בנייה ופישוט הבירוקרטיה שתומכת בכך. סיכויי הרפורמות לעבור גבוה משום שכחלון ריכז בידיו את כל הסמכויות הרלבנטיות לתחום הדיור.

בפועל משרד האוצר מקים כאן מסלול מהיר שעוקף את הוועדות המחוזיות.

סעיף זה נועד לאפשר בנייה במתחמים גם אם טרם נסללו אליהם כבישים או לא הוקמו מכוני טיהור לשפכים.

סעיף זה קובע כי רשויות מקומיות יוכלו להקים מוסדות ציבור, כמו למשל גני ילדים או בתי כנסת, בתוך בתים משותפים. כיום רשות מקומית יכולה להפקיע רק קרקע לבניית מוסדות ציבור וסעיף זה קובע כי ניתן יהיה להפקיע חלק ממבנה.

מדובר בהארכה של הוראת שעה מ-2013 שמאפשרת לרשויות המקומיות לחייב דירות רפאים בחיוב ארנונה כפול. המטרה היא לעודד משקיעים למכור את הדירות שבהן הם לא מתגוררים. שרי האוצר והפנים בממשלה הקודמת - יאיר לפיד וגדעון סער בהתאמה - סירבו לחתום על התקנה ולכן הוראת השעה יושמה רק ב-2016 בחיפה, תל אביב וירושלים.

סעיף זה קובע כי אחד מבין 10 חברי מועצת מקרקעי ישראל יהיה ערבי. הסעיף נולד בעקבות עתירה לבג"ץ של האגודה לזכויות האזרח שדרשה כי לנשים ולערבים יהיה ייצוג הולם במועצה.