במילים פשוטות:

חלק זה בחוק ההסדרים נועד לעצור את נטיית מנהלי המחלקות בבתי החולים להתמקדות בעבודתם בסקטור הפרטי על חשבון שעות העבודה שלהם במערכת הציבורית.

החלק הזה הוא הנדוניה של כחלון בתמורה להגדלת סל הבריאות.

המדינה, שרואה בהסתדרות הרופאים לישראל (הר"י) פרטנר קשוח, מוכנה לנהל עם ההסתדרות משא ומתן על הגבלת הפעילות
של מנהלי המחלקות למערכת הציבורית בלבד, אך גם מצהירה
כי אם המו"מ לא יעלה יפה היא תפנה לחקיקה

המדינה מציינת במפורש את אחת הסיבות לכך שמערכת הרפואה הפרטית נגסה במערכת הרפואה הציבורית: כל רופא יכול היה לעבור בשתי המערכות במקביל. היא לא מציינת את הסיבה הנוספת לכך - העבודה במערכת הפרטית השתלמה לרופאים מבחינה כספית.

כדאי לשים לב לכך שהמדינה מגדירה כאן מה הוא בית חולים ציבורי. להגדרה הזאת יש משמעות: עד לאחרונה המו"מ עם הר"י נגע רק לכהונת רופאים בכירים בבתי החולים הממשלתיים, וכעת ההגדרה מרחיבה התחום שעליו דנים גם לבתי החולים של קופות החולים.

כלומר, חלק זה נכנס לחוק ההסדרים במסגרת הסכמות אליהן הגיעו לפני שנה כחלון ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן.

ליצמן כבר הודיע כי בכוונתו להטיל סנקציות על בתי חולים שלא יעמדו בתוכנית שתייצב אותם פיננסית, אך הוא מעולם לא נקב במועד כניסת הסנקציות לתוקף. בסעיף הזה מסתתר התאריך.

הוצא מהחוקליבו של הפרק מצוי בניסיון של המדינה לחזק את מערכת הרפואה הציבורית על חשבון מערכת הרפואה הפרטית. שר הבריאות יעקב ליצמן ושר האוצר משה כחלון תומכים נלהבים, הרופאים שמרוויחים סכומים נאים בקליניקות הפרטיות מתנגדים.

חלק זה מעוניין לשים סוף לאופן השימוש של בתי החולים הממשלתיים בתאגידי הבריאות וקרנות המחקר. הגופים האלה נוצרו כדי לאפשר פעילות עסקית בבתי החולים מעבר לשעות הפעילות הרגילות. בפועל, הגופים האלה הפכו לחברות קבלן שמעסיקות בבתי החולים עובדים שחשופים לפגיעה בתנאי ההעסקה שלהם משום שהם לא עובדי מדינה.

חלק זה גם מעוניין להבטיח את יציבותם הפיננסית של בתי החולים הממשלתיים.

הסעיפים הבאים מפרטים כיצד בכוונת המדינה להשיב את המצב לקדמותו ולהבטיח שלא יקומו שוב "חברות קבלן" בבתי החולים.