במילים פשוטות:

החלק הזה הוא בעצם רפורמה בתחום הגז לבישול ביתי - גפ"מ (גז פחממני מעובה) - שעיקריה הם הניסיון של המדינה להקל על הצרכנים לעבור מספק לספק ולנתק את התלות של הלקוחות בבתים משותפים בספק אחד. חברות הגז הגדולות - פז גז, סופר גז, דור גז ואמישראגז - שמחזיקות ב-85% צפויות לפעול להוצאת הסעיפים האלו מחוק ההסדרים, אך הרפורמה צפויה לעבור.

כיום דרוש רוב גדול יותר ולכן מדובר בהקלה.

היקף ההכנסות של שוק הגפ"מ הוא כ-350 מיליון שקל בשנה. כלומר, כל אזרח משלם בממוצע 44 שקל בשנה, מה שאומר שגם אם המחירים ירדו כתוצאה מפתיחת השוק לתחרות, ההשפעה על הכיס של האזרח תהיה זניחה.

החלק הזה מבקש להטמיע את הגז בתחבורה בישראל ולשם כך מוקדשים כ-4 מיליארד שקל בשנה.

לחלק הזה צפויים להתנגד רבים: יבואני כלי הרכב שיסבלו מאבן ביקוש לרכבים שמונעים בבנזין או בסולר; רשות המסים שתאבד הכנסות ממיסוי; חברות האוטובוסים שלא ירצו להשקיע הרבה כסף בהחלפת הצי הקיים; בתי הזיקוק שעלולים לאבד נתח שוק; וגם חברות הדלק. יצחק תשובה, מבעלי מאגרי הגז תמר ולווייתן, צפוי לתמוך.

לפי סעיף זה המס על הסולר יוכפל בעשור הקרוב.

כדי למנוע אבדן הכנסות למדינה בשל המעבר לשימוש בגז, המס על הגז יוכפל פי 10 עד 2027.

מטרת הסעיף הזה היא לעודד הקמה של תחנות לתדלוק בגז.

גם הסעיף הזה מבקש לעודד את הקמתן של תחנות דלק לרכבים המונעים בגז.

פחת מואץ מפחית את חבות המס ולכן הסעיף הזה מעודד הבאת תחבורה ציבורית חשמלית לארץ. לחברות האוטובוסים זה יעלה הרבה כסף.

הבוננזה הבאה של יצחק תשובה?