כמה זמן היית צריך באמת בחופשה הזו?

"הייתי מרכז הכל ליומיים".

הקמת חברות, עשית אקזיטים עצומים, אבל אתה עדיין שומר על המשרה כפרופ' באוניברסיטה העברית, מקים בנק דיגיטלי ושותף בסטארט־אפים. מה מניע אותך?

"מה שהניע ועדיין מניע זה הצורך לחשוב על פתרון בעיות. לאורך הקריירה, בפגישות עם מהנדסים או אנשי אקדמיה, אני מגלה שרוב האנשים לא מכירים בחשיבות של הגדרת הבעיה במדויק. 70% מהפרויקט זה הגדרת הבעיה, ורק 30% זה הפתרון. אנשים חושבים שהגאונות היא בפתרון ושהבעיות נמצאות שם, רק צריך לבחור. אבל הגאונות האמיתית היא בהגדרה מדויקת של הבעיה".

למשל?

"למשל בנושא הקורונה. איך מגדירים את הבעיה: מניעת גל חמישי? אפילו ניו זילנד לא הצליחה. שכנוע של רוב האוכלוסייה להתחסן? אני לא רואה פוליטיקאי בעל שיעור קומה שיתכתש עם ציבור הבוחרים שלו כדי להגיע ל־90% התחסנות. אבל אם הבעיה שרוצים לפתור היא העומס האשפוזי, כדי למנוע אי־ספיקה של בתי החולים, אז מכיוון ש־90% מהאוכלוסייה שאחראית לעומס האשפוזי, בני 60 ומעלה, מחוסנת – אז זאת בעיה שפחות או יותר פתרנו".

התשוקה לפתור בעיות היא אובססיה?

"כן. זה כל הזמן. בעיה אחרי בעיה אחרי בעיה".

מתי הגעת להבנה שזה מה שמעניין אותך?

"כחלק מהעבודה המדעית שלי, תמיד דיבר אליי לחשוב על פתרון בעיות כמקצוע, ושישלמו לי על זה. היזמות הגיעה בשלב מאוחר יותר. רציתי לפתור בעיות בתחום המדעים המדויקים - ולא בעיה נדושה אלא כזאת שהפתרון שלה ייצר הרבה תשומת לב והמשכיות.

"ההבדל בין המדענים הגדולים ללא גדולים לא נמצא בחוזק הטכני, אלא בהחלטה של מה הבעיה שאיתה מתמודדים. ובניגוד למה שראית בעסקים, כשמדען מגיע למסקנה שהכיוון שלו לא נכון, הוא צריך להיות מסוגל לחתוך הכל, לזרוק ולהתחיל מחדש. את היכולת הזאת, להיות קר רוח ולא להיקשר רגשית, לקחתי מההוויה האקדמית שלי".

יש דוגמה מוחשית ממובילאיי?

"היה פרויקט שעבדו עליו שנתיים. זה היה אמור להיות עמוד תווך טכנולוגי שרצינו לפתח, עד שהבנו שיש דרך אחרת לפתור את הבעיה - וסגרנו אותו כדי ללכת לכיוון אחר. שם באה לידי ביטוי המשמעת המדעית, היכולת לא להיקשר לדברים שאתה עושה.

"חשוב לי לשמור על רגל בעולם האקדמי, גם בשביל החדות, אבל יש בעיות גדולות מאוד שדורשות מיליוני דולרים. כדי לפתור אותן צריך ליצור חברה עם היררכיה של כוח אדם, ואת זה אפשר לעשות רק בעולם העסקי".

איזו בעיה אתה רוצה לפתור עכשיו?

"יש לי חלום לבנות רובוט ביתי שיוכל לעזור בעבודות הבית. זה צוואר בקבוק מאוד רציני, ותחום כמעט ללא היצע. אני בתהליך הקמה של חברה שיכולה להגיע רחוק".

איך חייך היו נראים לו בחרת תחום אחר?

"התמזל מזלי שהמיומנות שלי היא בתחום שהפך ויהפוך את העולם. יש בזה הרבה אלמנט של מזל".

למזל כנראה יש תפקיד מרכזי בחייך. לפני שבועיים נפצעת כשהטסת מסוק במסגרת תחביב שלך, והוא כמעט התרסק.

"אני מתאמן כדי להשיג רישיון טיס. ניסיתי להמריא בתנאי רוח ובוץ, זו היתה הטסת הסולו השנייה שלי, והמסוק נחבט בקרקע. אבל מעבר לשבר באצבע ואגו מרוסק, לא היתה פגיעה גופנית. חשבתי שזה יהיה אתגר נחמד, ואני לא מתכוון לוותר על טיסה, אבל נראה שהייטק זה יותר בטוח".

התחביבים האחרים שלך פחות מסוכנים?

"כל יום שישי אני ברכיבה עם קבוצת רכיבה באופני הרים. זה דומה למילואים: רוכבים, עוצרים, שותים קפה, מדברים בפרלמנט על פוליטיקה, ממשיכים לרכוב. גם מניע את הגוף וגם חברתי. חוץ מזה אני עדיין רוכב על אופנוע רוב הזמן. יש לי רכב שחונה במובילאיי, אבל מביאים לי אותו רק כשאני צריך".

יש לך בן בתחום הסייבר, בת שעוסקת בפילנתרופיה יחד עם אשתך, ובן צעיר שלומד מדעי המחשב, כמוך. הוא יהיה מתוסכל מההשוואה התמידית לאבא שלו?

"אני ואשתי אמרנו לילדים 'הרבה לא יישאר לכם, כי לאט לאט נתרום הכל'. מאז 2017 תרמנו 200 מיליון שקל. ליאור הבן הצעיר אמר לי 'אל תדאג, אנחנו נעשה את הכסף שלנו בעצמנו'. הם נמצאים במקום בריא שלא עושה את ההשוואות. לכל אחד יש את הכיוון שלו בחיים".