"

אשתי ואני נשואים 40 שנה, ולפני 20 שנה היא חזרה בתשובה. יש לנו ארבעה ילדים, וכל אחד הוא עולם אחר מבחינת קרבתו לדת: הגדולה הכי לא דתית, השנייה מסורתית, השלישי יותר דתי, והקטן למד שנתיים בישיבה בנתיבות. בפעם הראשונה שבה חזר מהישיבה שאלתי אותו: 'מה למדתם?', והוא ענה 'יהדות', אבל בזמן שהוא דיבר על יהדות, אני שמעתי 'יעדות'. הוא ענה לי שאין כזאת מילה, אבל אני נתפשתי למושג הזה".

מה משמעותו?

"בעיניי יעדות זה חיים עם יעד. לחיות את החיים שלך עם מטרה, עם טעם. לא רק לנסות לעשות כמה שיותר כסף, אין לי שאיפה כזאת. לאחר השיחה ההיא כתבתי ספר שעוד לא יצא, 'יעדות, דלתות (יזמות) ומוזיקה'. זה היה בתקופה שכעסתי על הגישה הדתית, והספר יצא אנטי־דתי באופן מוקצן. חברים אמרו לי: 'אתה מכסח את היהדות בצורה מוגזמת', והחלטתי ללטש את החלקים הכועסים, כי בסופו של דבר אני מאמין שדת יכולה לעשות טוב למאמיניה".

מתי הילדים בחרו כיוון?

"זה מתפתח אורגנית, כל ילד בוחר את הכיוון שלו, וזה עדיין מתפתח. גם אצלי. אני כל הזמן משתנה".

קשה לך עם האפשרות שילדים שלך יהיו חרדים?

"לשמחתי אף אחד מהם לא הלך עד לשם. יש לי מגוון, ובכל מקרה את כל אחד מהם אני מכבד, כי יש להם אמונה. אני מעדיף חרדי על מי שאין לו אמונה בכלום, מי שאין לו ערכים או מוסר ושום ייעוד בחיים פרט לבילוי בנעימים. אני חושב שהצלחתי להעביר להם קצת מהאמונה ביעדות".

איך איש הייטק חילוני מצליח להשתלב עם אמונה דתית בבית?

"זה לא חייב להשתלב. אני חי את החיים שלי ואשתי את שלה".

לא נוצרים עימותים?

"אין קלאש שצריך לבוא מהתחום הזה. כל אחד חי את החיים שלו, בשעות שלו ובזמנים שלו".

זה דורש הקרבה משניכם.

"כן. אבל אנחנו כל הזמן מקריבים בחיים, לא? אתה מגיע לפגישה עם משקיעים ולובש חליפה — זו הקרבה מסוימת. בקרן יש לי שותפים, וזו הפשרה הגדולה מכולן. את יודעת כמה אני מתפשר איתם? וגם הם. אני מתפשר כל הזמן, בכל יום. לא צריך לעשות אופטימיזציה של ההנאה, הכיף והאושר. מי שיגיד לך שהוא לעולם לא מתפשר בחיים מרמה את עצמו".

במה אתה מתפשר ובמה מתפשרים מולך?

"בשבת אני משתדל מאוד לא לנסוע. אני יכול לנסוע, אף אחד לא יירה בי, אבל אני לא רוצה לתת לאחר להרגיש רע. אני צמחוני מגיל 10, אז עם כשרות מראש אין לי בעיה קשה. אני לא מתפלל, ואם אחד מילדיי כן הולך לבית כנסת, הוא לא לוחץ עליי להצטרף. בשבת אני עושה קידוש. להגיד שאני מאמין בצורך לומר את הברכה המסוימת? מה פתאום. אני לא חושב שאלוהים רצה שדווקא את זה אני אגיד, אבל זה חשוב לאחרים. אילו הייתי לבד לא הייתי עושה קידוש. אני צם בכיפור, אבל יותר בגלל מסורת, ואת זה אני מניח שהייתי עושה גם אם הייתי לבד — אבל לא מתוך חשש מעונש אלוקי. אני אדם שיותר מתפשר משמתפשרים למענו, ואני גם פחות אדם שחושב שהוא תמיד צודק. אני תמיד מנסה להבין את הצד השני".

עד איזה גבול?

"בדברים שלא עקרוניים לי. במה שמאוד עקרוני וקשור אליי עצמי, אני לא מתפשר. גם לא עם עצמי".

עד כמה אתה מאמין?

"אני רק יודע שאני לא יודע. אני חושב בוודאות גבוהה שאין ישות שמצפה ממך לעשות דבר קונקרטי, כמו להתפלל תפילות מסוימות או לא להדליק חשמל בשבת. בדיוק בשבוע שעבר הייתי בהרצאה על תורת הקוונטים, ואפילו הפיזיקה שאנחנו רואים וחווים היא כל כך מלאת מסתורין ויש בה הרבה אי־ודאות. גדולי הפיזיקאים אמרו שיש תופעות שהם רחוקים מלהבין. אז אני יודע שיש דברים שאני לא יודע".

אני שואלת כי אתה אדם מוטה מדע.

"בטח. אני מאמין במדע, בטכנולוגיה, בקידמה. זה לא סותר את הידיעה שאני לא יודע ולא מבין דברים רבים".

גדלת כילד חילוני?

"גדלתי מוזר. נולדתי בבית מסורתי אבל אבי לא חבש כיפה. הייתי ילד שחובש כיפה, הולך לבית ספר חילוני אבל לא מאמין בדת הרגילה. אבי הלך פעם לאספת הורים והמורה הדתי לגמרא שאל אותו איך יכול להיות שהבן שלו חובש כיפה והוא לא, ומאז אבי התחיל גם לחבוש".

ואחרי שנים של הייטק ויזמות ואקזיטים, הגעת בגיל מאוחר גם למוזיקה.

"אני מאוד ריאלי, אבל יש לי פן הומני שאני לא מוותר עליו. אני מתופף בלהקת רוק ומת על מוזיקה. בלוז, פינק פלויד. מוזיקה ישראלית לא ניגנתי אף פעם, ואז, לפני חמש שנים, בכינרנט של יוסי ורדי, מישהי ניגנה בכלי הקשה וירדה לאכול. אמרתי לה: 'אני אחליף אותך', ועליתי לבמה. בהתחלה היססתי, אבל החבר'ה מסביב עודדו וצברתי אומץ. נורא נהניתי".

וזה התקדם משם?

"זמן קצר אחר כך, בכנס משקיעים, הזמנו את להקת שלווה לשיר, חבר'ה נפלאים בעלי מוגבלות — ולמי אין? גם לי יש! — והצעתי לנגן איתם קצת בכלי הקשה. מנהל הלהקה הסכים אבל ביקש שאבוא להתאמן. אחרי שנורא נהניתי, קניתי תופי קונגוס והתחלתי לנגן עם להקה של חבר'ה נפלאים מהאזור, שהם גם מוזיקאים מחוננים. היום יש לנו הופעה שהנושא שלה הוא הקשר בין מוזיקה ליזמות".

ומה הקשר?

"קחי את השיר 'ברוש' (של אהוד מנור ואריאל זילבר), למשל: 'ואני ראיתי ברוש, שניצב בתוך שדה מול פני השמש. בחמסין, בקרה, אל מול פני הסערה. על צדו נטה הברוש, לא נשבר, את צמרתו הרכין עד עשב'. גם יזם צריך לפעמים להרכין ראש. יש צרות, נגמר הכסף, דברים קורים. יזם טוב הוא אחד שלא עומד זקוף כל הזמן. בחיי הייתי צריך המון פעמים להתכופף.

"יש כישלונות, שבהם אתה נופל, מתרסק וצריך לבנות את עצמך מחדש. במודו (סטארט־אפ שפיתח סלולרי מודולרי), למשל, התרסקתי. ואני זוכר ב־M-systems (יצרנית הדיסק און קי) לקוחות עצבנים, וגם כשהתקלה באשמתם אתה צריך להיות מנומס כלפיהם, כמו כלפי משקיעים תובעניים או ספקים כוחניים. לפעמים אתה רוצה לעשות ככה, אבל השוק רוצה אחרת, ולפעמים אתה צריך לעשות מה שהשוק רוצה. אתה רוצה למכור ב־200 אבל השוק רוצה ב־99. לפעמים אתה צריך לפטר אנשים, לי זה קרה שלוש פעמים בחיי. אלה אנשים שהתחבבת עליהם, הם סמכו עליך, ובסוף צריך לפטר. זה שוב להוריד את הראש ולהתכופף".

בהתחשב בסיכונים של סטארט־אפים והון סיכון, אתה מרגיש בר־מזל על הפעמים שבהן זה עבד לך?

"בספר שכתבתי אני מדבר על דלתות שהסיכוי שכל אחת בת־פתיחה הוא קלוש. אם היזם עצלן הוא ינסה לפתוח רק חמש דלתות. אם הוא חרוץ, ינסה את כל המאה. ועדיין יכול להיות שהדלת הפתוחה היא בכלל ה־101. אני עובד קשה, ויודע שיש אחרים שמצליחים יותר ממני, אולי כי הם יותר מוכשרים. אני לא מאמין במגע זהב. זה חרטוט".