חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// אלהרר לא מצליחה לעצור את הגז /// ועדות האיתור ליועמ"ש הוכיחו שהן מיותרות /// היישובים החדשים בגולן יפגעו בטבע ובחברה /// חוק פייסבוק צריך להיזרק לפח
מוסף כלכליסט | 30.12.21
תחנות כוח
ירוקים בכאילו
שרת האנרגיה קארין אלהרר הבטיחה לפני שבועיים ש־2022 תהיה שנת האנרגיות המתחדשות וש"הגז יחכה". אז הבטיחה. בפועל החליטה השבוע הוועדה לתשתיות לאומיות לאשר שלוש תחנות כוח מבוססות גז, שתיים מתוכן הן תחנות חדשות לגמרי — קסם אנרגיה בצומת קסם וריינדיר בצפון השרון.
העובדה שצריך היום לתכנן עוד תחנות כוח גזיות היא כנראה קונצנזוס: פיתוח האנרגיות המתחדשות נעשה בקצב איטי מדי ואין ברירה אחרת. אבל למה בעצם להקים מאפס תחנה חדשה, במקום להרחיב תחנות קיימות? רק לפני כמה ימים החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה להשאיר את תחנת הכוח רדינג שבלב תל אביב פעילה לפחות עד סוף 2030 ועם אופציה להארכה. האם אין פה שינוי נסיבות? איך ייתכן שבסופו של דבר נישאר גם עם רדינג וגם עם תחנה חדשה שאמורה היתה להחליף אותה?
אלהרר ביקשה מהוועדה לפעול בהתאם להחלטת הממשלה לתעדף הקמת תחנות כוח בתוך תחנות קיימות או בצמוד להן, אבל חטפה מקלחת צוננת מהאוצר, שרוצה לקדם תחנה חדשה במרכז הארץ כדי לזרז את פינוי רדינג לקבלנים. גם רשות התחרות נדחפה והדגישה שחשוב לקדם שחקנים חדשים. אבל בפועל קיבלנו שוב את עידן עופר (OPC שמתרחבת בחדרה) ואת מבטח שמיר (בעלת השליטה בקסם אנרגיה שמחזיקה גם בשליש מתחנת הכוח אלון תבור).
בשורה התחתונה: הממשלה הבטיחה להפחית זיהום, לקדם אנרגיה מתחדשת, להאט שימוש בגז, לצמצם תחנות חדשות ולהכניס שחקנים חדשים לשוק. אבל היא מוציאה כעת לפועל בדיוק את ההפך.
/// ענת רואה
צילום: אלכס קולומויסקי
מועמדת ליועמ"ש
ויתור על האיתור
שר המשפטים גדעון סער כבר הודיע שהמועמדת המועדפת עליו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה היא עו״ד גלי בהרב־מיארה. בכך קבע לא רק תקדים, אלא גם תקדים חיובי. לראשונה תכהן אשה בתפקיד, ואשה ראויה מאוד. תמיכת סער מייתרת את עבודת ועדת האיתור. השר הציע שלושה מועמדים, שישה נוספים הצטרפו, ועדת איתור של חמישה חברים בראשות נשיא העליון בדימוס אשר גרוניס תתכנס ותתחבט - אבל כמו בוועדות הקודמות, המועמד של השר ייקח את הגביע הקדוש.
אז למה הטקס המיותר הזה? הוא הוכתב על ידי המציאות הישראלית. ועדות האיתור — כמו הוועדה לבחירת היועמ"ש שנולדה אחרי פרשת בר און־חברון — נועדו לבלום מינויים הזויים, אשר בצער רב ניתן לקבוע שהפכו אפשריים בחיינו, שלא לומר שגורים. אולי שר משפטים שמציע מועמדת ראויה לתפקיד, מתוך שיקולים ענייניים, הוא צעד ראשון לביטול ועדת האיתור, שהיא אולי ראויה, אבל לא מחויבת המציאות במדינות מתוקנות.
/// משה גורלי
יישוב הגולן
איבדו את הצפון
הממשלה אישרה בתחילת השבוע מהלכים להגדלת האוכלוסייה בגולן. בטיעונים בעד ההחלטה הסבירה הממשלה כי היא רואה בענף התיירות עוגן כלכלי מרכזי לגולן, וציינה כי 1.62 מיליון איש ביקרו ב־2019 בשמורות הטבע והגנים הלאומיים באזור, ולכן הוחלט בין היתר על פיתוח שבילי אופניים, שיקום והנגשה של שטחים פתוחים, ועידוד מיזמי מלונאות. אבל באופן פרדוקסלי ערכי הטבע המיוחדים של הגולן — אלה שמושכים את מיליוני המבקרים — עלולים להיהרס בעקבות אותה החלטת הממשלה, שמקדמת הקמה של שני יישובים חדשים, שבכל אחד מהם 2,000 דירות. האישור שלהם אף ייעשה באמצעות מוסד תכנוני חדש שיעקוף את ההיררכיה התכנונית הקיימת — היררכיה שנוצרה, בין היתר, כדי לשמור על הטבע.
התוכנית להרחבת ההתיישבות בגולן משכה הרבה ביקורת חברתית, כי היא מאשררת ליישובים המתרחבים להפעיל ועדות קבלה, שבפועל משמשות מנגנון סינון מפלה. אבל הקמת יישובים חדשים ומרוחקים מהווה פגיעה חברתית חמורה לא פחות: ההשקעה בתשתיות הנחוצות להקמתם וסלילת דרכי גישה אליהם יקרה עשרות מונים מפיתוח שכונות חדשות בערים קיימות — דבר שיכול לחזק מהותית את ערי הפריפריה, שמשוועות לתושבים, תקציבים ושיפור תשתיות. במקום זה אנחנו נקבל עוד יישובים נידחים, בהשקעה גדולה של כספי ציבור, שרק ירחיקו אנשים ממקומות עבודה ויכלו שטחים פתוחים.
/// אמיתי גזית
חוק פייסבוק
כמו חלב פג תוקף
חוק פייסבוק הוא כמו חלב פג תוקף: נראה תמים, אבל מסריח. השבוע החלב החמוץ הזה חזר למערכת העיכול שלנו, כשהוא אושר בוועדת השרים לחקיקה. אם יאושר בכנסת, המדינה תורשה להסיר כל תוכן שלתפיסתה פרסומו מהווה עבירה פלילית או סכנה לביטחון אדם, הציבור או המדינה. וכמו חלב פג תוקף, החוק הזה לא יעשה את מה שהוא אמור לעשות, יגרום יותר נזק מתועלת, ובסופו של דבר ייפלט החוצה כשהוא משאיר אחריו גוף חולה ודואב.
בניגוד לשמו, חוק פייסבוק לא יחול רק על רשתות חברתיות, אלא על כל אתר ברשת: מוויינט בישראל ועד בלוג חתולים בביקיני באיי פארו. אבל בפועל אין כל דרך לאכוף את החוק על אתרים קטנים בחו"ל. כמו כן החוק דורש שהתוכן הבעייתי יוסר רק עבור גולשים מישראל, מה שמונע ממנו מלשמש כלי למלחמה בטרור, הסתה או אנטישמיות. זו גם מגבלה קטנה מאוד לגולשים ישראלים שבאמת ירצו לצרוך את מה שנמנע מהם. וממילא ההליך שקבוע בחוק דורש כמה ימים עד הסרת התוכן עצמו — נצח במונחי אינטרנט. כך שאין בהצעה הזאת שום דבר רלוונטי.
בסיבוב הקודם היה זה ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שלחץ על הבלמים ומנע ברגע האחרון את אישור הצעת החוק. טוב יעשה גם ראש הממשלה הנוכחי, נפתלי בנט, אם ילמד מקודמו ויעשה את מה שצריך לעשות עם חלב פג תוקף: ישליך אותו לפח האשפה, ומהר.
/// עומר כביר
מילת השבוע
//
דור סער־מן
הדבקה היא כוח אנושי, לא כוח עליון
כבר שנתיים אנחנו חיים בצלה של ההדבקה, מילה שחוזרת לתודעה בכל פעם שגל קורונה חדש מכה. ובחסות האומיקרון הדיבור על הדבקה נוכח עוד יותר, בגלל הקצב המהיר שלה הפעם. זה נשמע כמו משהו מאגי, כוח עליון שאין לנו כל שליטה בהיקפיו או עוצמתו. מהדורות החדשות והוראות הממשלה גורמות לווירוס להישמע כמו גדוד טנקים מצרי בסיני. ובהתאם ההנהגה מתלבטת אם הוא פלש עמוק מספיק כדי להעלות את רמת הכוננות: הגבלות, בידודים ונשק יום הדין — סגר כללי. כך עד הרגיעה הבאה, שבסופה ודאי יבוא וריאנט חדש, וחוזר חלילה. מעגל קסמים שלא נגמר.
אבל ההדבקה איננה כוח זר, לפחות לא בשלב הזה של מגפת הקורונה. כי הדבקה לא מתרחשת ככה סתם. היא מתפרצת משום שאנשים לא מתחסנים, בניגוד להמלצות ולהוכחות המדעיות בדבר יעילות החיסונים. היא מתחדשת כי המערב מעדיף לחסן את עצמו בזמן שבעולם השלישי מתפרצים וריאנטים. הדבקה היא פשוט הסיפור של הדבק האנושי — סולידריות לעומת התנערות מאחריות אישית. זה לא בשמים, אלא בידיים שלנו. והכוח האפל האמיתי בסיפור הזה אינו הווירוס, אלא אגואיזם ואטימות של יותר מדי אנשים ומקבלי החלטות. ובניגוד לווירוס — את אלה קשה יותר לבער.
