הז'קט הזה מבטא היטב את הטעם שלי, אבל להכין אותו היה סיוט. תפרתי רק חלקים, ונתתי לתופרת לסיים את העבודה. חשוב שכל מעצב ידע לתפור, אבל אני לא יכולה להתחרות בה. לא משנה מה, אנשי מקצוע תמיד יעשו את זה יותר טוב, והיא פשוט עילוי.

הארון שלי מאוד מצומצם. אני לא מאמינה בהרבה בגדים. אמא שלי (המעצבת דורין פרנקפורט, דב"נ) חינכה אותי שצריך מעט ואיכותי. זאת דרך חיים. רשתות האופנה הגדולות הן מהמזהמים הגדולים, ורוב העובדות בתעשייה הן נשים שמהוות כוח עבודה קל לניצול. אני לא נגד קניות גחמניות, אבל ברגע הקנייה צריך לחשוב רגע אם הפריט ישמש אותך פעם נוספת. זו גישה קצת סגפנית שאינה מתאימה לכולם, אבל זו האג'נדה שלי.

אני מעדיפה לא להתבלט. יש לי שיער כתום, וזה ממילא די בולט. בדרך כלל אני לובשת שחור, לבן, אפור וג'ינס. יש לי מכנסים מחויטים, כמה טי־שרטים, כמה חולצות מכופתרות, כמה סריגים, וזהו. אני קונה מאמא שלי או ממעצבים ישראלים אחרים כמו טלי קושניר והולילנד, שאני מאוד מעריכה. אני חלק מקהילה, ומאמינה שצריך לתמוך בה.