חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// שיא חדש בטרלול מבית נתניהו /// החשדות נגד ביטן הם שיעור בשחיתות /// גבאי צריך לקצץ בשכרו /// הברקזיט אנגלי למהדרין
הנאשם נתניהו
לחבק את הטרלול
אזרחי ישראל נדרשו ביום שלישי להתמודד עם דיסוננס מורכב במיוחד, אפילו בקנה המידה המטורלל של הפוליטיקה הישראלית. בבוקר משך ראש ממשלתם את בקשת החסינות, אחרי שהיה מוכן לחסל בעבורה את יו"ר הכנסת והיועץ המשפטי שלה. בצהריים נהפך אותו ראש ממשלה, בן רגע ובאופן אגבי כמעט, לנאשם מן המניין, אחרי ששב והבטיח שזה לעולם לא יקרה. ובערב, באנגלית מצוחצחת לצדו של דונלד טראמפ, שוב נהפך לרגע לכל־יכול, מדינאי מיומן שהבלים משפטיים במדינה המזרח־תיכונית כלל אינם נוגעים בו.
אילו היה מדובר בפרק של "בית הקלפים" הוא היה נפסל על חוסר אמינות. אבל אזרחי ישראל למדו להתמודד בגבורה עם חוסר אמינות וטרלול. זו היתה מנת חלקם בשנתיים האחרונות, שהורכבו מתרגילים ותמרוני נסיגה, מתקפות הרסניות וחיבוקי שולל, ספינים וזגזוגים שתכליתם מניעת מה שהתרחש בשלישי. כך שטרלול אינו בעיה מבחינתם, אפילו לא זה שטמון בתוכנית שלום חד־צדדית שנשלחה מאמריקה.
/// צבי זרחיה
המנכ"ל גבאי
הזדמנות חותכת
תנאי ההעסקה של אבי גבאי כמנכ"ל סלקום, שפורסמו השבוע — 110 אלף שקל בחודש ואופציות בשווי של 12 מיליון שקל — נושאים מסר מטריד לגבי מצבה של החברה. את העובדים הם אפילו צריכים להבהיל. לא כי גבאי אינו מנהל מוכשר ומנוסה מאוד הראוי לתגמול, אלא משום שהוא הגיעה לחברה שנמצאת בפתחה של תוכנית הבראה, שלפי ההערכות תכלול פיטורים של 1,000-500 עובדים.
ברגע כזה, גבאי צריך לעשות רק דבר אחד — לפנות אל העובדים ולומר: "לנוכח תוכנית ההבראה שאני נחוש ליישם, אני מפחית את שכרי ב־50% עד להודעה חדשה". הרווחים ממהלך כזה יהיו אדירים: יש בו הפגנה של מנהיגות עם דוגמה אישית וערבות הדדית. יש בו זריקת מרץ חשובה להתייעלות ולשיתוף הפעולה של העובדים עם התוכנית. וכך גם יש בו עידוד למשקיעים, שמחכים לתוכנית ההבראה שתעלה את שווי המניה. וזה, אגב, יעלה גם את שווי האופציות של גבאי. בקיצור, בהתחלה גבאי אולי ירוויח פחות, אבל בסוף כולם, כולל הוא עצמו, יכולים להרוויח יותר.
/// יניב רחימי
החשוד ביטן
מפת הסיאוב
כתב החשדות נגד ח"כ דוד ביטן כולל מגוון פרשות של שוחד באמצעות מאכער. אחרי האישומים נגד בנימין נתניהו וחיים כץ, יש כאן חזרה למתכונת הקלאסית של שוחד: מזומן תמורת נדל"ן. התיקים של נתניהו צבעו בפלילים פעילויות כגון חקיקה, רגולציה, סיקור תקשורתי — תקדימים שמשוועים להכרעה שיפוטית. פרשות ביטן, לעומת זאת, לא יתרמו חידושים מרעישים. להפך, הם ישקיעו אותנו שוב (כמו בתיקי הולילנד, צבי בר ואחרים) עמוק בתוך הביצות העכורות והמוכרות של קבלנים, אחוזי בנייה, ביטול היטלים, אנשי קש וכל הג'אז הזה.
אבל הם גם יזכירו לנו שוב כמה הסיאוב דבק בכל שלטון שמתארך. ביטן הוא מנאמניו הבולטים של ראש הממשלה בעשור האחרון, והוא מסוג הנאמנים המרוויחים. הסתבכותו מדגישה את התלות של מדינת הליכוד בהמשך כהונתו של נתניהו: כדי להמשיך לגזור קופונים מהיכולת לחבר בין הון לשלטון אתה צריך לעשות הכל כדי להמשיך ולקיים את השלטון הזה. וכשהשלטון הזה יסתיים, יהיה קל יותר לצמצם את השחיתות.
/// משה גורלי
הברקזיט
שנים ביציאה
שלוש שנים וחצי אחרי ש־52% מהבריטים הצביעו בעד עזיבת האיחוד האירופי, מחר הברקזיט סוף סוף קורה. ובעצם, לא ממש מחר. בשלב הראשון רק הבריטים החברים בפרלמנט של האיחוד האירופי ירגישו את השינוי, כשיפנו את משרדיהם בבריסל. בשלב השני יתחילו להרגיש אותו בריטים שינפיקו דרכון חדש, ויקבלו את הכחול הבריטי הישן ולא את האדום האירופי שבו החזיקו בשנים האחרונות. אבל בינתיים — למשך 11 חודשים עד שלוש שנים, תלוי בהארכות — בריטניה תמשיך לשלם את חלקה בתקציב האיחוד, ותמשיך להיות חלק מהשוק המשותף ומאיחוד המכסים.
בסוף, כשהכל יוסכם וייסגר, הבריטים יגלו שהחיים שלהם בכל זאת נראים אחרת, בלי גבולות פתוחים, הזדמנויות תעסוקה ב־27 מדינות אחרות ובחירה חופשית במוסדות אקדמיים ברחבי היבשת. רק ראש הממשלה לשעבר דיוויד קמרון, שהתוודה לאחרונה ש"תוצאות משאל העם עדיין מייסרות אותו", ימשיך להסתובב בכל העולם עם הרצאות שעולות עשרות אלפי דולרים ועם הון של כ־40 מיליון ליש"ט, לפי ההערכות, כולל 800 אלף על ספר הזיכרונות שהוא אמור לכתוב. בקיצור, הברקזיט נהנה ממאפיינים אנגליים קלאסיים: דקדקנות שמוציאה את הנשמה, תהליכים אטיים שלא יפריעו חלילה לשעת התה, ומעמד אצולה שכל זה לא באמת נוגע לו.
/// תמר טוניק
מילת השבוע
//
דור סער־מן
הפחד שולח אותנו לחפש אשמים, ולשכוח ממה אנחנו באמת מתים
מגיפה היא עניין מאיים. לא רק ההידבקות המהירה במחלות מסוכנות, אלא גם העובדה שההתפרצות תמיד עלומה. המסתורין הופך הכל לקשה יותר. בימי המקרא המגיפות יוחסו לכוחו של האל ולכעסו; חרון אף זה לא נעים, אבל לפחות היה הסבר. בימי הדבר השחור נטו הנוצרים להאשים את היהודים בהיותם המקור הזדוני למגיפה, מרעילי בארות שכמותם, והגישה הזאת הובילה אפילו להתפרצויות אלימות ורצח יהודים. ובקיצור, אם כבר מתים ממגיפה, שלפחות יהיה את מי להאשים ולאן לכוון את התסכול והזעם.
זה קורה גם עכשיו, עם הקורונה, כשהאצבע המאשימה מכוונת לממשלת סין, שיש לה רקע בהסתרה, שקרים וצנזורה. המאשימים מניחים שאם הממשל הסיני מסתיר מידע מהאזרחים כדבר שבשגרה, סביר שיסתיר מידע על המגיפה מהעולם כולו. זה הרי קרה גם עם הסארס, לא? אלא שהפעם הסינים נחושים להוכיח שהדברים נעשים אחרת, ושהאימפריה העולה עושה כל שביכולתה לטפל במגיפה.
זה לא מפיג את הפחד הקמאי ממגיפות — התחושה שאין פתרון וצריך רק לחכות פשוט מבעיתה מדי. כבר היו בהיסטוריה מקרים שבהם האנושות הבינה מאוחר מדי שיש מגיפה והמונים מצאו את מותם. הפעם אנחנו לא מוכנים להסכין עם העניין, הפעם נשנא את הסינים השקרנים והמתחזקים, זה יותר קל מלהודות בשקרים של הממשלות "שלנו", בהיחלשות האימפריות "שלנו", ובעובדה שהאנושות הנוכחית הורגת הרבה יותר בני אדם מהקורונה, ובשלל דרכים שאנחנו נוטים להכחיש.
