ל

פי הנתונים משוק העברות השחקנים, מסע הרכש של הקבוצות בפרמייר ליג ממשיך במלוא העוצמה: בקיץ האחרון ובחורף הזה הן התחמשו בשחקנים בשווי של כמעט 3 מיליארד יורו. הליגה הבאה ברשימת הליגות שהשקיעו הכי הרבה בשוק השחקנים העונה היא הליגה האיטלקית, שכל קבוצותיה יחד לא הוציאו אפילו 800 מיליון יורו על שחקנים חדשים. ואלה לא רק הקבוצות הגדולות בפרמייר ליג שהשקיעו: בזכות בעלים זרים מיליארדרים, גם קבוצות מרכז הטבלה של ליגת הכדורגל העשירה בעולם רכשו שחקנים מעולים מקבוצות בכירות מאירופה, במחירים שוברי שיאים.

הברקזיט לא גרם לבהלת הרכש הזו, אבל תדלק אותה. עד הברקזיט, כדורגלנים מהאיחוד האירופי לא נזקקו לרישיון עבודה כדי לשחק בכדורגל הבריטי. אלא שעם ההתנתקות מהאיחוד גיבשו בפרמייר ליג ובמשרדי הממשלה הבריטית שיטה, שתאפשר לקבוצות הליגה להמשיך לרכוש את הזרים הכי מוכשרים בעולם. לפי השיטה הזו, כל שחקן מקבל ניקוד על סמך פרמטרים כמו איכות הליגה שבה שיחק, מיקום קבוצתו בליגה והתקדמותה בטורנירים של אופ"א, מספר הדקות ששיחק וכן הלאה. מי שניקודו עובר סף מסוים, יכול לקבל רישיון עבודה בבריטניה, וקבוצות הפרמייר ליג יכולות לרכוש אותו. כך שבמובן מסוים הברקזיט סייע לקבוצות הפרמייר ליג למקד ולמקצע את הרכש שלהן. שלא במפתיע, איכות הרכש הזה עלתה.

אלא שאותו תהליך עצמו מחריב את הליגות האנגליות שמתחת לפרמייר ליג. כרגע ישנם רק כ־5,000 כדורגלנים שעומדים בתנאי הניקוד ויכולים לשחק באנגליה, לעומת לפחות 60 אלף לפני הברקזיט. באופן טבעי, מחירם של אלה עלה דרמטית. המשמעות היא פגיעה קשה באיכות השחקנים שמגיעים לשחק בליגות הנמוכות, וירידה משמעותית עוד יותר באיכות ההכשרה של השחקנים המקומיים, שלפני הברקזיט התפתחו לצד כישרונות מכל אירופה.

מי שיספגו את הפגיעה הקשה ביותר הם מועדונים אנגליים קטנים וחכמים. קבוצות כגון ברנטפורד, ברייטון, לידס ולסטר כבר לא יוכלו לבסס את עלייתן לליגה הבכירה על גיוס חכם של כדורגלנים לא־בריטים. לסטר סיטי, למשל, עלתה לפרמייר ליג ואף זכתה בעונת 2015–2016 בזכות גיוס שחקנים מהליגה הצרפתית השנייה, כגון אנגולו קאנטה וריאד מאחרז; כיום אין לה סיכוי לגייס שחקנים כאלו. כך יוצא שכיום הקבוצות העשירות, שרובן מגיעות ממרכזים עירוניים שהתנגדו לברקזיט, לא מושפעות מהברקזיט ואף נהנות ממנו, בעוד הקבוצות הקטנות, בעיקר ממקומות שהצביעו בעד הברקזיט, סובלות.

לפי מחקר שנעשה מטעם ה־EFL, ארגון הליגות שמתחת לפרמייר ליג, סך התועלת הישירה והעקיפה שאנגליה הפיקה מקבוצות מהליגות הנמוכות בשנים 2019–2022 היתה יותר מ־865 מיליון ליש"ט. כעת התועלת הזו בסכנה, כי קבוצות רבות מצויות בסכנת סגירה בשל מצבן הכלכלי וחוסר התחרותיות שלהן בשוק העברות השחקנים.

בהסכם ההיפרדות של הפרמייר ליג מההתאחדות האנגלית לכדורגל, הפרמייר ליג התחייבה להעביר תשלום שנתי להתאחדות, ודרכה לקבוצות בליגות הנמוכות. הכסף הזה תחזק את פירמידת הכדורגל האנגלי. עכשיו השחקנים התייקרו וה־EFL צריך יותר כסף, אבל הפרמייר ליג מסרבת להגדיל את הסכום. "ניסינו לנהל משא ומתן עם ראשי הפרמייר ליג, אבל הפערים הפיננסיים רוקנו אותו מתוכן", הסביר ריק פארי, יו"ר ה־EFL. "אין לנו מה להציע להם בשביל לקבל מהם יותר".

הברקזיט קרה, במידה רבה, בשל קמפיין שקרי ופופוליסטי נגד האיחוד האירופי. פוליטיקאים שקרנים הבטיחו לבריטים שכספים ש"מושקעים בביורוקרטים האירופאים" יועברו למערכת הבריאות הבריטית. הקמפיין המסיבי הזה, בעל הצביון הלאומני, שכנע רבים בבריטניה, בעיקר בפריפריה, שהברקזיט יפתור את בעיותיה של בריטניה. כיום, שלוש שנים לתוך הברקזיט, המצב באנגליה נוראי, בעיקר בפריפריה: הכלכלה הבריטית היא היחידה מכלכלות ה־G7 שהצטמקה אחרי מגפת הקורונה. הליש"ט קרסה, השירותים החברתיים מתפוררים, עלות המחיה זינקה, היצוא לאירופה צנח ב־30%, ונכון לסוף 2022 נסגרו יותר מ־50 אלף עסקים קטנים בלונדון לבדה. חופש התנועה והעיסוק של בריטים באירופה הוגבל. והתדמית? באשפה: לפי סקר שנערך בקרב אלפי בריטים שחיים באירופה, הם מתביישים בבריטיות שלהם.

וכמו בכדורגל, לעשירים אכפת פחות מהברקזיט, כי הם סובלים ממנו פחות. בשנים האחרונות הפערים הכלכליים בבריטניה התרחבו לרמות אבסורדיות: לארבעת הבריטים העשירים ביותר יש כיום יותר כסף מאשר ל־20 מיליון הבריטים בשכבות הבינוניות והנמוכות. מי אמור לתקן את זה? רישי סונאק, ראש הממשלה הבריטי העשיר בכל הזמנים, שההון של משפחתו נאמד ב־700 מיליון ליש"ט.

הברקזיט היה אסון לבריטי הממוצע, שהצביע בעדו בעיקר בגלל חוסר הבנה של הסכמים מסובכים עם האיחוד האירופי, בורות בנוגע להשלכות של נטישת האיחוד, ושקרים שסיפרו לו פוליטיקאים ציניים. אותו הדבר בדיוק קורה כעת בישראל עם "הרפורמה של מערכת המשפט" שמוביל בנימין נתניהו, ראש ממשלה שנאשם בשחיתות חמורה. הרפורמה הזו, שבניגוד לטענות מעולם לא הוצגה לציבור במלואה (גם לא כעת), תמיט אסון על הדמוקרטיה בישראל.

מי שייפגעו יותר מכל הן השכבות החלשות, שעד כה זכו להגנתם של בג"צ ומערכת המשפט מפני החלטות שרירותיות של הממשלה ומפני חמדנותם של בעלי ההון. אחרי הרפורמה, הפריפריה החברתית לא תוכל להתמודד עם המדיניות שהגה פורום קהלת בהשראת מיליארדרים אמריקאים ליברטריאנים.

החלק הטרגי ביותר בסיפור הזה הוא שגם בישראל, דווקא השכבות החלשות תומכות ב"רפורמה", שהשלטון, בציניות, משווק להן כהגדלת כוחן. בעוד כמה שנים, כשהן יתעוררו, הן יגלו שכשהן רוצות לשנות משהו, כבר אין להן מה להציע תמורתו.