חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// המהלך נגד היבואנים הגדולים מעביר מסר חשוב /// האיסור על עובדי מדינה להפגין צריך לעבור מן העולם /// קסטרו מזלזלת בנו /// המועמדים לאוסקר משתנים סוף סוף
המלחמה ביבואנים
זמן הפטיש
השנה החולפת היתה רצופה מאבקים של צרכנים ביצרניות ויבואניות המזון והטואלטיקה. והצרכנים הפסידו. מחאות, ניסיונות חרם, רשתות המזון נגד הספקים — כלום לא עזר, והמחירים עלו. וכששוק מסוים לא מצליח להגיע בעצמו לאיזון בין הצרכנים לספקים, ואלה האחרונים נהנים מכוח שוק מופרז, נדרשת התערבות רגולטורית. כך שהיוזמה של משרד האוצר לפרק את היבואנים הגדולים, שנחשפה השבוע (ושהיא בעצם רעיון ממוחזר, מהממשלה הקודמת ועוד קודם לכן), היא מהלך נכון ומתבקש. לא רק כי צריך לעשות סדר, אלא גם כי יש כאן מסר, נזיפה ביבואניות על התנהלותן בתקופה האחרונה.
קחו למשל את חברת דיפלומט, שמייבאת את טונה סטארקיסט, ג'ילט, מילקה ועוד שלל מוצרים. בשנה האחרונה היא הוכיחה שוב ושוב שהיא שיכורה מכוח המותגים שהיא מחזיקה, והכריזה שהיא מתכננת עוד עליות מחירים למרות השיפור ברווחיות שלה בעוד המנכ"ל והבעלים שלה, נועם וימן, משך בונוסים ומשכורות בהיקף של 24 מיליון שקל בשנה. אחרי כל זה היא לא יכולה להתלונן כשרוצים לפרק אותה.
כך שגם אם הרפורמה המתוכננת לא תתגלגל באופן דרמטי לכיסו של הצרכן, מאבק בריכוזיות של דיפלומט וחברות דומות מסמן לכל השחקנים בשוק שבסוף כל סדרה של מהלכים של שימוש בכוח יתר, פטיש של רגולטור עלול לנחות להם על הראש.
/// גולן פרידנפלד
עובדי המדינה
שנו כבר את התקנות
פרופ' משה חזן התפטר השבוע מתפקידו כחבר הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, כדי שיוכל להשתתף בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית. ראוי להעריך אדם שמוכן לשלם מחיר אישי בשביל להילחם על ערכיו, אבל צריך לזכור גם שחזן, כלכלן מוערך ופרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, יסתדר בלי הג'וב הזה. לא צריך לדאוג לו. כן צריך לדאוג לשאר עובדי המדינה, אפילו בדרג ביניים ובדרג בכיר, שלא יכולים לוותר על מקום עבודתם.
אולי בתוך המאבק הנוכחי על הדמוקרטיה הישראלית, כדאי לתהות אם ראוי לדרוש מכל מי שנושא תפקיד ציבורי שלא להשתתף בשום מחאה. האם כל מי שמקבל שכר מממשלת ישראל מנוע מלהביע את דעתו על החלטותיה? האם הוראות התקשי"ר הנוכחיות לא מחמירות מדי, כשהן אוסרות על אחיות, פקחים וכל עובד שבסמכותו להמליץ על קבלת עובדים להשתתף בהפגנות בעלות גוון "מדיני", כהגדרת המסמך?
כללים ארכאיים שאוסרים כל ביטוי פוליטי של עובדי השירות הציבורי עלולים לפגוע בשירות הזה, להרחיק ממנו אנשים, והם ודאי פוגעים בחברה במובנה הרחב. כי המגזר הציבורי כולל אנשים מכל המחנות והמגזרים, והשיח הציבורי חייב לכלול כמה שיותר אנשים, מכמה שיותר שדרות של החברה וכמה שיותר מקצועות. אפשר להבין הנחיות שעוסקות בפעילות פוליטית מובהקת ונרחבת, אבל השתתפות בהפגנות — נגד רפורמת לוין או נגד ההתנתקות, זה לא משנה — היא זכות יסוד בדמוקרטיה, ולא צריך לשלול אותה מאף אחד בגלל המעסיק שלו.
/// שלמה טייטלבאום
קסטרו
בעיות מבצעיות
כשקסטרו הכריזה על מבצע, כל הפריטים עד 33 שקל, היה קל לגחך על הקונים הישראלים שנהרו לחנויות כאילו לא ראו טישירט מימיהם. הבגדים הזרוקים על הרצפה, הקולבים השבורים והאתר הקורס בהחלט עוררו רתיעה מההתנפלות.
אבל הבעיה אינה בצרכנים, ולא בהם צריך לעסוק. הבעיות האמיתיות נעוצות בקסטרו. מילא השירות — האתר עלה מחדש רק אחרי חמישה ימים, החנויות לא הכינו מלאי מספק, הקונים נשלחו הביתה. בעיה חמורה יותר היא שכל מבצע כזה רק מזכיר כמה גדול הקופון שהרשתות גוזרות עלינו בימים רגילים. הקלות הבלתי נסבלת שבה רשת אופנה שמכבדת את עצמה חותכת את המחירים בחדות ביום אחד היא סיבה מצוינת לשקול מחדש את הקנייה בה, ביום הזה ובימים אחרים. הרי עוד רגע היא תשיק קולקציה חדשה, עם מחירים מופקעים על פריטים דומים למדי לאלה שרק השבוע הושלכו על הרצפה.
ויש עוד בעיה, גדולה יותר, שנגזרת מניהול המלאי הכושל של החברה, שתקע אותה עם כאלה עודפים: מבצעים כאלה מעודדים צריכה מוגזמת, מיותרת לגמרי, של פריטי אופנה, מהתעשיות המזהמות ביותר בעולם ואחת שלא עושה מספיק כדי לצמצם את הנזקים לאקלים. בסיכומו של דבר, המבצע של קסטרו מקומם, והוא נמצא לא רק מעבר ליכולותיה לספק את המוצרים ואת השירות, אלא גם מעבר ליכולת של כדור הארץ להכיל את כל הבגדים האלה.
/// נטע־לי בינשטוק
צילום: עמית שאבי
המועמדויות לאוסקר
הגבולות פתוחים
בפתיחת ההכרזה על המועמדויות לאוסקר, ביום שלישי, אמרה נשיאת האקדמיה האמריקאית לקולנוע ג'נט יאנג, מפיקה אמריקאית ממוצא סיני, שהאקדמיה מונה כבר כעשרת אלפים מצביעים ב־80 מדינות. רק לפני כשבע שנים היו שם 6,000 חברים, רובם אמריקאים או אנגלים, והאקדמיה ניסתה לגוון את פאנל הבוחרים. לפי הרשימה שהוצגה השבוע, זה עבד היטב. זה כבר לא סרט זר אחד שזוהר פה ושם ("פרזיטים" למשל), הפעם הנוכחות אדירה: "במערב אין כל חדש" הגרמני מועמד לתשעה פרסים, כולל לסרט ולבימוי, ולצדו בולטים "רוחות אינישרין" האירי, "אלביס" האוסטרלי, "משולש העצבות" השבדי, "אחרי השמש" הסקוטי, "בארדו" המקסיקני וגם סרט אמריקאי שנראה כמו סרט סיני — "הכל בכל מקום בבת אחת", המועמד המוביל עם 11 מועמדויות. התקשורת האמריקאית הגיבה לרשימה בהתקוממות על היעדרן של נשים מקטגוריית הבימוי, והחמיצה את העובדה שארבע שחקניות ממוצא אסייתי מועמדות לפרסים. יש גם נקודה ישראלית, אגב: אלכסנדרה מילצ'ן, בתו של ארנון מילצ'ן, מועמדת כאחת המפיקות בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, על "טאר המנצחת", שהוא בעצמו סרט אמריקאי שנראה כמו סרט גרמני. האוסקרים תמיד הסתכלו על אירופה כמקום שבו עושים סרטי איכות, אבל אלה תמיד נשארו נישה צדדית. רק בשנים האחרונות הבינו שם, באקדמיה של ארץ המהגרים הגדולה בעולם, שהרבה יותר הגיוני פשוט לפתוח את הגבולות לסרטים מכל העולם, שיגיעו לכל הצופים.
/// יאיר רוה
צילום: Netflix
מילת השבוע
//
דור סער־מן
מי אוהב את השבת? כל העולם כמעט. חוץ ממיקי זוהר
שר התרבות והספורט מיקי זוהר הכריז שיפסיק לתקצב מיזמים שמאפשרים לישראלים להגיע למוזיאונים ומוסדות תרבות אחרים בחינם בסופי שבוע, כי יש בהם משום הפרה של הסטטוס קוו סביב השבת. היתה התקוממות נרחבת, ובנימין נתניהו הכריח את זוהר להתקפל מהר, אבל שוב גילינו כמה השבת היא נושא רגיש כאן.
והיא נושא רגיש כי כמאמר השיר, כולנו אוהבים את השבת. היא יום המנוחה של השבוע, היא החופש שלנו. חלק מאיתנו מעדיפים להקדיש את יום המנוחה לקיומם של הציוויים ההלכתיים, וחלק לתחביבים ובילויים עם המשפחה וחברים. וההבדלים לא תמיד כל כך גדולים; הרי גם קבלת השבת של מקובלי צפת כללה בילוי ביערות הגליל ובילוי משותף. מבחינת רוב מוחלט של הישראלים, השבת היא שיא השבוע, שבה הם יכולים לנצל את הזמן לפי בחירתם, לממש את עצמם לפי הערכים שחשובים להם, לקדש את חייהם בדרכם.
בגחמה של זוהר, כמובן, לא היתה קדושה, ולא שבת שלום. לא ברור את מי בדיוק הוא ביקש לרצות במהלך הזה, ודי ברור שהוא לא הבין בכלל את המיזמים; אם רק היה בודק, היה מגלה שהרבה מאוד מוסדות תרבות הצטרפו כדי שהכניסה אליהם תהיה חופשית בימי שישי, כלומר כדי להנגיש את התכנים שלהם ללא עלות לכולם, כולל, אולי בראש ובראשונה, לשומרי השבת. זוהר ושאר תומכי המהלך לא ממש יצאו אבא של שבת, יותר בגדים של חול, או אפילו ארגז חול, ואין דבר מציק יותר ממי שזורה לך חול בעיניים ובבית בזמן שאתה עסוק בניקיונות לשבת.
עוד במוסף כלכליסט
"אנשים חשים שמה שקורה לא בסדר, אבל לא יודעים להסביר למה. זה תפקידנו"
נלחמים על הדמוקרטיה: המשפטנים מתמקדים בהסברה מפורטת של נזקי הרפורמה בשפה נגישה לכל אחד
עלות תועלת
שאול אמסטרדמסקי חושב שמאחורי סערת השבת של מיקי זוהר מסתתר סיפור הרבה יותר חשוב, על חוסר היכולת של השלטון המרכזי בישראל לתת לעיריות לעבוד בשקט
