ב

תחילת החודש הושקה ב־HBO הסדרה הנהדרת "Winning Time", העוקבת אחרי הלוס אנג'לס לייקרס בתחילת עידן ג'רי באס (בגילומו המשובח של ג'ון סי. ריילי), הבעלים המשמעותי ביותר בהיסטוריה של הספורט האמריקאי. הסדרה הרשתה לעצמה חופש יצירתי ניכר בסיפור עלייתם לגדולה של הלייקרס, אבל חופש יצירתי זה לחלוטין משהו שנאמן לדמותו של באס — סיפור קלאסי על החלום האמריקאי של צמיחה מעוני לעושר.

באס היה גאה מאוד בעברו הקשה: הוא גדל בוויומינג, ובילדותו קם מדי יום ב־4:30 לפנות בוקר כדי לסייע לאביו החורג, אינסטלטור במקצועו, לחפור תעלות במשך שלוש שעות, לפני שנשלח לבית הספר. באס סיפר שידיו דיממו אבל הוא לא חש בכאב בגלל הקור. בשעות אחר הצהריים הוא עבד במלון מקומי תמורת 2 דולר ביום. הוא עזב את בית הספר בגיל מוקדם כדי לעבוד במסילות, אבל חזר ללימודים ואף למד באוניברסיטה. הוא עבד ככימאי בשירות הממשל האמריקאי וגם בתעשיית התעופה והחלל, אבל ב־1959 נכנס לעסקי הנדל"ן. זה התחיל כשרכש עם שותפים 14 דירות בקומפלקס במערב לוס אנג'לס — באס שילם מקדמה בסך 6,000 דולר ועוד 100,000 דולר שלקח כהלוואה — ועם השנים הפך לאימפריית נדל"ן בשווי 350 מיליון דולר.

ב־1979 באס רכש את הלייקרס (יחד עם האצטדיון שלה אז וקבוצת הוקי) תמורת 67.5 מיליון דולר, והמציא את תעשיית הבידור והספורט. עד שהגיע, רוח ה־NBA התגלמה בבוסטון סלטיקס: קבוצה שמייצגת את מעמד הפועלים ומשחקת כדורסל קשוח בשביל קהל קשוח, שבשבילו ניצחון זה הכל. אבל באס, איש חברה שבילה שעות במועדוני לילה ובאחוזת פלייבוי, רצה לראות את הכדורסל כחלק משואו בידורי. הוא השיק את תופעת המעודדות וההופעות במהלך המשחק, והציג את להקת הבית, תאי ה־VIP ומושבי הפרימיום, שבהם הושיב כוכבים הוליוודיים כדי שיהפכו את הכדורסל למגניב. הלייקרס שלו נבנו סביב ווינרים נצחיים שחיסלו את היריבות — אבל עם חיוך, כשברקע רוקדות הנשים היפות ביותר באל.איי. "בשנות השמונים, המשחקים של הלייקרס היו שילוב של טקסי האוסקר והגראמי עם נגיעות של אחוזת פלייבוי וסטודיו 54", כתב וינסנט בונסיניורי, כתב הספורט הוותיק.

באס היה אדם פתוח, נגיש ורב־קסם — "ג'רי הפך את כולנו לאנשים טובים יותר", אמר עליו קארים עבדול־ג'אבר, כוכב הלייקרס הסגור והכועס — והיכולות הבינאישיות הללו, יחד עם החזון הגדול שלו, אפשרו לו לקחת קבוצה גרועה בליגה גוססת ולהפוך אותה לדבר הכי חם בעיר הכי קולית.

באס ניהל את הלייקרס לפי נוסחה ברורה: הוא מינה את הטובים ביותר לתפקידים מגוונים בתוך המערכת, ונתן להם את החופש לעשות את מה שהם עושים. בתמורה, הוא דרש מהם "להיות הכי טובים בעולם". תחתיו הקבוצה זכתה בעשר אליפויות וכיום, אחרי האליפות האחרונה עם לברון ג'יימס ב־2020, יש לה את אותו מספר אליפויות כמו לסלטיקס (17). כיום הנכס שבאס קנה בפחות מ־70 מיליון דולר שווה יותר מ־5 מיליארד דולר ועדיין בבעלות משפחת באס.

הסדרה של HBO מלמדת הרבה על כוחם של חזון ונרטיב — ובדרך מקרה, בדיוק החודש פרסמו חוקרים מאוניברסיטת אוהיו מאמר שרואה בחזון ובנרטיב את אבני היסוד של היצירתיות. במאמר, שפורסם ב־Annals of the New York Academy of Sciences (הוותיק שבכתבי העת המדעיים ואחד הנחשבים שבהם), החוקרים מציעים "מתודה חדשה המבוססת על תיאוריית הנרטיב, שתסייע לאנשים להיות יצירתיים כמו ילדים או אמנים". הבסיס, הם מסבירים, הוא "יצירת סיפורים שבבסיסם עולמות אלטרנטיביים, שמשנים פרספקטיבות ומייצרים פעולות שלא ניתן לצפות מראש".

"כולנו יצירתיים", הסביר פרופ' אנגוס פלצ'ר, חוקר בתחומי מדעי המוח והספרות וכותבו הראשי של המאמר. "כחברה, אנחנו לא מעריכים את היצירתיות של ילדים, כי אנחנו אובססיביים בקשר לרעיון שיש אנשים יותר יצירתיים מאחרים — אבל האמת היא שאנחנו לא מאמנים יצירתיות בדרך הנכונה". הגישה הנוכחית שלנו ללימוד יצירתיות ולפתרון בעיות מושתתת בעיקר על נתונים וסכמות מהעבר, "מה שלא עוזר להכין את האנשים והמוח לאתגרים חדשים".

מתודת הנרטיב, לעומת זאת, מתבססת על טכניקות של סופרים שכותבים סיפורת. כך, למשל, עובדים בחברה נדרשו לחשוב על הלקוח הכי מוזר שלהם, ולדמיין עולם שבו כל הלקוחות מוזרים כמוהו — ואז הם נשאלו איך זה יכול לשנות את העסק שלהם, ומה עליהם לעשות כדי לשרוד בעולם כזה. טכניקה נוספת היתה לבקש ממנהל בחברה לחשוב איך מנהל אחר היה חושב על בעיה מסוימת. "יצירתיות אינה עניין של ניחוש העתיד בצורה נכונה", מסביר פלצ'ר. "אלא של פתיחות לדמיין אפשרויות אחרות ורדיקליות. כשאתה יכול לעשות את זה, אתה יכול גם להגיב במהירות ובחריפות, ואלו ישנו את ההתרחשות".

לפי פלצ'ר, "מתודת הנרטיב" מאפיינת בעיקר חשיבה של ילדים — והחשיבה הזו נהרסת בבתי ספר, שדורשים חשיבה לוגית ושיטתית ומאמנים את הזיכרון ולא את היצירתיות. "במקומות עבודה זה לא חוכמה לחשוב כמו האנשים שאתה מעסיק, אם הם אותם אנשים כמוך: זה מקדם קונפורמיזם", אומר פלצ'ר. "לכן, בשביל היצירתיות חשוב לייצר תרבות שבנויה מאנשים מגוונים, ואז לאמן אותם ביצירתיות".

זה לא מופרך לחשוב איך באס הפך למיליונר בגלל סיפורים שנבנו במוחו כשחפר שוחות ב־4:30 בבוקר קפוא בוויומינג. ולכן זה גם לא הזוי לדמיין איך עולם הכדורסל שדמיין בדיסקוטקים של לוס אנג'לס שינה את עולם הספורט לנצח. זה כוחו של סיפור.