"ספיידרמן" וספילברג

מוות ותחייה

במאי 1975 ראה במאי בן 29, סטיבן ספילברג שמו, איך הסרט החדש שלו, "מלתעות", משנה את תעשיית הקולנוע. הוא היה הראשון שהופץ בו זמנית בכל רחבי ארצות הברית באלפי עותקים, והצלחתו המיידית הובילה לכך שכמעט כל בתי הקולנוע הקרינו רק אותו. מבקרים רבים הזדעזעו, והכריזו על מותו של הקולנוע, אמנות נשגבת שנחטפה בידי אנשי שיווק והפצה שהפכו אותה לבידור המוני. הם טעו.

46 שנה אחר כך ספילברג, שחגג השבוע 75, ראה איך סרט אחר, הפעם על עכביש ולא על כריש, משתלט על כל האולמות ומעיף את הסרט החדש שלו, "סיפור הפרברים", מהמסכים. "ספיידרמן: אין דרך הביתה" זכה לפתיחה השנייה בגודלה בכל הזמנים בארצות הברית, עם 260 מיליון דולר בסוף שבוע ארוך אחד ("הנוקמים: סוף המשחק" עדיין גדול ממנו); 92% מכל הכרטיסים שנמכרו באמריקה בסוף השבוע היו לסרט הזה. גם בישראל הוא רשם את הפתיחה השנייה בגודלה, עם 250 אלף כרטיסים (2.7 מיליון דולר. "מהיר ועצבני 8" מ־2017 עדיין מוביל). בעלי בתי הקולנוע בעננים: אחרי 20 חודשים של אולמות סגורים או ריקים, סרט אחד ממלא את אסמיהם. וגם הפעם מבקרים זועקים שזהו מותו של הקולנוע, שמעכשיו ישבץ באולמותיו רק סרטים על גיבורי־על ולא יעשה כבוד לבמאים בעלי שם (חידה: מי ביים את "ספיידרמן" החדש?). גם הם טועים.

כן, דפוסי הצפייה משתנים, ואיתם גם מדיניות ההשקעות של האולפנים. זו תעשייה מחזורית תלוית אופנות. כך זה היה תמיד, ותמיד הסרטים הפופולריים הביאו יותר קהל מסרטי האיכות, למורת רוחם של אניני הטעם. אבל 250 אלף כרטיסים בסוף שבוע אחד, בעיצומה של מגפה עולמית, הם לא מות הקולנוע. הם תחייתו.

/// יאיר רוה