אסי עזר אשם בזה. בעונה השלישית של "האח הגדול" ההפקה הזמינה ממני הוט טאב גדול, ל־14 משתתפים, ואשתי ביקשה שיקראו לזה בתוכנית "הוט טאב", ולא ג'קוזי, פשוט כדי להבחין בין המוצר שלנו למוצרים מתחרים. אסי מאוד התלהב מהביטוי וכל העונה דיבר על ההוט טאב. וזה גרם לביטוי ממש להשתרש.

ההוט טאב הוא סוג של ג'קוזי, פשוט כזה שעשוי מחבית מעץ בעבודת יד ושיש לו היסטוריה הרבה יותר עתיקה משל הג'קוזי. אמבטיות בחביות עץ היו בשימוש בכל מיני תרבויות כמו יפן הקיסרית או המתיישבים הראשונים בארצות הברית.מבחינת המוצר עצמו, ג'קוזי עשוי לרוב מיציקת פלסטיק על תבנית קבועה, ומעבר לכך שאין אפשרות לשחק עם המבנה שלו, חוויית השימוש בו שונה לגמרי. בהוט טאב העץ כל הזמן מפריש את השמנים שלו למים החמים — אתם מריחים את זה ומרגישים את זה. וכמו תיון בהשריה ממושכת הרבה מהטעם מגיע מהניחוח. ובניגוד לפלסטיק, העץ הוא חומר טבעי שגם מאוד נעים להיות במגע איתו, זו חוויה שהיא שנייה רק לרחצה במעיין או בנחל.

אני עושה את כל ההוט טאבים ידנית ולפי הזמנה, ולכן הדבר הראשון הוא בירור צרכים: הגודל הרצוי, לכמה מתרחצים הוא מיועד, אילו אביזרים צריך לשים וכו'. ההמלצה שלי היא לבנות את הטאב הכי קטן שאפשר, בלי שיהיה צפוף. מדובר בסופו של דבר בכלי לאגירת מים חמים כמו תרמוס, שהחימום והשמירה על הטמפרטורה שבו עולים כסף. עשיתי פעם טאב לאולם אירועים בקוטר של 3.5 מטרים, זה היה גדול והתחילו להיווצר בו גלים והמים החלו להישפך. כך שטאב אידאלי צריך להיות בקוטר של 1.6–2 מטרים, כדי שגם החום וגם האינטימיות יישמרו.

עכשיו מגיע שלב העיבוד, שבו אני מכין את הקורות. אני לוקח גוש עץ סידר (ארז אדום) מהמחסן שלי, ואז פורס ומקציע אותו כדי להפוך אותו לקורות. אני מפריד בין החלקים של התחתית לחלקים של הדופן, שלכל אחד מהם יש עיצוב שונה: לתחתית אני חותך פלטה שלמה עגולה, ולדפנות אני חותך קורות בצורה שיותר דומה לטרפז מאשר לריבוע. כשכל החתיכות מוכנות אני עובר להרכבת הטאב: לכל קורה יש זוויות ומגרעות שמתחברות ליחידה אחת — המגרעת מתחברת לפלטה שבתחתית והיא נקודת האיטום התחתונה שלה, ואילו הזוויות בצדדים מאפשרות לקורה להתחבר לקורות שמצדדיה. הקורות נצמדות ולוחצות אחת על השנייה, וכך מונעות מלחץ המים לגרום למבנה לקרוס. לצורך חיזוק אני מבריג לחבית גם חבקי נירוסטה. כל המלאכה הזאת מחייבת המון תשומת לב בהרכבה כדי שלא תצא עקומה. בסופו של דבר הכלי הזה צריך להחזיק מים, לא רק צורה. המים לא משקרים, אי אפשר לעבוד עליהם, אם המבנה יצא עקום אנחנו נראה את זה. אחרי שהחבית הורכבה, אני מרכיב עליה מערכת שכוללת משאבה, סנן, גוף חימום, תרמוסטט, לוח פיקוד ואביזרים נוספים שדואגים לסינון, טיהור ובקרה של המים, ואותה אני רוכש מוכנה.

הוט טאב

"אין דבק בין קורות החבית. לכל קורה יש מגרעת שמתחברת לפלטה שבתחתית והיא נקודת האיטום התחתונה שלה. צדדי הקורות בנויים בזוויות, שמאפשרות להן להתחבר ליתר הקורות. המים לא נוזלים כי זה הקסם של העץ — ברגע שממלאים מים בחבית, כל קורה מתנפחת, והלחץ מצמיד אותן חזק יותר אחת לשנייה. כך כל מערכת הטאב הופכת אטומה עוד יותר"

אני לא משתמש בדבק בכלל. המים לא נוזלים פשוט כי זה הקסם של העץ — הקורות עומדות אחת ליד השנייה בלחץ, וברגע שממלאים מים בחבית, כל קורה מתנפחת ועוד יותר נצמדת לשנייה, כך שהחבית רק מתרחבת ומתחזקת, וכל המערכת של הטאב הופכת אטומה עוד יותר.

החום האידאלי הוא 39 מעלות.

בטיול אחרי הצבא בקליפורניה. זה מאוד פופולרי שם, וזה הדליק אותי ממש. אני אוהב את צורת העיגול של החבית, כי היא מושלמת, או שואפת לשלמות. הרגשתי שאני חייב לנסות לבנות את זה. הייתי צעיר והאתגר שבזה מאוד הלהיב אותי. החבית הראשונה יצאה די מביכה, אבל לאט לאט השתפרתי.

אני בן קיבוץ מצובה שבגליל המערבי, ובילדותי עבדנו בענפי הקיבוץ השונים וככה התנסיתי בכל מיני דברים. מעבר לכך אני בן למשפחה של אנשים שמוכשרים בעבודות עם הידיים. לאבי היה עסק של גינון, וכשחזרתי מהטיול הגדול שלי הצטרפתי אליו לעבודה יחד עם אחי, אבל לא ממש מצאתי את עצמי עם הגננים, אז העדפתי להתמקד בחלק של העבודה שהיה כרוך בעבודה בעץ: אני בניתי אדניות מיוחדות, דקים ופרגולות, והם התעסקו בעיצוב הגינות, עצים וצמחים. אף פעם לא למדתי לעבוד עם עץ בצורה מסודרת. את התואר שלי בבצלאל עשיתי בכלל בפיסול במחלקה לעיצוב קרמי. אבל אני טוב בללמד את עצמי, תוך כדי תנועה והתנסות. יש לי יכולת להסתכל על דבר ולהבין איך הוא מורכב. וגם מצאתי כמה מומחי נגרות, שליוו אותי ויכולתי להתייעץ איתם בתחום. מאז אני כבר 15 שנה בונה הוט טאבס.

כשלושה שבועות. ב־2010, עם הפרסום מ"האח הגדול", היה ביקוש גדול, ובניתי שלושה טאבים בחודש. מאז זה נרגע ועכשיו אני בונה בערך עשרה בשנה.

כמה עשרות אלפי שקלים, תלוי באבזור ובגודל.

זו עבודה שמאפשרת לי לבטא את היצירתיות שבי ומחייבת אותי לעבוד עם הידיים ולהיות רוב הזמן בחוץ. אני גם אוהב שהעבודה מזמנת לי קשר עם בני אדם ושאני מייצר עבורם משהו מיטיב ומפנק. זה נותן לי ולהם הרגשה טובה.