"מעולם לא היתה שלישייה כל כך מוצלחת בלמצוא את השחקן הכי חשוב על המגרש בכל מהלך", אומר פראן רוביו, ראש המחלקה הטכנית של חברת Ekkono, שמלמדת את המתודה של ברצלונה. "השחקן החשוב הוא זה עם הכי הרבה חללים לפניו או סביבו, חלל שבו הוא יכול לבצע פעולה יעילה לכיוון שער היריבה. והשלישייה הזו מצאה אותו באמצעות משחק מסירות, שבנה מחשבה משותפת לפני שהוא יצר מצבי הבקעה: הם מסרו אחד לשני בצורה רכה כדי למשוך אנשים ללחץ, ואז עקפו אותם עם דאבל־פס חד או מסירת עומק. המסירות הרכות היו פיתיון: רך־רך־רך — חזק־חזק־חזק. היתה מחשבה מאחורי כל מסירה. לכן כשאני מול מאמנים ושחקנים, אני שואל, 'כשמסרת, חשבת איך זה עוזר לו? איך זה עוזר לקבוצה?'".

סיעור המוחות בין מסי, צ'אבי ואינייסטה התרחש בעיקר על המגרש: השלושה היו מיודדים מחוץ למגרש אבל מסי בילה בעיקר עם שחקנים דרום אמריקאים; צ'אבי ואינייסטה היו חברים מחוץ למגרש, אבל העדיפו לבלות זמן עם משפחותיהם. ובכל זאת, על המגרש, הקירבה והידידות היו הכרחיות להבנה המשותפת של השלישייה.

אחרי עזיבתם של צ'אבי ואינייסטה, מסי נותר אחד השחקנים היצירתיים היעילים היחידים בברצלונה, והקבוצה דעכה. מסי עצמו ממש לא מבסוט מהסיטואציה. "אני מתגעגע לצ'אבי, לאינייסטה ולכל מה שהיה בשלב הזה — הדרך שבה שיחקנו, איך שניהלנו משחקים", הודה בריאיון לפני שנתיים. "זה לא שינה נגד מי שיחקנו, ידענו שאנחנו הולכים לנצח".

מי שבטוח היה מעריך את הגישה של צ'אבי־אינייסטה־מסי ליצירתיות יעילה הוא הקומיקאי הבריטי ג'ון קליז, שבין היתר מעביר גם הרצאות על גישות יעילות לעסקים. "כשמשהו לא עבד לנו במערכון של מונטי פייתון, פשוט עזבנו הכל והלכנו לאכול ארוחת צהריים", סיפר קליז בריאיון ל"כלכליסט" לפני כמה שנים. "לפעמים צריך להגיע למצב שבו העובדים חושבים על הבעיה שלפניהם, אבל לא באינטנסיביות רבה מדי. אני קורא לזה 'לחשוב בעדינות'. ככל שאנחנו רגועים יותר, משועשעים, אולי אפילו מעט חולמניים ורדומים, כך אנחנו יצירתיים יותר".

הטענה הזו נתמכת גם בממצאים מדעיים. מחקר שנערך באוניברסיטת MIT הראה שחברות שבהן העובדים מתקשרים במפגשים "חברתיים" — ארוחות צהריים, שיחות בפינת הקפה, אירועי חברה וכדומה — עובדות טוב יותר מחברות שבהן מערכת היחסים בין העובדים מקצועית לחלוטין.

בעידן הקורונה, עם העבודה מהבית ופגישות הזום, האינטראקציות החברתיות הללו נעלמות. לעבודה מהבית יש יתרונות אחרים: על פי הערכות של חברת PGI, שמתמחה בפתרונות לעבודה מהבית, עלות עובד במשרד היא כ־10,000 דולר בשנה, כולל חשמל, שכ"ד, תקשורת וכולי; העבודה מהבית חוסכת חלק ניכר מהסכום הזה ומאפשרת לתאגידים למכור את הנדל"ן שלהם. אבל חברות רבות שעובדיהן עברו לעבוד מהבית מדווחות שאלו מרגישים בודדים ולא יעילים.

זה משהו שמנהלים יצטרכו לחשוב עליו בעידן הפוסט־קורונה. קשה מאוד לייצר כך סיעור מוחות יעיל. הריחוק החברתי פוגע ביצירתיות, בפתרון בעיות ובאפשרויות לחשוב בעדינות על העבודה בארוחת צהריים בין ידידים. למשך זמן, עבודה מהבית היא הרבה פחות יעילה.