לסטיב קר, מאמן גולדן סטייט ווריירס, היתה הזדמנות ללמוד משניים מטובי המאמנים בעשורים האחרונים: פיל ג'קסון (קר זכה בשלוש אליפויות עם שיקגו בולס של ג'קסון) וגרג פופוביץ', המאמן האגדי של סן אנטוניו ספרס (שאיתם קר זכה בעוד שתי אליפויות).

כשהתחיל את הקריירה שלו כמאמן הווריירס, קר אמר שלמד מכל מאמן שהיה לו, אבל ביטא במפורש את שאיפתו לשחזר את המודל של הספרס של פופוביץ' — קבוצה יציבה שהעפילה לפלייאוף 22 עונות ברציפות, כשבכל עונה סיימה לפחות עם 50 ניצחונות. "זה מודל שכולם היו רוצים", אמר קר בעונה שחלפה. "הוא דורש הרבה מאוד מזל, והרבה יכולת פיתוח ארגון ושחקנים. צריך ניהול חכם וקבלת החלטות טובה בנוגע לאנשים שאתה מכניס לארגון. וכמובן, זה גם עניין של בחירות דראפט נכונות: בספרס עשו זאת על ידי בחירות בטים דאנקן, מאנו ג'ינובלי וטוני פארקר בערך באותו הזמן; כולם רצו יחד יותר מ־15 שנה. הם המשיכו עם הרצף הזה באמצעות טרייד שבו קיבלו את קוואי לנארד. לכל זה תוסיף את היציבות של הארגון, פיתוח שחקנים נהדר וחדשני, וכוכבים שמתאימים למודל — ועדיין אתה צריך הרבה מאוד מזל. זה כל כך קשה לעשות את מה שהם עשו".

לווריירס יש גרסה משלהם לשלישיית "טים־מאנו־טוני": סטף קרי, קליי תומפסון ודריימונד גרין. הם נבחרו בדראפט על ידי הווריירס בין 2009 ל־2012, ועבדו יחד שנתיים לפני הגעתו של קר ושיטת הכדורסל הייחודית שלו ב־2014. בעונה הזו הם זכו באליפות, ובעונה שאחריה היממו את הליגה כששברו את שיא הניצחונות לעונה — ואז הם החתימו את קווין דוראנט לשלוש עונות די מופרעות. החבילה הזו התפרקה, חלקית, בגלל שורת פציעות ובגלל האישיות של דוראנט, אבל הווריירס עשו טריידים חכמים שיעזרו להם בהמשך. ובכל זאת, ב־2020 הם הפכו מקבוצת גמר לקבוצה הגרועה בליגה. ב־2021 הם ביצעו עוד כמה טריידים חכמים, שבהם הביאו את אנדרו וויגינס, וגייסו את גארי פייטון השני, ג'ונתן קומינגה ומוזס מודי. המהלכים הללו החזירו אותם להיות קבוצה סבירה, אך לא סבירה מספיק כדי להעפיל לפלייאוף.

במשך כל התקופה הגרועה קר התעקש על אותו סגנון משחק, המבוסס על תנועה ומסירות — למרות השינויים הגדולים בסגל, ואף שהסגל לא השתווה באיכותו לזה שעמד לרשותו בעונות הטובות. היציבות הסגנונית והרגשית הזו העניקה לשחקנים צעירים ולשחקנים חדשים קרקע יציבה, שעליה הם הסתגלו לסגנון המשחק של הווריירס.

אבל זה לא רק קר. לווריירס היתה גם יציבות ניהולית — בעלים (ובראשם ג'ו לייקוב) שהיו מוכנים לשלם הרבה כסף כדי לשמר את הסגל יחד, וג'נרל מנג'ר (בוב מאיירס) שנמנע מלעשות שינויים גדולים למרות הביקורות הרבות. "ספגנו הרבה ביקורות", אמר לייקוב לפני גמר ה־NBA. "אמרו שאנחנו צריכים לעשות טרייד, ולוותר על בחירות בדראפט ועל שחקנים צעירים שלנו תמורת שחקן גדול אחד (אפילו דריימונד גרין, שחקן הווריירס, אמר בתחילת העונה שלקבוצה נחוצים עוד שחקנים ותיקים, א"ד). אבל לבוב ולי היה ברור מאוד שזו לא הדרך שלנו. אנחנו רוצים להיות קבוצה גדולה במשך הרבה מאוד זמן".

היציבות הזו התגלתה כנכס החשוב ביותר של הווריירס. היא זו שאיפשרה לקבוצה להתחדש, לחזור להיות הקבוצה שהיא תמיד היתה תחת קר, ולזכות באליפות.

מצוינות יציבה היא אחד הדברים הקשים ביותר להשגה. זה נכון גם לגבי ספורט מקצועי וגם בעסקים. סטארט־אפים שמגייסים מאות מיליוני דולרים זוכים ליותר כותרות, אבל מחקר שנעשה בבית הספר לעסקים BI בנורבגיה, ושבחן את החברות המצליחות ביותר במשך יותר ממאה שנה, גילה שהמכנה המשותף לכמעט כל החברות הללו היה מנהיגות יציבה. "זה אולי נשמע פרקטי מאוד, ולא רומנטי או מרגש, אבל יציבות היא מה שהופך ארגון למיוחד ובעל ערך", כתב פרופ' יאן קטיל ארנולף, מנהל המוסד. "זה אולי נשמע שמרני וסטטי, אבל מדובר בהפך הגמור: כל החברות שבדקנו אימצו את התפיסה שאין ארגון שסיים להתפתח, ושהשינוי המתמיד בעולם מחייב התאמות גם בארגונים שלהם".

מנגד, חוסר יציבות עלול להיות הרסני — לארגונים, ובעיקר לפרט. מחקר שפרסמו באחרונה  חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה הראה שדפוסי התנהגות לא יציבים של הורים פוגעים בהתפתחות מוחותיהם של ילדים, בעיקר באזורי המוח שמייצרים רגש, ומגבירים את הסיכון שהילדים יפתחו בעיות נפשיות והתמכרויות. החוקרים הראו גם שניסיונות "תיקון" מאוחרים לחיזוק רמת היציבות לא מצליחים לסגור במלואו את הפער.

קיים גוף מחקרים גדול ויציב שמוכיח כי התנהגות בלתי צפויה ובלתי עקבית מאפיינת מעסיקים ומנהיגים גרועים. זו התנהגות שמייצרת מתח, לחץ, חרדה וסכסוכים, פוגעת בצמיחה, חונקת חדשנות, רומסת פרודוקטיביות, שוחקת אמון, ומקשה מאוד להתמודד עם משימות מורכבות. לעומתה, יציבות התנהגותית, אישית וארגונית, היא נכס נדיר ואדיר שמאפשר צמיחה, שינוי והצטיינות. בכל תחום.