א

בקת מתכת סודית ומהפכנית שתשנה מהיסוד את עולם הרכב — זה מה שהבטיחו היזמים עדי כהן וגבע צור לעשרות משקיעים מהארץ והעולם. הם גייסו כך 120 מיליון שקל ופיזרו הבטחות על מגעים מתקדמים לחוזים עם טויוטה וסוני ופוטנציאל רווחים של מיליארדי דולרים. אלא ש"אבקת הקסם" היתה בדיה, חלום שלא היה ולא נברא, כפי שחשף תחקיר מקיף של "מוסף כלכליסט" בדצמבר 2020. השבוע עצרה המשטרה את השניים ועוד שלושה חשודים בפרשה, ומסרה כי "מדובר בפרשייה מורכבת, מסועפת, רחבת היקף וחובקת עולם, שבמסגרתה חברו החשודים יחדיו ויצרו פלטפורמה של הונאה, תוך ביצוע עבירות מרמה, זיוף, הלבנת הון ועבירות נוספות".

מה היתה אמורה לעשות בדיוק אותה אבקת מתכת שלכאורה פיתחה א.מ חומרים מתקדמים, החברה שהקימו צור וכהן, עם שותפתה היפנית P&Y? ב"מיזם טויוטה", טענו השניים, היא תוכל "להפחית באופן משמעותי ממשקל הרכבים, לצד שדרוג משמעותי אפשרי בתכונות כגון חוזק, גמישות ועמידות בהתרסקות הרכב". עם השלמת הניסויים, הובטח למשקיעים, תרכוש טויוטה מהמיזם המשותף את החומר, שאושר בידי מומחים מטעמה, בהיקף של כמיליארד דולר בשנה.

ב"מיזם סוני" נטען כי האבקה תשמש חומר בסיס לאלקטרודות של סוללות נטענות, שיאפשרו "לשפר ולהאריך באופן משמעותי את חיי הסוללה בטלפונים סלולריים וברכבים חשמליים". הסוללה כונתה "סוללת העתיד של סוני" והיקף הזמנת החומרים השנתית שלה מהמיזם הוערך ב־15 מיליארד דולר בשנה. "אנשים השקיעו כי הם רצו להיות שותפים לשינוי טכנולוגי גדול", אמר בעבר צור ל"מוסף כלכליסט". "אני עשיתי להם מצגות שלפיהן אנחנו משנים את העולם".

והם אכן השקיעו. כהן וצור הצליחו לגייס 35 משקיעים, ובהם דמויות בכירות במשק ובכירים לשעבר בצבא, כולל זוהר גילון, אחד האנג'לים הפרטיים הגדולים בישראל; ערי סטימצקי, לשעבר בעלי רשת הספרים הקרויה על שם משפחתו וכיום משקיע בולט; ראש אכ"א לשעבר האלוף במיל' גדעון שפר; יזם ההייטק אסף לפידות (בנו של מפקד חיל האוויר לשעבר עמוס לפידות); ויוסי קרטה, בעלי חוות גידול האצות סיקורה.

היחידה לחקירות הונאה (יאח"ה) בלהב 433 ניהלה חקירה סמויה בפרשה במשך חודשים רבים, והיא תפסה תאוצה לאחר פרסום התחקיר של "מוסף כלכליסט". היא נוהלה בשיתוף כונס הנכסים הרשמי, פקיד שומה חקירות תל אביב ברשות המסים והרשות לאיסור הלבנת הון, ובליווי פרקליטות מיסוי וכלכלה. מסקנותיה היו חד־משמעיות: הכל היה מצגי שווא מופרכים לכאורה שהתקיימו רק במוחם הקודח של החשודים, ולמעשה אין אבקה, אין מעבדת מחקר, אין פיתוח, אין שותף יפני, אין חוזים עם הענקיות היפניות, ורק הכסף האמיתי של המשקיעים נעלם — דרך חברות קש, לכיסיהם הפרטיים של החשודים.

כהן וצור טענו שהם מפתחים אבקת מתכת שתסייע להגברת בטיחות רכבים ולהאריך חיי סוללות בטלפונים וברכבים חשמליים. טויוטה וסוני, טענו, נמצאות במגעים מתקדמים עמם. "אמרתי למשקיעים שאנו משנים את העולם", סיפר צור

צמד רמאים או נוכל ופתי?

כהן (60) הוא יזם מקיסריה שנחשב "הראש והיזם של מיזם ההונאה", כפי שטענה המשטרה השבוע. גם שופט בית משפט השלום בראשון לציון טל ענר התרשם כי כהן הוא "אדם בעל כישורים מובהקים להשפיע על הזולת ולתמרן באופן פלילי במצבים סבוכים".

כהן הציג את עצמו בפני המשקיעים כ"מוח הטכנולוגי" שעומד בראש פעילות הפיתוח של המיזם כמנהל הבלעדי, וכאוטודידקט שעוסק עשרות שנים בפיתוח חומרים ותהליכי ייצור מגוונים. הוא תיאר כיצד הוא עובד ביפן בתוך מתחם מעבדות סודי שמייצר עבור טויוטה וסוני מוצרים ייחודיים. מעטה החשאיות היה לטענתו התנאי שהציבו תאגידי הענק היפניים, לכן לאף אחד מלבדו אסור להיכנס לשום מעבדה או לראות את תהליך ייצור החומרים. במעבדות אלה, סיפר כהן, עובדים 38 בני אדם, ובכללם לבורנטים, אנשי אלקטרוניקה, כימאים, מהנדסים ועוד, הכפופים לו ופועלים על פי הוראותיו. הוא סיפר כי הוא נפגש ועובד בשיתוף פעולה עם אדם ששמו "סוזוקי", שהוא איש הקשר הישיר לטויוטה וסוני, וכי גם הקשר מולו חייב להישמר בסודיות מוחלטת. הוא פיזר הבטחות והראה מצגות שלפיהן המוצרים המפותחים אמורים להירכש במיליארדי דולרים.

צור (70), בנו של הרמטכ"ל השישי צבי (צ'רה) צור, הוגדר השבוע בדיון על מעצרו "שותף ראשי" של כהן, "שלקח על עצמו תפקיד חיוני במיזם והשתמש בפלטפורמה של המיזם לביצוע עבירות חמורות נוספות".

צור, ששימש יו"ר החברה, היה אחראי בעיקר לגיוס הכסף. הוא ניהל קשר רציף במיילים עם אשה שתוארה כנציגת השותפה היפנית. המיילים האלה גם הוצגו למשקיעים בחברה כדי להראות התקדמות בפרויקטים. מדי כמה חודשים P&Y שלחה כביכול לחברת א.מ חשבונית עבור קניית חומרי הגלם היקרים לצורך תהליך הפיתוח, והחברה הישראלית נדרשה להזרים את חלקה במיזם — ולגייס לצורך כך עוד כסף. הסכומים הלכו ועלו, והגיעו למיליוני דולרים לחשבונית. "ברור שהיו חששות ושאלות של משקיעים אל מול הסודיות והחשאיות", סיפר בעבר אחד המשקיעים, "אבל מול גודל הסיפור וההסכם עם טויוטה וסוני והסיכוי לרווח, אנשים התפתו".

צור טוען כי עצמו היה קורבן של כהן, ולא שותפו. בעבר הוא אמר ל"מוסף כלכליסט" כי הוא נהג כמו "שיכור ועיוור" מול כהן וגייס הלוואות של עשרות מיליוני שקלים מתוך אמונה אמיתית בהבטחותיו: "בכל המקומות היו גרעיני אמת — היה ידע שהועבר, התחלה של התפתחות טכנולוגית, היה גוף מנהל רציני ועובדים. הסיפור של א.מ לעומת זאת הוא הונאה מההתחלה ועד הסוף". כך צור הלך והסתבך עמוק יותר ויותר עם חובות עתק בריביות מטורפות, הפיל רבים אחרים, ולבסוף פשט רגל.

עם זאת, השופט ענר לא התרשם מגרסתו וכתב כי הטענה שלפיה לא ידע כי הוא מעורב בהונאה לכאורה "אינה מתיישבת עם החומר שהונח בפניי. קיימות אינדיקציות שהיה לו חלק בעבירות המרמה עצמן".

סנגורו של כהן, שהכחיש גם הוא את החשדות, טען בדיון כי הפרשה צריכה להמשיך להתברר במסלול האזרחי היות שמדובר בסכסוך עסקי. אולם השופט לא התרשם והאריך את מעצרם של החשודים בשבוע, בטענה כי "חומר החקירה מבסס חשד סביר לביצוע העבירות. מדובר בחשד בעוצמה גבוהה, המבוסס על מרקם עשיר של ראיות — עדויות, מסמכים, חומר חשבונאי, ראיות טכנולוגיות ועוד".

אין מעבדה, אין ציוד, אין מוצר

הכריזמה ויכולת השכנוע של כהן הצליחו להשפיע על המשקיעים במשך תקופה ארוכה מאוד. אבל בסוף 2018 החלו להתגלות בקיעים באמון שלהם בשניים, כשלחברה הישראלית נשלחה דרישת תשלום גבוהה במיוחד, בסך 16 מיליון דולר, משותפתה היפנית. לפידות חשב אז שאי אפשר להמשיך לגייס עוד רק "על סמך המילה של עדי כהן" וביקש מכהן לטוס יחד איתו ליפן, כי "אני חייב לראות את הדברים בעיניים", אמר.

לפידות וכהן הסתובבו במשך יומיים בטוקיו, כשכהן לוקח אותו לאתרים השונים שבהם, לדבריו, הוא פועל — ממרכז המחקר של טויוטה, דרך המטה של סוני ועד מתחם המעבדות הסודי של המיזם. אולם לפידות לא הורשה להיכנס לאף אחד מהם. "בדקתי עם הש"ג ואתה לא יכול להיכנס כי הפגישה לא תואמה. חכה בחוץ, אני נכנס", היה אומר ללפידות ונעלם בתוך המבנים. ולמרות זאת, כששב לארץ לפידות עדכן את שאר המשקיעים שהביקור הותיר בו רושם חיובי וכי "עדי מסתובב ביפן כמו דג במים".

היחיד מקרב המשקיעים שסירב להשתכנע היה ד"ר גדעון שיכמן: "מה זה רק לראות את הבניינים מבחוץ? זה לא הגיוני", אמר לאחר שלפידות חזר מטוקיו. כשהתבקש בידי צור באפריל 2019 לנסות לגייס במהירות כסף ממכריו, משקיעים רוסים, ללא צורך בבדיקת נאותות לחברה, חשדותיו גברו אף יותר. "המשקיעים שלי ביקשו מידע מפורט על החברה, אבל עדי וגבע סירבו לתת אותו", הוא אומר, "אז התחלתי לחקור לעומק את הדברים".

בזמן ששאר עשרות המשקיעים המשיכו לספר לעצמם שהמיזם שהשקיעו בו יניב מיליארדי דולרים, שיכמן יצא למסע לחשיפת את האמת, שכלל חקירה עצמאית, הליכים משפטיים אזרחיים והגשת תלונה למשטרה. במשך חודשים הוא הסתובב עם קלסר עב כרס, שבו קיבץ מאות מסמכים שתיארו את העוקץ שנעשה לכאורה כלפי המשקיעים, לצד פרשה נוספת שנראית כהונאת פירמידה, ובה עשרות אנשים תמימים אחרים פותו להלוות במצטבר עוד עשרות מיליוני שקלים לצור, על בסיס הבטחות להצלחת המיזם והחזרים בריבית גבוהה במיוחד. בקלסר גם היו עדויות וראיות על אודות שורה של חברות שאליהן היו קשורים השניים בעבר, ושובל של נפגעים אחרים. "קולי בוקע מגרונם של קורבנות העבירה הרבים של שני נוכלי העל האלה, שגנבו מאיתנו את חסכונות חיינו וגרמו נזקים לא הפיכים לרבים וטובים", אמר שיכמן השבוע.

בזכות ההתעקשות הממושכת של שיכמן, לפידות השתכנע לבסוף שכדאי לשכור חברת חקירות בינלאומית מטעם המשקיעים, וממצאיה הדהימו את כולם: החקירה גילתה כי החברה היפנית נרשמה ממש סמוך להקמת החברה הישראלית, וכי מי שרשום כמנהלה ובעל המניות היחיד בה הוא אדם ששמו פאזו אוסווה. השם נשמע יפני למדי, אבל זהותו נחשפה דווקא במאגר מידע על יהדות טנג'יר שבמרוקו: פאזו אוסווה הוא פז אוסווה בלוקה, בן לאם יפנית ואב ישראלי ששמו קובי בלוקה, שחי ביפן. הוא אולי רשום כמנהל חברה יפנית, אבל הוא בכלל סטודנט שחי בסנטה ברברה, קליפורניה. חיפוש ברשתות החברתיות גילה שבלוקה האב והבן קשורים לגלית כהן, אשתו של עדי כהן, ושמשפחת בלוקה התגוררה בעבר בקיסריה בשכנות למשפחת כהן.

בהמשך הצליחו החוקרים הפרטיים לעקוב אחר כהן ביפן, לתעד אותו מעביר דיווחים שקריים למשקיעים, ובעיקר לתפוס אותו "על חם" כשנפגש בלאונג' של מלון עם בלוקה, ושוחח איתו על כוונתו להפיק תמונה מזויפת של פגישה עם אותו "סוזוקי" המסתורי כדי לנסות להרגיע את המשקיעים. זאת באמצעות שליחת אחד העובדים של בלוקה, שיתלבש כאיש עסקים ויגלם את האיש הבדיוני.

בנוסף, החוקרים ביקרו במתחם שבו כביכול היו אמורות להיות מעבדות המחקר, וגילו בו לא מעבדות, לא ציוד מתקדם ולא חומרים מיוחדים — רק מפעל כיסאות רכב של טויוטה. "כל מצגי עדי כהן, אחד לאחד, התבררו כשקר גס. התברר שכל דיווחיו הם כזב מוחלט", טענו בהמשך המשקיעים בהליך אזרחי שנוהל.

ממצאים נוספים שהתגלו בחקירה הפרטית חשפו כי על שמו של כהן לא רשום דבר — לא רכב, לא דירה, אפילו לא חשבון בנק. זה לא הפריע לו ולאשתו לנהל אורח חיים ראוותני, לגור באחוזה גדולה בקיסריה, להחזיק כמה רכבי יוקרה ולחיות בפזרנות. בין השאר נמצא מארג של חברות קש, שהבעלות הרשומה בהן היא לרוב של בני משפחה של כהן. עוד נמצאו עדויות לכאורה להעברת כספים מ־P&Y ביפן לחשבונות הקשורים למשפחת כהן ואף לסליקה מהחשבון באשראי.

כל הממצאים האלה, לצד עדויות ומסמכים רבים שנאספו בידי גופי החקירה, אמורים לסייע כעת בהעמדתם של מחוללי הפרשה לדין. "אף שההליכים הפליליים הם רק בתחילת הדרך אני בטוח שהצדק ייעשה בסוף", מסכם כעת שיכמן, "גם אם לא נקבל את הכספים שנגנבו מאיתנו. העובדה שהצדק גובר על העוול היא נחמתנו".