בזכות "קופסה שחורה" של עמוס עוז. בגיל 30 בערך קראתי בו על בועז שמוצא מזור לנפשו הקרועה בבניית טלסקופים. כל העניין מתפרש על אולי עמוד וחצי, אבל מפירוט הרכיבים והידע, הבנתי שעוז דיבר עם בוני טלסקופים, וזה היה סימן שיש כאלה בישראל. מאז חיפשתי הזדמנות ללמוד את התחום, ואחת כזאת הגיעה לפני 15 שנה.

בגיל 40 התחלתי ללמוד אמנות באוניברסיטת חיפה. כמה שנים קודם לכן ראיתי סרט דוקומנטרי על איזה אירוע פסיכי שקורה בנבאדה בשם "ברנינג מן". ראיתי שם יצירות אמנות פנטסטיות והבנתי שכל אחד מוזמן לבוא לשם וליצור. זה עשה לי חשק לעשות תואר באמנות כדי שאוכל יום אחד להגיע לשם. וכשהגעתי לסדנת פיסול בלימודים, אמרתי לעצמי שזו ההזדמנות לממש את החלום הישן לבנות טלסקופ. היו לי שם את כל הכלים והיה אפשר לעבוד. שכנעתי את המרצה שלי, פרופ' יעקב דורצ'ין, שאבנה פסל ממתכת, עץ וזכוכית, שעל הדרך גם יהיה אפשר להסתכל דרכו על הכוכבים. כך בניתי את הטלסקופ הראשון שלי.

אף אסטרונום לא ישכח את הפעם הראשונה שראה את שבתאי. הלסת נשמטת כשאתה רואה שבאמת יש סביבו טבעות, ושזה לא ציור בספר. לראות גלקסיה שנמצאת עשרות אלפי שנות אור מכאן זה כמו לראות היסטוריה רחוקה שלנו, זה לצפות בעידן הדינוזאורים בשידור חי.

יש שני סוגי טלסקופים: מבוססי עדשות או מראות. הטלסקופים הראשונים היו מבוססים רק על עדשות. פשוט צינור שבו השחילו עדשה קעורה ועדשה קמורה. ההצמדה שלהן גורמת לשבירת האור הנכנס לצינור ולקירוב מראות רחוקים. בטלסקופ המבוסס על מראה, שאותו המציא אייזק ניוטון, יש צינור שבבסיסו מראה קעורה. המראה מחזירה את האור שנכנס לצינור אל קדמתו, שם מוצבת באלכסון מראה קטנה נוספת, שמסיטה את האור הצדה אל מתקן המיקוד והעינית.

טלסקופ מחומרים ממוחזרים

1. בסיס מפחית חמוצים 2. ציר כוונון (ימין/שמאל, מעלה/מטה) מקערת נירוסטה של איקאה 3. מייצב טלסקופ ממשקולת ספורט 4. גוף הטלסקופ שהוא מקל מטאטא 5. מתקן מיקוד (מנגנון סיבובי כמו פוקוס מצלמה ידני) מצינור ניאגרה 6. מחזיק מראה משנית מסרגל פשוט

קודם כל מזמינים את הרכיבים האופטיים, העדשות והמראות, ובהתאם להם הטלסקופ ייבנה. לוקחים בחשבון הרבה נתונים, כמו אם אתה רוצה שהמכשיר יהיה נייד, שיהיה אפשר לפרק אותו ולהכניס לבגאז'. אחר כך עוברים לבניית שלד הטלסקופ, שלעתים הוא צינור סגור ולעתים קונסטרוקציה פתוחה, שנקראת "מסבך". אחר כך אני מתקין את כל החלקים הפנימיים: המראות, העדשות, את מתקן הפוקוס וכוונת לייזר.
החלק הכי קשה, שמגיע בסוף, הוא בניית הבסיס של הטלסקופ, שמשמש לצידוד והגבהה בשני צירים — אופקי, שמאפשר סיבוב של 360 מעלות, ואנכי, שמאפשר הרמה והורדה של עד 90 מעלות.

עץ, מתכת ופלסטיק. אני משתדל להרכיב את המכשירים מחלקים ממוחזרים. יש לי טלסקופ שחיברתי בו, בין היתר, מקל של מטאטא וקופסת שימורי מלפפון חמוץ. אני מקדיש יום בשבוע ל"סיור פחים" באתרי פינוי אשפה, שבהם אני לפעמים מוצא חלקי עץ שמתאימים לי. אשתי לא אוהבת את זה, היא לא מבינה למה אני בונה טלסקופים דווקא מדברים שכלבים השתינו עליהם.

קודם כל יש לי תואר ראשון בהנדסת מכונות והוראת מדע מהטכניון, וכבר הרבה שנים אני עובד בתחום המחשבים, כך שרקע טכני היה לי. את המלאכה עצמה למדתי ממחקר באינטרנט ומספרים שהזמנתי בנושא. מעבר לזה התברר לי שיש אנשים בישראל שעוסקים בזה והבכיר שבהם הוא יוסי חורי, מייסד צמד הפרברים שגם עוסק באסטרונומיה. הגעתי אליו, והוא באדיבות רבה מאוד הזמין אותי לביתו וממנו למדתי הרבה.
בוני טלסקופים אוהבים להגיד על המלאכה שלהם: "It ain't rocket science". אחד הדברים היפים בבניית טלסקופ הוא שאתה בונה אותו עם מספיק מקום לשגיאה כדי שתוכל לתקן אותו עם קצת כיוונון של ברגים.

חצי שנה בערך.

אני בעיקר עורך תצפיות ציבוריות שבהן אני מאפשר לקהלים מגוונים לצפות בכוכבים ומעביר הרצאה. חלק מהן מוזמנות על ידי גורמים רשמיים, מרשות הטבע והגנים, דרך מכללות ועד משרד המדע. יש לי פרויקטים מוזמנים כמו הטלסקופים ששיפצתי או שיתוף פעולה חדש שלי עם המועצה האזורית משגב, שבו אקיים לראשונה תוכנית לימודים לילדים לבניית טלסקופים. אני לא מתכוון להיות טייקון מאסטרונומיה, ואני עובד כבר שנים כאיש מחשוב באוניברסיטה. אבל אם הייתי רוצה לעזוב את העבודה הזאת, הייתי יכול להתפרנס רק מהטלסקופים.

לא, אבל לשמחתי גיליתי קבוצה שרצתה להביא את האירוע לישראל, הצטרפתי אליהם ולאט־לאט התקדמתי במעלה הסולם, עד שנהפכתי ליו"ר עמותת מידברן, תפקיד שבו שימשתי עד לפני כשנתיים.

אחת מהמטרות של מידברן היא לספק מרחב חווייתי לדברים מהעולם הממשי, לכן בכל פסטיבל הבאתי לפחות טלסקופ אחד, וב־2015 בניתי מצפה כוכבים עם כיפה מסתובבת, שבבקרים שימש פלנטריום. תמיד היו לזה תורים ארוכים.

הרגע שבו אני מצליח למקד את הטלסקופ בפעם הראשונה תמיד יעביר בי צמרמורת. לדעת שזה עובד, שאתה לוקח מתכת, זכוכית ועץ ובום! זה לוקח אותך למקומות רחוקים.
אלפי ילדים צפו בגרמי השמים דרך טלסקופים שבניתי. זה תמיד לוקח להם כמה שניות למקד את הראייה ואז פתאום יש להם מין חיוך כזה. אני מבין שמה שקרה הוא שהם הבינו מה הם ראו, ולמשך כמה שניות קיימים בעולם רק הם ואותו גרם שמים שבו צפו. זה רגע שהם לא ישכחו לעולם, ולהביט בחיוך הזה זו התחושה הכי נפלאה בעולם.