בדרך אל החתולים

יהושע קנז / ישראל, 1991

אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו על זיקנה, ויהושע קנז לא עושה לה, ולקוראים, הנחות: בכתיבה כירורגית הוא נכנס עמוק פנימה בדיוק מרבי, אל תוך לב הכאב, לב הסבל האנושי, שמגיע לשיאו לקראת הסוף.

יולנדה מוסקוביץ' היא אשה ערירית בת 75, מורה לצרפתית בעברה, שגרה בדירה קטנה ומוטרדת מיללות הייחום של חתולי הרחוב. כשהיא מבקשת להשתיק אותם היא נופלת בחדר המדרגות, שוברת את עצם הירך ומגיעה למחלקת שיקום גריאטרית. שם יולנדה פוגשת את אלגרה, שכנתה לחדר, ואת שאול הנשוי שמפלרטט איתה ומחזיר לה כוחות חיים. המיקרוקוסמוס העלוב הזה מתואר באופן כה אכזרי וכה מכמיר לב כאחד, שהוא מאלץ את הקוראים לחפש את שאריות החמלה שעוד נותרו בהם.

שירי לב־ארי, עיתונאית ואשת ספרות

‍

הר הקסמים

תומאס מאן / גרמניה, 1924

"'ומה עם הר הקסמים?'", שאלה.

"אמרתי לה בגילוי לב כי הספר הלאה אותי.

"'מתי קראת אותו?', סיננה בקפדנות נרגזת.

"'כשהייתי בן שמונה עשרה', השיבותי.

"'את 'הר הקסמים' צריך לקרוא כשמחצית החיים כבר מאחוריך', אמרה והפצירה בי שאקרא את הספר בשובי לפלשתינה. היא נשאה עיניה מזרחה, הורתה במקלה על ההרים המצועפים ערפל ואמרה כי בביקורי הבא בשוויצריה מן הראוי שאסע לדאווס ואראה במו עיניי כיצד סופר משיעור קומתו של מאן נוטל מקום סתמי וחסר חשיבות כעיירה זו שבקנטון גריזון, ומעניק לו דמוניות ומעמקים מכאן, ופסגות של רוחניות ושקיפות מכאן".

חיים באר, סופר, מתוך כתבתו "בחיפוש אחרי הר הקסמים", מסע לדאווס, "דבר", 14 בינואר 1983

‍

הזקן והים

ארנסט המינגוויי / ארצות הברית, 1952

אחיו הצעיר, האינטימי והקאמרי (למרות הים הפתוח) של "מובי דיק", שבו ההתנדנדות בין מזל לגורל ובין תבוסה לניצחון היא התשובה הניצחת לחידלון הסטטי של הקץ.