משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם

דיוויד פוסטר וואלאס / ארצות הברית, 1997

אפשר ללמוד מהספר הזה לא מעט דברים על שיט תענוגות, כמובן, ועל אמריקאים; אבל בעיקר הוא מספק שיעור מצוין באיך להתבונן בעולם ובבני אדם.

ההיסטוריה הסודית

דונה טארט / ארצות הברית, 1992

הגיבור עוזב את העיירה האפרורית שבה הוא חי ונוחת היישר בחיקה הקפוא של חבורת תלמידי קולג' אליטיסטים. זה ייגמר ברצח. ספר מופת.

שהרה בלאו, סופרת

אלמוות

מילן קונדרה / צ'כיה, 1990

קצת מפחיד לגשת שוב אל ספר שהשפיע עלייך עמוקות בגיל 20. הכל השתנה מאז. ובכל זאת, "אלמוות" נשאר. זה רומן רעיונות, כמו רוב הרומנים של מילן קונדרה, אבל יש בו משהו מטלטל יותר. כי הוא עוסק גם בחתירה לאותנטיות, להתקלפות מכל הקליפות והיצמדות למהויות.

הסיפור נפתח במחוות יד של אשה על שפת הבריכה. אשה בת 60 עם תנועה של בת 20. לרגע היא חיה מחוץ לזמן. קונדרה כותב שם שהתנועות הן לא של האנשים, אלא שהאנשים הם של התנועות. וזה הופך את עולמך: להבין שהתנועה נשארת הרבה אחרי מי שעשה אותה.

ואז הוא מדמיין אשה צעירה ויפה, שמה אגנס. היא נשואה לפול, הוריה מתו לפני שנים אחדות, והיא בקשר עם אחותה המוחצנת לורה, שהיא ההפך ממנה. משם קונדרה עובר לתהות על האלמוות. הרצון הזה לא למות לעולם, ואם למות, אז להשאיר משהו אחריך ולא להיעלם ולהישכח כליל. הוא חושב על גתה ועל בטהובן ועל המינגווי והדרכים שלהם לגעת בנצח. ואז חוזר אל אגנס, שמתקלפת מהקליפות ונהפכת ליצור נקי מהעמדות פנים, כל כך נקייה שהיא חסרת משקל, נעלמת.

במובן מסוים קונדרה הקדים את זמנו — הוא כתב את הספר הרבה לפני האינטרנט והרשתות החברתיות, הרבה לפני הפרסונות הלא נגמרות שאנשים מייצרים לעצמם 24/7. גם היום, 20 ומשהו שנה אחרי הקריאות הראשונות, ועדיין יש בו עניין אמיתי. רלבנטי למרות הזמן החולף. גם זה אלמוות.

שירי לב־ארי, עיתונאית ואשת ספרות

האחים קרמאזוב

פיודור דוסטויבסקי / רוסיה, 1880

חזרה בתשובה במובן העמוק ביותר. אב אחד, שלושה בנים ועוד בן. האב נרצח, ומי אשם? דימיטרי הוא הבן הבכור מנישואיו הראשונים של האב, מאוהב באשה שאביו מעוניין בה, והם גם היו מסוכסכים בענייני ירושה. איוון בעל החשיבה האינטלקטואלית הוא ניהיליסט שמאמין בעליונות הרציונליזם. אליושה הוא צעיר תמים, שוהה במנזר, מאמין בהישארות הנפש, בתחיית המתים. סמרדאייקוב הוא בן ממזר, פרי ניאופים. כולם חוטאים, כולם אשמים, כי כולם רצו לראות במות האב. זה ללא ספק ספר על אמונה, אבל אמונה לא תמימה כלל וכלל, אלא כזאת שנובעת מתוך האופל והספק.

ארמון הירח

פול אוסטר / ארצות הברית, 1989

כל הטוב שיש לאוסטר להציע כמספר סיפורים מוכשר טמון בספר הזה — המסתורין של הקיום, צירופי המקרים, הגורלות הנפגשים. דמות התלוש, הגבר הבודד, המנוכר, שמחפש את דרכו בעולם, מתגלמת פה במרקו סטנלי פוג, שנשאר בלי קרובי משפחה ועם תחושה עמומה של רצון לחיים. הוא נודד מרחובות מנהטן עד הגרנד קניון, ואותו ארמון ירח הוא שם המסעדה הסינית הנשקפת אליו מחלון חדרו, אבל גם דימוי לעולם רחוק וזוהר שמחכה אי שם. סוג של גאולה.

שירי לב־ארי

מילכוד 22

ג'וזף הלר / ארצות הברית, 1961

בסופו של דבר לקחתי לטירונות את "התגנבות יחידים" של יהושע קנז, והשארתי מאחור את "החייל האמיץ שווייק" של ירוסלב האשק ואת "מילכוד 22" של ג'וזף הלר. פחדתי שלא אצליח להתאפק ואגעה בצחוק מר בכל הרגעים הלא נכונים. בדיעבד, לא היו רגעים נכונים, ולא היה רגע לקרוא. אבל גם בקריאה חוזרת ספרו של הלר נותר כרטיס הכניסה שלי לעולם של אי־גיון אלים, גיהינום ביורוקרטי, מוות אבסורדי ותאוות חיים נצחית.

נועה מנהיים, עורכת ומסאית

בית מטבחיים 5

קורט וונגוט / ארצות הברית, 1969

מהגדולות, הפרועות והפסיכדליות שבסאטירות האנטי־מלחמתיות, שמרחיקה עד פלנטה אחרת כדי לעסוק בשאלות של בחירה חופשית, סתמיות המוות והיעדר הפשר שבמלחמה. כל מלחמה.

הלשון האבודה של העגורנים

דיוויד לוויט / ארצות הברית, 1986

לא רק אחת מיצירות הספרות הראשונות שעסקו בישירות ביציאה מהארון, אלא גם ספר על העברה בין־דורית, מחירה של הסתרה באשר היא ובדידות כה עמוקה, עד שיש להמציא לה שפה משלה.

נערוּת

ג'.מ. קוטזי / אנגליה, 1997

ספק אוטוביוגרפיה ספק בדיון, הרומן הזה כבול לנקודת המבט המוגבלת של הגיבור שלו, כך שאי אפשר לראות הכל, אבל גם אי אפשר להסב את המבט — מהזוועה והבדידות, השנאה והצביעות. חסכוני ומשסף.

נועה מנהיים

חצי שמש צהובה

צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה / אנגליה, 2006

אם כבר יוצאים אל העולם, כדאי לדעת עליו משהו. למשל, על ניגריה, מדינת ענק שאנחנו כמעט שלא חשופים לתרבותה. הספר הזה מספק שער מצוין, וגם קשה, כי עוד לפני שקורא צעיר ילמד ממנו משהו על ניגריה, הוא יבין לא מעט על האכזריות של בני אדם, על שלל קשיי חיים, ועל הפריבילגיות הגדולות שהוא עצמו מרופד בהן.