חיי נישואים

דוד פוגל / ארץ ישראל, 1930-1929

גבר ואשה חיים יחד ומתעללים זה בזה. נתקלתם בכאלה? דוד פוגל כתב על כך רומן נדיר בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת. הוצאה מחודשת ב־1986 החייתה אותו, והוא נהפך לרב־מכר. כתב היד (שפוגל החביא לפני שנשלח למחנה השמדה) מתאר את הזוגיות של תיאה וגורדוייל, שבה האשה עושה לבן זוגה את המוות — מענגת אותו ומהתלת בו, שוכבת עם אחרים אבל לא משחררת. זה תיאור היפר־ריאליסטי של קשר עם ערבוב רגשי גדול מדי, עם תקיפה וקורבן ושליטה, ופוגל לוכד כאן את הסבל שבעונג. אנחנו לא ניגשים לקרוא ספרות טובה משום שהיא נחשבת חשובה, אבל ברומן המכונן הזה אפשר לתפוס את הטוב והחשוב במכה אחת, או בעצם במיטה אחת, סתורת סדינים ומדממת.

שרי שביט, סופרת, משוררת ועורכת

דולי סיטי

אורלי קסטל־בלום / ישראל, 1992

לקרוא את "דולי סיטי" בשלב שבו שוקלים לעשות ילדים. להיחשף לעוצמת החרדה ההורית בגרסת הספרות. לשקול מחדש הורות. להדחיק את "דולי סיטי" לכמה שנים. לשכוח אותו. לעשות ילדים. לחוות את עוצמת החרדה ההורית בגרסת המציאות. להבין את עומק ההברקה של קסטל־בלום, ולדעת שלא יהיה אפשר לשכוח את "דולי סיטי" שוב בחיים.

העיר והבית

נטליה גינצבורג / איטליה, 1984

רומן מכתבים שמכניס את הקוראים לעולמה של חבורת ידידים, עם אהבות ובגידות וחלומות. יש שם נשים חזקות ונשים פסיביות, גברים נשיים, נטיות אובדניות, ילדים שמצפים מהם להצליח, וכל הכאב והצחוק והפוליטיקה הפנימית של משפחה אמיתית.

ימי הנטישה

אלנה פרנטה / איטליה, 2002

עוד לפני "החברה הגאונה" פרנטה הצטיינה בדרמות רגשיות מנוסחות ומנותחות היטב. כאן יש אשה שנותרת לבד עם שני ילדים, ותיאורים לא סנטימנטליים של נשיות, אמהות, בדידות. הנטישה היא לאו דווקא נטישת הבעל; היא הנטישה של אדם את עצמו, וההבנה הזאת היא המפתח להתאוששות.

אמא רעה

איילת ולדמן / ארצות הברית, 2009

איילת ולדמן, שנולדה בירושלים וגדלה בקנדה ובארצות הברית, עוררה סערה כשהכריזה שהיא אוהבת את בן זוגה, הסופר מייקל שייבון, יותר משהיא אוהבת את ילדיה. "אמא רעה" לא מתמקד בטענה הזאת, והדיון בו רחב הרבה יותר: ולדמן טוענת שהאם הטובה לא קיימת, ולא היתה קיימת מעולם. האמא הסבלנית, העליזה תמיד, זו שלעולם אינה צועקת, שמקריבה את עצמה, שנחבאת אל הכלים, היא פרי הדמיון, ושילוב של קריירה עם בית ומשפחה הוא דבר בלתי אפשרי. דווקא זו שנתפסת כ"אמא רעה" היא הטובה, כי היא לא מעמידה פנים, לא צדקנית, ומגדלת ילדים שאינם מלאים חשיבות עצמית ושלא חושבים שהכל מגיע להם. אחרי שולדמן מתארת, למשל, כיצד בנה היה מתרפק עליה בכל פעם שחזר מהגן, היא מודה: "אני לא יכולה לומר שבהיעדרו התגעגעתי אליו כשם שהוא התגעגע אליי (...) הייתי עסוקה מדי בהנאה מן הזמן שקיבלתי לעצמי, מן העבודה שהספקתי לעשות, מההליכות שהלכתי לבדי, מהיכרות מחודשת עם בעלי" (בתרגום נורית לוינסון, הוצאת מודן). "אמא רעה" הוא, אם כן, גלולה מתוקה נגד רגשי האשם של כל אם על כך שהיא לא משקיעה מספיק בילדיה, או על כך שיש לה רגשות שנחשבים שליליים לגביהם.

סביון ליברכט, סופרת ומחזאית

מאדאם בובארי

גוסטב פלובר / צרפת, 1856

צעירה יפה ומשכילה נישאת לרופא שאוהב אותה. הוא לא חולם על שום דבר, היא חולמת על הרבה דברים, על איזה זוהר רחוק ומרגש, משתעממת, ומנהלת רומן ועוד רומן. החיים, לא מה שחשבת.

המאהבות

אלפרידה ילניק / גרמניה, 1975

הדרך היחידה לשרוד את ההתמסדות היא לקרוא על פריעה והתפרעות, או על חיים גרועים משלנו. ב"המאהבות" של אלפרידה ילינק, זוכת פרס נובל, יש את שניהם, לצד ביקורת ייחודית על מוסד הנישואים - ועל החברה והכלכלה כולה.

אילנה ברנשטיין, סופרת