"

תמונות מחיי נישואין", ששידורה הסתיים השבוע (HOT, yes וסלקום), כאילו מתמקדת רק בשני בני זוג: ג'ונתן ומירה הם זוג נשוי פלוס ילדה, והסדרה — רימייק לסדרה הקלאסית של אינגמר ברגמן — כוללת מעט מאוד מלבד דיאלוגים בין השניים, שכמו כלואים בביתם בזמן שהם מפרקים את הזוגיות שלהם לרסיסים. אלא שהבית עצמו הוא שחקן מפתח בעלילה. ממעבר הבת לחדר העבודה אחרי שמירה עוזבת את הבית, דרך אריזת החפצים לקראת מכירתו בעקבות הגירושים ועד הלילה האחרון שבו בני הזוג מבלים בו לאחר שנמכר: הבית הוא דמות שלישית בעלילה שמשקפת את חורבן הזוגיות הבלתי נמנע, ולעתים אף מאיצה אותו בעצמה.

זה לא מקרי שהאלמנט החומרי בנישואים משחק בסדרה תפקיד מרכזי: ג'ונתן הוא מרצה באוניברסיטה שמתפקד כעקר הבית, בעוד מירה היא אשת הייטק מצליחה, שמוותרת על חלקים מרכזיים בגידול הילדה לטובת הקריירה. היחסים הכלכליים־מעמדיים בין השניים כל הזמן מרחפים ביניהם, עד שהרילוקיישן של מירה דוחף אותם להיפרד. למעשה, כבר בבחירה להפוך את היוצרות מהסדרה המקורית, שבה האשה היתה זו שוויתרה על שאיפותיה המקצועיות לטובת המשפחה, נרמז לנו שהבחירות הכלכליות שלנו קריטיות ליציבות היחסים לא פחות מאשר אלו הרומנטיות.

זו טענה שנשמעת טריוויאלית מאוד לכל אדם בוגר, אלא שעל המסך כמעט שלא ראינו הנכחה שלה. להפך: הקולנוע והטלוויזיה אוהבים להראות לנו איך האהבה לבדה מספיקה כדי לנצח כל קושי. באופן אירוני, הם גם הראו לנו שהדרך להשיג את אותה אהבה עוברת בשעבוד לתרבות הצריכה: מהגבר מצופה לקנות את לב אהובתו בפרחים, שוקולד, טבעת יהלום, מכונית ובית כמובן. לכן מפתיע כמה נדיר לראות זוגות טלוויזיוניים שנפרדים על רקע כלכלי. אפילו ב"הרומן", הסדרה האמריקאית הקודמת של חגי לוי, תשוקה נטו פירקה את החבילה. בדיוק ההפך מ"תמונות מחיי הנישואין", שבה מירה וג'ונתן ממשיכים להיות מאוהבים עד הסוף, אבל לא מצליחים להתגבר על הפערים החומריים. כי כפי שמירה מיטיבה לאבחן באחד מפרקי הסדרה: "הנישואים הפכו לאובייקט אחד גדול" — יותר משזוגיות היא מוסד של אהבה, היא מוסד של קניין משותף.