אבל זה ענף שרק הולך ומתכווץ.

"לכן הבית בנוי על כמה עמודים, 'חבילת תרבות', וזה מה שמחזיק אותנו. שלא נגמור כמו מנחם גולן או פשנל, ענקים שגמרו בלי כלום. אנחנו מנסים להיות זהירים ולפזר סיכונים לעוד תחומים".

ובמקביל בנית קטלוג של סרטים ישראליים קודמים, עשרות שנים אחורה.

"כן, במשך שנים קנינו את כל ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי, מאות סרטים שעשינו להם רסטורציה, ולפני שמונה שנים התחלנו ב־yes ערוץ שהקרין אותם, ועכשיו עולה כזה גם ב־HOT. זאת חוויה גם לצעירים, שיידעו שגם פעם עשו קולנוע ישראלי טוב, יכירו את שייקה אופיר, את הגשש החיוור. זה בשבילי הסיפוק הגדול ביותר, המחשבה שבמקום לקנות עשרות דירות בנווה צדק ובשדרות רוטשילד שמנו את הכסף על הקולנוע הישראלי, כי זאת מורשת שתישאר. זאת הגאווה שלי".

גם פה הרציונל לא ממש כלכלי.

"נכון, אבל אני לא מצטער. לדורות הבאים יהיה איך לראות את הקולנוע הישראלי. כל פעם שמישהו מעלה ערוץ קולנוע ישראלי זה כאילו זכיתי באוסקר".

זה חלום שעוד לא התגשם.

"לא, זה הדבר היחיד שעוד חסר לי. אבל עד 2030 זה יקרה. חייבים. עם 'הערת שוליים' כבר היינו מילימטר מהפרס. אני אופטימי ונחוש, ומקווה שזה יקרה לפני שאפרוש, שאוכל ללכת עם זה לפנסיה".

עם כל הכבוד לאוסקר, את הקפיצה הגדולה שלכם עשיתם בסוף שנות השבעים, כמפיצים של "סופרמן", וגם עכשיו האולמות שלכם מלאים בבני נוער שבאים לעשות בלגן ב"המיניונים".

"כן, בהתחלה היינו מפיצים גדולים של סרטי אקשן, ו'סופרמן' העביר אותנו משקלים לדולרים. הימרנו נכון, וזה הצליח. ובני הנוער ב'המיניונים' — נתנו להם לחגוג. האירוע הוא סימן שהקולנוע חי, עם רעש תקשורתי ואולמות מלאים. יש היום נטפליקס ודיסני ואפל טיוי, אבל הנה, הקהל רוצה לצאת. גם אני כל שבת לוקח את הזקנה לסרט, האחרונים שראינו היו 'טופ גאן' ו'אלביס'. בית קולנוע נותן חוויה של ניתוק, בלי סלולר, על מסך גדול — לא כמו לראות בבית. זה מה שאני עושה. להביא אנשים לקולנוע זאת עבודה. לשבת ולהתפלל לא יעזור".

אשתך חיה בשלום עם הכינוי הזה, "זקנה"?

"כשעזבתי את הבית בשבילה אמרו לי: 'היא בכלל לא צעירה, מה זה הזקנה הזאת?' וזה מותג עד היום. אפילו היא אומרת: זה כינוי חוזה פני עתיד".

המקום שלך בתעשייה מורכב.

"יש כאלה שאומרים 'אדרי שולט בתעשייה', אבל העובדה היא שאין משקיעים שבאים ושמים כסף פרטי, אז הרבה נופל עליי. כל שנה אני משקיע ב־20-15 סרטים, כמפיק או מפיץ. כשאני בא לטקס פרסי אופיר הזקנה אומרת שאני נתקל בחוסר פרגון, אז כן, לפעמים יש קנאה, אבל אני יודע שחלק גדול מהתעשייה כן מפרגן".

זה גם עניין עדתי? שרת התרבות לשעבר מירי רגב טענה את זה במשך שנים.

"בעולם התרבות זה לא נכון. הקרנות תומכות בכל סוגי הסרטים, של מגוון יוצרים. אשכנזים שולטים בתעשייה? 'מכתוב', 'שבעה', 'גט', 'מפריח היונים' — כולם עבדו יפה מאוד. אני מרוקאי מדימונה, ולא חש התנשאות וגזענות. אני לא תקוע במחשבה כזאת, זו אג'נדה שלא מדברת אליי בכלל".

עד כמה אתה זקוק לסרטים עם סוף טוב?

"כמה שאנשים חושבים שאני חזק, אני רגיש מאוד. בזמן המחלה של לאון ואחרי מותו סבלתי מאוד. זה ממש השפיע עליי בריאותית. אז אני לא אוהב שבסוף מתים, גם בסרטים. לגמור רע זה קשה לי, יש לי חרדות ממוות. אני מעדיף סוף של חיבוקים, הצלחות וניצחונות".