אלמנטים שמים עוברים בהם ויוצרים צלילים: מקירות מים גבוהים, דרך אלמנטים בינוניים כמו עמודים, מדרגות או כדורים, ועד אלמנטים קטנים. בחלק מהם משולבת גם צמחייה. המטרה שלי היא להביא לאנשים את הטבע הביתה, כדי שבסוף היום הם יוכלו לשבת, להקשיב למים ולהירגע.

מזרקה בהגדרתה זורקת את המים כלפי מעלה, ואני לא עושה את זה. העניין הוא שאנשים מכירים רק את המילה הזאת, אז לפעמים אני משתמש בה בלית ברירה כדי שיבינו מה אני עושה.

כל המזרקות שמגיעות מהמזרח לא מתחשבות בשני דברים שאני כן מתחשב בהם: הראשון הוא הצליל — כשיש מזרקת פלסטיק עם מים שנופלים מכד או מברז, הצליל הוא כמו של ברז מים פתוח. בפסלים שלי אני משחק עם הטקסטורות של האלמנט ויוצר צלילים ועומקים כמו בכלי נגינה. הדבר השני הוא האקלים היבש של ישראל, שבו מים מתאדים במהירות, אם לא מבינים איך לייצר את המפלים נכון.

הכיסים. בקירות המים יש הרבה כיסים של מים, הרבה מפלים קטנים. כשיוצרים נחל מלאכותי צריכים הרבה מפלים קטנים כדי להפיק צליל של פכפוך נחל, ואני פשוט יוצר את זה אנכית, מלמעלה למטה. מראה העיניים שלנו מתקהה — מי שגר ליד הים ורואה אותו כל יום, כבר לא יתרגש ממנו. אבל לאוזניים זה לא קורה, אף פעם לא מתרגלים לצליל. הוא תמיד עושה משהו.

מפל אמנותי קטן

"בפסלים שלי אני משחק עם טקסטורות ויוצר צלילים ועומקים כמו בכלי נגינה. כשיוצרים נחל מלאכותי צריכים הרבה מפלים קטנים כדי להפיק צליל של פכפוך נחל, ואני פשוט יוצר את זה אנכית, מלמעלה למטה, בקירות המים שלי, בעזרת כיסים שגורמים לפכפוך".

הבסיס הוא לוח פוליסטירן, זה כמו קלקר מוקשח ומאוד מאוד צפוף, הרבה יותר כבד וחזק מקלקר רגיל, והכי חשוב — אטום למים. במסור ידני אני חותך את הלוח לגודל הרצוי ועם מסור ג'יגסו וסכין מטבח חוצב תעלה לאורך הצד האחורי של הלוח. לתוך התעלה אני מכניס צינור של משאבה לג'קוזי, שמתחבר למשאבה בקצה התחתון ומגיע עד לקצה העליון. אז אני מכסה את הצינור בטיח, ואחרי הייבוש מדביק יריעה נוספת לאיטום. בקצה העליון אני בונה תעלת מים מפרופילי אלומיניום עם מסור מיוחד ודבק הרקולס ואז אוטם את התעלה עם חומר חזק לאיטום גגות. החלק הקדמי של התעלה נמוך יותר מהצדדים ומהחלק האחורי, כך שאחרי שהמים ממלאים את התעלה הם נשפכים כלפי החזית. אחרי שסיימתי עם התעלה השלד מוכן ומגיע החלק האמנותי.

כל מיני אלמנטים וטקסטורות בחומר, שקובעים דרך איפה המים ירדו, איך האור יפגע בחתכים וכו'. אני חורץ, למשל, פסים בלוח בסכין מטבח, ואז שופך שכבה ראשונה של טיח יסוד, ואחרי שהיא מתייבשת, מניח עליה תערובת עיסתית של אבני בזלת גרוסות, שני סוגי טיח, אבקת פחם וקוורץ כדי לייצר טקסטורה של סלעים. בעזרת שפכטל או בידיים מכוסות כפפות אני מעצב את הצורות ומתכנן את מסלול המים. בקירות שכוללים כיסים אני מסמן בטוש איפה אני רוצה לחצוב, ואז קודח חורים בעזרת מסור חשמלי דמוי חרב ולהביור.יום למחרת אני שופך מים על הלוח — זה תהליך שנקרא אשפרה והופך את החומר לחזק יותר. אחרי ייבוש נוסף אני צובע את הכל, ואז משלב צמחייה הידרופונית, חלוקי נחל או תאורת לד.

שהמים לא יתיזו החוצה. אם ללקוח אין מקום של מטר על מטר, למשל, עבור האדנית, אי אפשר להכין לו מפל מאוד גדול. אי אפשר גם ליצור שפיצים שיתיזו את המים לכל עבר, לכן אני עושה פסים שמושכים את המים בגלים קטנים.

שבע־עשר שנים בתנאים קשים של שמש, כי החומר מתבלה. קיר מים שעומד בצל ומתוחזק היטב יכול להחזיק גם 15 שנה.

מוסיפים מים למפל כל כמה ימים, ופעם בשלושה שבועות זורקים טבלייה של כלור, בעיקר כדי שיתושות לא יבואו להטיל ביצים וכדי שלא תהיה ירוקת.

לפני 18 שנה הייתי במוזיאון קסטרא בחיפה והיה שם מעין מפל מים קטן — צלחת קטנה עם כד שנופל הצדה, שהיתה מאוד יפה, אבל עשתה צליל של פיפי, משהו לא נעים. אמרתי לעצמי "איזה יופי, אבל למה ככה?". חשבתי לעצמי שאפשר לשחק עם המים ככה שהם יעלו כלפי מעלה וייפלו על עצמם ולא ישירות לתוך הצלחת, וזה ישמיע צליל הרבה יותר נעים של פכפוך מים. אז הלכתי לקנות חומרים וכלים והתחלתי לאלתר. מצאתי אבן יפה וקדחתי בה חור למשאבה, ודרך ניסוי וטעייה יצרתי מפל. אנשים סביבי התלהבו ורצו גם. אז הלכתי לקרמיקאי שהכרתי והוא הכין לי קערות יפות, ומצאתי באיזה שדה אבנים יפות. אספתי, קדחתי, שמתי איזה דקל וכולם רצו את זה. די מיד התחלתי למכור בפסטיבלים ובדוכנים בקניונים.

ממש לא. אף פעם לא למדתי אמנות ואני אדם לא טכני, אבא שלי היה אומר שיש לי שתי ידיים שמאליות. אבל תמיד הייתי חזק מאוד ברעיונות וביצירתיות. לפני ההתעסקות באלמנטים של מים עבדתי כשכיר וחיפשתי את עצמי המון - למדתי סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ולימודי ארץ ישראל, ואז עשיתי קורס שיווק, ולמדתי הומיאופתיה. הייתי פרסומאי, תועמלן רפואי, הומיאופת, ותמיד המצאתי דברים. מכיוון שלא עבדתי לפי מוסכמות ולא היה לי ידע טכני, יכולתי לגשת לדברים שאנשים מפחדים מהם — וככה מצאתי את החומרים והשיטות שמתאימים לי.

הבנת הצליל המרגיע של המים מושכת אותי. למים יש ערך גבוה, גם בפנג שווי ובקבלה היהודית. יש להם גם חשיבות מבחינה פיזיקלית — הם מרססים רסיסים שמפזרים יונים שליליים, שנורא טובים לנו. העולם סביבנו, עם כל מוצרי החשמל, מלא ביונים חיוביים וזה לא בריא עבורנו, ומה שמאזן את זה הוא יונים שליליים. אנחנו נטענים מזה, כשאנחנו הולכים לים או יושבים ליד מפל.

לא. באים אליי לפעמים אנשים עם טנטון באוזן — אפשר להשתגע מזה, לא לישון בלילה. מה שעוזר להם להירגע הוא מיסוך הרעש בעוד צליל, אז מבקשים ממני לעשות מפל קטן ליד המיטה. למדתי שהצליל הרצוי משתנה אצל כל אחד, אז אני מזמין אותם לפה ומשמיע להם צלילים שונים עד שימצאו את הצליל שמשקיט להם את הטנטון. כשלקוח שומע את הצליל ופתאום אומר "כן, זה! זה!" ואני רואה את הדמעות בעיניים שלו, זה מעלה דמעות גם אצלי. כי אני יודע שעשיתי משהו שישפר לו את החיים.