ב

סוף יוני 2021, ironSource עשתה היסטוריה, עם ההנפקה הגדולה ביותר של חברה ישראלית, לפי שווי של לא פחות מ־11 מיליארד דולר (דרך ספאק). ההייטק הישראלי היה באופוריה. "העסקה הזו הינה סמן נוסף בשבירת תקרת הזכוכית עבור חברות טכנולוגיה ישראליות", אמר שלמה דברת, מוותיקי המשקיעים בישראל ומראשוני המשקיעים באיירון סורס. "תהיה לכך השפעה משמעותית על ההייטק והכלכלה הישראלית מבחינת תעסוקה, ידע ויכולת בניית חברות ענק גלובליות הפועלות מישראל". בחברה, מטבע הדברים, חגגו יותר מכולם. לפי ההערכות, הנפקת הענק הולידה יותר מ־200 מיליונרים חדשים (בדולרים) מקרב העובדים.

למען האמת, מכל הנפקות ההייטק וגיוסי היוניקורנים, זו נראתה המנומקת ביותר. איירון סורס כבר היתה חברה ותיקה בת עשר, רווחית שנים ארוכות, שהספיקה בעצמה כבר לבלוע לאורך הדרך שורה ארוכה של חברות במאות מיליוני דולרים והתבססה כמובילה עולמית בתחומה - פיתוח כלים לפרסום באפליקציות ולמונטיזציה בסלולר. לא בכדי הקפידו מייסדיה לאורך השנים לומר שוב ושוב שהחברה לא מחפשת אקזיט ואינה עומדת למכירה, אלא מבקשת להפוך לענקית בכוחות עצמה. צ'ק פוינט היתה המודל שחזר ואוזכר. "אני לא צריך למכור, אני צריך לבנות את החברה הכי גדולה שאני יכול", אמר תומר בר זאב, המנכ"ל והמייסד המוכר ביותר, עוד ב־2017, הרבה לפני הבום של השנתיים החולפות. "קיבלנו הצעות מאוד ראויות וקונקרטיות, וסירבנו".

על הרקע הזה, קל להבין את התדהמה שאחזה בקהילת ההייטק הישראלית בשבוע שעבר, כאשר איירון סורס הודיעה שתתמזג לתוך ענקית הגיימינג הדנית־אמריקאית Unity, פלטפורמת פיתוח המשחקים המובילה בעולם. התדהמה הזאת היתה גם מנת חלקם של מרבית עובדי החברה, שכונסו ברביעי בצהריים באודיטוריום שבמשרדי איירון סורס במגדל שרונה בתל אביב, לשיחת עדכון מטלטלת עם המנכ"ל בר זאב.

לא היתה שם אווירה חגיגית ולא סיבות למסיבה. היו בעיקר פרטים יבשים, ענייניים: שוויה של איירון סורס צנח בשנה החולפת מ־11 מיליארד דולר ל־2.3 מיליארד בלבד; עסקת המיזוג תיעשה לפי שווי של 4.4 מיליארד דולר לחברה; ומכיוון שיוניטי שווה 12 מיליארד דולר פחות או יותר, הרי שבעלי איירון סורס יחזיקו קצת יותר מרבע בחברה הממוזגת. 1,500 העובדים יצטרפו ל־6,500 עובדי יוניטי, ומעתה מילת הקוד היא "סינרגיה". כבר לא צ'ק פוינט, כבר לא הובלה עולמית, כבר לא עצמאות מתריסה. במילון ההייטק, ליד הערך "סינרגיה" כתוב "נגמר החלום".

מילרד: "יש איזושהי נקודה שבה הרצון ללכת במסלול של צ'ק פוינט כבר לא יכול להיות החלום שלך. כחברה ציבורית החלום שלי לא מעניין אף אחד. ברגע שבחרנו ללכת למסלול הציבורי, הוא הוגשם ואופסן. הסיפור נהיה איך ליצור ערך למשקיעים"

* * *

"כינסנו את עובדי החברה, תומר הסביר את מהות העסקה, אמרנו אחד לשני 'מזל טוב' ובזה זה נגמר, חזרנו לעבוד", משחזר אייל מילרד (45), סמנכ"ל האסטרטגיה ומי שהיה, יחד עם שני אחיו רועי ואיתי, בגרעין המייסד המקורי של איירון סורס לפני יותר מ־13 שנים ומתראיין כעת לראשונה. "אין פה חגיגות ואין פה כסף, זו עסקת חילופי מניות. זה לא 'מסודרים', אנחנו מסודרים עוד מלפני ההנפקה. עכשיו זה פשוט אירוע צמיחה של החברה, לא אקזיט שחוגגים. שינוי תצורה. והגענו אליו עם הלשון בחוץ בגלל כל הפרטים שהיה צריך לסגור, ואחרי שהחזקנו סוד גדול. רק רצינו שזה יהיה מאחורינו. אז היתה בשורה, לא חגיגה. זה לא כמו מעמד ההנפקה, כשאת עומדת שם ברגע שלא העזת אפילו לדמיין אותו".

הראיון מתנהל במשותף עם מילרד ועם המשנה למנכ"ל, עומר קפלן (41). שניהם מוכנים לענות לשאלות קשות ולדבר בפתיחות על העסקה הטרייה, שאף אחד - הם יודעים היטב, גם אם לא יודו בכך בפה מלא - אינו מתמוגג ממנה באמת. לא המשקיעים, לא העובדים, לא המייסדים.

מברוק על המיזוג, אבל המשמעות שלו היא שצ'ק פוינט כבר לא תהיו.

קפלן: "יש את החלק הרומנטי סביב איירון סורס, סיפור סינדרלה של חברה שהיא רק ישראלית. אבל עכשיו זה נהיה חלק ממשהו יותר גדול. לרומנטיקה יש מקום של כבוד, אבל זאת רק רומנטיקה. בתחושה היזמית שלנו, יש רק התרגשות".

ממה יש להתרגש? דיברו עליכם, ודיברתם על עצמכם, כעל חברה ישראלית גדולה, עצמאית, רוכשת - וגדולה מכדי להירכש בעצמה.

מילרד: "יש איזושהי נקודה שבה זה כבר לא יכול להיות החלום שלך".

להיות צ'ק פוינט?

"חלום צ'ק פוינט הוא בעצם חלום על ניצחון: בישראל קמה חברה שעומדת בפני עצמה ואין לה רוכשים, כי היא גדלה וממשיכה לגדול ואין סוף לדרך שלה. אבל תעשיית ההייטק הישראלית תמיד נפגשת עם איזשהו סיום. כשיזם מקים חברה בגראז' או בממ"ד, לא מוכר אותה תוך שנתיים, גדל, פותח סניפים ומשרדים בעולם ומשיג מכירות גלובליות, אז סוף הדרך יכול להיות רכישה נורא גדולה או הנפקה. ואת הדרך הזאת בתעשייה, את החלום הזה, כן הגשמנו".

זה מרשים, אבל המשמעות היא שמצב השוק הרג את החלום הגדול.

"אם לא היתה לנו הזדמנות כמו שנוצרה עכשיו, יכול להיות שכן היינו הולכים למסלול של צ'ק פוינט. אבל יש איזושהי נקודה שבה זה כבר לא יכול להיות החלום שלך. כחברה ציבורית החלום שלי לא מעניין אף אחד. היזמים של איירון סורס הם עדיין פונקציה מרכזית בהצלחה, אבל הם לא הסיפור יותר כי החברה היא ברשות הציבור. ברגע שבחרנו ללכת למסלול הציבורי, החלום הוגשם. ומאותו רגע אפסנו אותו בקופסה והסיפור נהיה ייצור ערך למשקיעים. גם הסיפור של צ'ק פוינט נגמר ברגע שהם הנפיקו, במובן זה שמרגע שהופכים ציבוריים, הם משרתים את בעלי המניות. כולל גיל שויד".

שלא מכר ולא ויתר על עצמאות החברה שלו.

קפלן: "גם אם היו מציעים לנו לפני שנה, שנתיים ושלוש מיזוג עם יוניטי, שבו איירון סורס תחזיק יותר מ־25% מהחברה המשותפת, היינו אומרים: 'מדהים, איפה חותמים?' הפוטנציאל הוא ענק, ואין כאן חמיצות".

אין?

"אנשים פה בהיי".

אני מתקשה להאמין.

אם היית עושה סקר ושואלת עובדים עם איזו חברה הם היו רוצים להתמזג, יוניטי היתה בטופ. כשצללנו לסינרגיות זה גרם לכולם להתלהב ולרצות לגרום לזה לקרות".

מילרד: "איירון סורס תהיה מטה שני של החברה. מרכז המו"פ והתפעול נשארים פה. כך שהסיפור ממשיך יחד כזוג, אין פה אחד שנבלע בתוך השני. נהיה קבוצת האנשים הפרטיים שתחזיק הכי הרבה מניות ביוניטי, ונישאר מנהלים בכירים. אנחנו ממשיכים את הדרך, רק תחת כובע חדש. מבחינתנו הסיפור ממשיך, והצ'ק פוינט הבאה זה יוניטי".

קפלן: "יש את החלק הרומנטי סביב איירון סורס, סיפור סינדרלה של חברה שהיא רק ישראלית. אבל עכשיו זה נהיה חלק ממשהו יותר גדול. לרומנטיקה יש מקום של כבוד, אבל זאת רק רומנטיקה. בתחושה היזמית שלנו, יש רק התרגשות"

"עצמאות? כבר לא ילדים"

בואו נחזור למספרים. נכון שהנפקתם לפי 11 מיליארד דולר, ובשנה החולפת, שהיתה קשה לכל הענף, התרסקתם ל־2.3 מיליארד דולר וזה יצר לחץ. אבל החברה עוד רווחית וצפויה להישאר כזאת. למה לא להמתין שהגל יחלוף?

מילרד: "המצב בשווקים לא משפיע על חברה כמונו בטווח הקצר. אנחנו חברה רווחית ללא לחץ להימכר. יש חברות שגייסו ואז לא עומדות בציפיות הצמיחה וצריכות לפטר ולהאט את קצב הגדילה שלהן. חברות כאלה נחתכו, יכולות להיכנס לסחרור של ירידת ערך, והמשקיעים שנכנסו בחלומות גדולים ייצאו מופסדים. אצלנו המניה ירדה, אבל החברה בריאה מתמיד, רווחית, צומחת, ובלי פיטורים".

זה רק מחזק את התהייה: למה לכם להיכנס לעסקה הזאת?

"איירון סורס מצליחה למקסם את הפוטנציאל שלה בכל מצב, והיא הצליחה להשיג עסקת החלפת מניות כדי להגדיל את שווי המניה שלה. אז הכינו בברזל כשהוא קר, אם הקר זה השוק".

לא האמנתם ביכולת לשקם את השווי בכוחות עצמכם? מה הבהלה לתקן את שווי המניה למען המשקיעים, כשהמחיר הוא ויתור על עצמאותכם?

"רצינו להמשיך לבד, והיתה לנו אמונה שאנחנו יכולים להמשיך ולגדול. אבל יש צמתים והזדמנויות שבהם צריך לחשב מסלול מחדש. מה שאנחנו רוצים זו כבר לא הסיבה המובילה בקבלת החלטות, יש לנו משקיעים ואחריות.

"לא הלכנו על האופציה של לחזור להיות פרטיים (לפי השווי הנוכחי), כי אז זו היתה פארסה. לכן גם הבחירה בחילופי מניות ולא בעסקה במזומן. לקחת ממשקיעים 11 מיליארד ולהחזיר מזומן לפי שווי של 4 זה פארסה, לא היינו עושים את זה. הרי מניית איירון סורס עדיין לא צריכה להתממש, זה לא הזמן. אם לא היינו חושבים שסינרגטית זה מגדיל את העוגה כולה, ושיחד נהיה מכפיל כוח — לא היינו הולכים לזה".

כולם הסכימו עם הגישה הזאת?

"נוצרה כאן הזדמנות, וכולם רצו את העסקה: המשקיעים, ההנהלה, הציבור שממשיך להחזיק במניה. החברה הזאת לקחה את הערך של המניה שלה, המירה אותו במניה אחרת ביחס טוב יותר, והמניה המאוחדת אמורה לייצר ערך סינרגטי משותף גדול יותר".

אני מתעקשת למצוא את הכאב שטמון בוויתור על עצמאות.

"מה זה 'עצמאות'? אנחנו כבר לא ילדים, אנחנו לא בבית ספר. זה לא המקרה של יזם בודד שזה הבייבי שלו ולא היה לו מעולם בוס, והוא הצמיח לבד את כל החברה ואף אחד לא אמר לו מתי לקום בבוקר. עצמאות קיימת בשנה הראשונה של חברה, וכבר בשנה השנייה אתה לא עצמאי, יש לך משקיעים, בורד על הראש, כולם נותנים דין וחשבון אחד לשני כל הזמן. אז אני לא חושב שיש כאן מחיר. לכולנו זאת הזדמנות".

גם תומר בר זאב חושב כך?

"זו שאלה שצריך להפנות אליו, כי כרגע הוא בראש הפירמידה והוא כבר לא יהיה. אבל גם בחברה הממוזגת הוא לא יהיה בתפקיד סמלי, התפקיד שלו (כחבר בכיר בהנהלה) יהיה חשוב מאוד, הוא יוביל את כל מה שאנחנו עושים פלוס חלקים מיוניטי שיעברו להיות תחתיו. כל יד עוזרת בלחבר אירוע כזה כדי להוציא מזה את המקסימום".

והעובדים? מיזוג הוא כמעט תמיד שם קוד ל"יהיו כפילויות, אנשים יעופו הביתה".

קפלן: "ממש לא. היינו מפורשים בעניין גם בשיחות עם העובדים פה. אין שורה אחת במודל שאומרת 'נתייעל כי לא צריכים את כל כוח האדם'. חברה בגודל הזה יכולה ליהנות מסינרגיות של עלויות שרתים או משרדים, אבל מבחינת כוח האדם אנחנו צריכים את כולם. ואין בעסקה דבר שקשור לפיטורים או לייעול".

בלי קשר למיזוג, בחודשים האחרונים לא היתה אצל העובדים תחושה של נפילה מהאולימפוס?

מילרד: "התחלנו משווי מרגש מאוד, אבל הוא לא טלטל אותנו מבחינת ביצועי החברה ולא מבחינת העבודה. לא היינו באופוריה. לחברות צעירות, שהגיעו מהר מאוד מאפס למאה, המפגש עם המציאות כואב. אבל במקרה שלנו, של חברה ותיקה שנבנתה שלב אחרי שלב, לא היינו באולימפוס — אז גם לא נפלנו. כשהמניה יורדת זה פחות נעים מבחינת משקיעים ומבחינת עובדים שמחזיקים באופציות, אבל בסופו של דבר זו עוד מהמורה. ובתוך זה, עשינו עכשיו את הדבר הכי נכון".

במבט לאחור, 11 מיליארד דולר היה שווי בועתי?

קפלן: "כשהנפקנו בשווי הזה לא חשבנו כך, הוא לא נראה דמיוני לנוכח הרווחים שלנו והמכפילים שחברות צומחות יודעות לייצר. היו נתונים פיננסיים ברורים, שהראו שזה שווי שחברות צומחות מקבלות. לא במקרה המשקיעים הגדולים בעולם נכנסו אלינו".

ומול המשקיעים הגדולים האלה הייתם צריכים לעמוד כשהמניה התרסקה.

מילרד: "זה לא נעים, גם לא מול העובדים שמחזיקים באופציות, אבל כל השוק ירד באותו סדר גודל. זה לא שהמתחרים שלנו התרחקו מאיתנו. השתנה כל הבנצ'מרק".

"24 שעות, והכל התכייל"

איירון סורס, עוד טרם המיזוג הנוכחי, היא חברה שעברה כבר שלל גלגולים. בר זאב ושלושת האחים מילרד הקימו אותה ב־2008 עם תוסף לדפדפן ששימש להפצת תוכנות ואפליקציות, בהמשך עברו להתמקד בתוכנה שמסייעת למפתחים אחרים, ב־2011 התמזגו עם Volonet, ב־2013 קנו את AfterDownload של קפלן והגיעו גם לכלים המיועדים למפרסמים. היו עוד כמה רכישות בדרך שהגדילו את סל המוצרים שלה, ובאופן כללי איירון סורס ידעה לעבור ממוצר למוצר, מדסקטופ למובייל ולאפליקציות, ומ־2014, עם קניית Upopa ובעיקר סופרסוניק ב־2015, הגיעה גם לגיימינג.

ההיסטוריה הזאת עשויה להיראות קופצנית, אבל גם היא מעידה על היכולת של החברה לזהות בזמן את התחומים החמים הבאים ולהיכנס אליהם, בעיקר באמצעות חיבור לחברות קטנות יותר שכבר השיגו דריסת רגל.

החיבור הנוכחי הוא לחברה גדולה הרבה יותר בשווי, בהיקף הפעילות ובמספר העובדים. אבל גם חברה שנמצאת במצב לא מזהיר. בשנה שעברה, לשם המחשה, יוניטי הכניסה 1.1 מיליארד דולר ורשמה הפסד נקי של 532 מיליון דולר. איירון סורס הכניסה 553 מיליון דולר, וסיימה עם רווח נקי של 60 מיליון. ליוניטי יש גם חובות שמקזזים כמעט את כל המזומנים שלה, בעוד שלאיירון סורס יש בקופה 400 מיליון דולר. בתנאים האלה, מי בעצם תועיל למי, ומי תהיה משקולת על מי? גם על כך הפרשנים חלוקים, וגם כאן אנשי החברה משדרים אופטימיות.

"יוניטי משקיעה המון בטכנולוגיה של קריאייט, מנוע של תלת־ממד בזמן אמת, יותר מ־50% מהמשחקים בעולם בנויים עליו, והיא מכוונת אותו לעולמות של קולנוע, ארכיטקטורה, דש בורד של רכבים. אם הם היו מתמקדים רק בעולמות הגיימיניג הם כבר היו חברה רווחית, אבל יש להם חזון ענק לייצר משהו עצום, ואני חושב שהם צודקים", מסביר קפלן. "דמייני למשל שאת הפרקים העתידיים של 'משחקי הכס' אפשר יהיה ליצור על הטכנולוגיה של יוניטי במקום להשתמש באינספור ניצבים ואינסוף משאבים. הם 'גוגל מטיריאל' באופן שבו הם מסתכלים על העולם".

עם כל הכבוד לחזון, מתי אתם תראו את זה בשורת הרווח?

"יוניטי, בזכות העסקה איתנו, נהפכת לרווחית שנייה אחרי הקלוזינג. לבורסה דיווחנו שב־2024 החברה הממוזגת תייצר כבר מיליארד דולר רווח (EBIDTA)".

איך בכלל נוצר הקשר איתם?

"החברות עובדות יחד שנים, ומערכת היחסים טובה. בפגישה עם האנשים שלהם בכנס גיימינג גדול בסן פרנסיסקו, חשבנו שיהיה מעניין לעשות שיחה יותר אסטרטגית".

"אסטרטגית"?

"זה שם הקוד. אף אחד לא אמר 'אנחנו צריכים להתמזג'. זה כמו שבדייט לא תגידי 'אהלן, רוצה להתחתן?'. אז התחילו שיחות, והרגע שבו זה באמת התחמם ונהיה רציני היה כשתומר נסע לפגוש את ג'ון (John Riccitiello, מנכ"ל יוניטי), אחד על אחד במשך 24 שעות, והיה ביניהם חיבור מעולה בכל הנוגע לחזון, עם המון אמביציה. אחרי זה התהליך עבר מגישוש כללי למסלול ממשי, והכל התכייל. בתוך ארבעה חודשים הסתיים שלב עורכי הדין והיועצים, וזהו".

ואז קפלן ומילרד חוזרים להרחיב על הסינרגיה. קפלן מדבר על המנוע תלת־ממד של יוניטי ש"יותר מ־70% מהמשחקים בעולם בנויים עליו", אבל "במקביל הם פיתחו פעילות שדומה למה שעושה איירון סורס — כלים שעוזרים למפתח משחקים להפוך את המשחק לעסק מצליח, עם הפצה, אנליטיקה ומוניטיזציה, וזה בעצם העולם של איירון סורס. לפני שנתיים וחצי למשל הוצאנו מוצר שעוזר למפתחים לקחת את האב טיפוס ולחזות מראש מה לעשות כדי שהמשחק יצליח. יש לנו גם מערכות פרסום באפל, בפייסבוק ובגוגל — אלה עומקים שמאפשרים למפתחים, כבר בשלבים מוקדמים, לדעת מה לעשות כדי שיהיה להם ביזנס אמיתי. יש פה המון ערך שמיתרגם לכסף. מי שיוצר משחק לא בהכרח יודע אם יש לו משהו טוב ביד".

הם מביאים את הדוגמה של משחק שנקרא Get Rich, "פיתוח של בחור טורקי ששמו מורט קול. הוא ייצר אותו בזמן שעבד על אסדת נפט, בנה אותו על הפלטפורמה של יוניטי, ואנחנו נתנו את הצד של ההפצה. זה היה משחק מצליח מאוד, ולבחור יש חברת משחקים. עכשיו אנשים כמוהו לא יצטרכו להגיע אלינו עצמאית, לחפש ולמצוא אותנו. אנחנו נהיה כבר בתוך יוניטי וניתן את כל המעטפת".

מה יקרה לעולם הפרסום ברשת ובמשחקים תחת הרגולציה המחמירה על פרטיות? אין חשש שזה יפגע גם בכם?

קפלן: "אנחנו לא באזורים הבעייתיים. אצלנו, אם תשחקי במשחק מסוים אני יכול להמליץ לך על עוד משחק, אבל אין לי מושג איזה יין את אוהבת לשתות. זה כמו שבסטארבקס מי שרוצה קפה כנראה רוצה גם מאפה, ואני יודע את זה בלי לבנות פרופיל של הלקוח. כלומר בעולמות שלנו הטירגוט הוא בעיקר קונספטואלי ולא התנהגותי. הבעיה היא בבניית פרופיל על היוזר, לדעת מי אתה ומי החברים שלך, ואנחנו לא שם".

בסוף, עם הפנים קדימה, כשהם נשאלים מה האתגרים הבאים, מילת המפתח, המנצחת הגדולה של העסקה, כמובן שוב עולה. "לקחת את כל מה שבנינו ולייצר סינרגיה משותפת", אומר מילרד. "זה אומר עוד כמה שנים של מאמץ, אבל אנחנו נהנים ממנו".