ב

־2017 רוברט סארבר, בעלי קבוצת ה־NBA פיניקס סאנס, גייס כמה עזים כדי להפתיע את מי שהיה אז הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, ראיין מק'דונו. באנגלית, עז היא Goat, אבל גם ראשי התיבות של "Greatest of All Time", "הגדול בכל הזמנים"; כך קורה שהכינוי של כוכבי הענק הגדולים ביותר בענף הוא "עזים".

"התעלול של סארבר היה אמור להיות בדיחה, אבל גם לספק מסר מעורר השראה: הסאנס צריכים למצוא GOAT משלהם, בדיוק כפי שדיאנה טארוסי היא ה־GOAT של קבוצת הנשים של הארגון, פיניקס מרקורי", הסביר הכתב קווין ארנוביץ ב־ESPN, שחשף את הסיפור, "אלא שהעזים לא הבינו את המטאפורה. הן חרבנו בכל המשרד של מק'דונו".

אין סיפור שמתאר טוב יותר את חוסר ההתאמה של סארבר להנהיג את הקבוצה מאריזונה. מדובר באחד הבעלים הגרועים בהיסטוריה של ה־NBA, קמצן שוויתר על הזדמנויות לזכייה באליפות בגלל רצון לחסוך סכומים זעומים יחסית, איש בוטה שצועק על שחקנים מצדי המגרש ומתערב בעבודת אנשי המקצוע, שוביניסט שהתגאה בכך שהוא "בעליהן" של נשים שעובדות בארגון, וגם גזען לבן. סארבר התווכח עם מאמנו לשעבר, ארל ווטסון השחור־היספני, על כך שהוא יכול להשתמש במילה הפוגענית "ניגר", מפני שדריימונד גרין, שחקן גולדן סטייט ווריירס ואדם שחור, משתמש בה כל הזמן.

בתחילת העונה הנוכחית ESPN פרסמו תחקיר על הבעלות הנוראית של סארבר, שמאז שרכש את המועדון ב־2004 הפך את אחת הקבוצות המלהיבות ב־NBA, זו שהביאה בתחילת המאה את בשורת הכדורסל המהיר וההשקעה בבריאות השחקנים — לאחת הקבוצות הגרועות בליגה בעשור האחרון. רק לפני שתי עונות, אפילו שמונה ניצחונות רצופים בסוף העונה לא הספיקו לה להעפיל לפלייאוף (בפעם העשירית ברציפות). בעקבות התחקיר, הליגה החלה לחקור את ההאשמות הקשות נגד סארבר, שנאלץ להתרחק מניהול הקבוצה.

מה שמדהים הוא שההתפתחויות הללו לא השפיעו על הקבוצה. במשך העונה פיניקס סאנס הובילה את טבלת הליגה בפער עצום. באתרי ההימורים, הסאנס הם הפייבוריטים לזכות באליפות. אז מה קרה? מק'דונו והעזים עזבו את הארגון ב־2018, וג'יימס ג'ונס, שחקן עבר ואלוף NBA לשעבר, החליף אותו כג'נרל מנג'ר. דווין בוקר, שנבחר בדראפט 2018, הפך לאחד השחקנים היעילים ביותר. מיקל ברידג'ס הוא אחד משחקני ההגנה הטובים בעולם. דיאנדרה אייטון יהיה אחד הסנטרים הטובים לעשור הקרוב, ויש צוות משלים מצוין.

אבל מה שבאמת קרה — זה כריס פול.

ה־NBA היא ליגה של כוכבים. הם אחראים על הנרטיבים והסיפורים של העונה כולה. זה כך מאז שנות השמונים, כשהסדרה בין בוסטון סלטיקס ללוס אנג'לס לייקרס הפכה, בהוראת הקומישינר לשעבר דיוויד סטרן, לסדרה בין לארי בירד ומג'יק ג'ונסון; אחר כך זה המשיך במייקל ג'ורדן נגד כולם; ובעונות האחרונות הנרטיב היה הטיפוס של לברון ג'יימס על הר רשמור של הכדורסל. גם העונה, השאלות הגדולות לקראת פלייאוף ה־NBA עוסקות בכוכבים: האם קווין דורנאט וקיירי אירווינג יוכלו להוביל את ברוקלין נטס לגמר ה־NBA מתחתית הפלייאוף במזרח? האם יאניס אנדטוקומבו יוכל לשחזר את הישגיו בפלייאוף של השנה שעברה ולהביא אליפות נוספת? האם ג'ואל אמביד וג'יימס הארדן יהוו צוות מנצח בפילדלפיה? האם ג'ייסון טייטום טוב מספיק כדי להוביל את הסלטיקס לגמר? האם ג'א מוראנט מממפיס הוא הדבר האמיתי? האם סטף קרי מגולדן סטייט ישחזר את ביצועיו הפנומנליים?

אבל השאלה המרתקת ביותר היא האם כריס פול — מגדולי הרכזים בכל הזמנים, ושחקן שבמשך הקריירה שלו שב והפך קבוצות של 20%–40% ניצחונות בעונה לקבוצות של 60%–80% ניצחונות בעונה — יצליח, בגיל 36, לזכות בתואר שחמק ממנו 17 עונות בליגה. האם פול, שבשנה שעברה הוביל את הסאנס ליתרון 0–2 מבטיח בגמר מול מילווקי למרות פציעות נוראיות ("באיזשהו שלב הוא לא היה יכול להרים את הזרוע מעל לגובה הכתף", סיפר מאמנו מונטי וויליאמס), יכול לסיים את העונה הזאת כאלוף, לראשונה בקריירה שלו?

כריס פול הוא הסיפור הגדול של פלייאוף ה־NBA, שנפתח בשבת האחרונה.

61 נקודות, כמספר שנות החיים של סבא

ב־15 בנובמבר 2002 נת'ניאל ג'ונס, עובד תחנת דלק בן 61 ומתנדב בכנסייה המקומית, נמצא מת בחניה שלצד ביתו בווינסטון־סיילם, צפון קרוליינה. ג'ונס מת מהתקף לב לאחר שהותקף והוכה בידי חמישה נערים בני 15–17. לפי האישומים, הם קשרו את ידיו, חסמו את פיו והכו אותו בצינורות עד שלבו נדם. הם לקחו את ארנקו והותירו אותו למות לבדו. במשפטים שנערכו להם, כולם טענו שהם חפים מפשע, וכולם הורשעו.

יום אחד לפני הירצחו, ג'ונס התבשר שנכדו בן ה־17, כריס פול, קיבל מלגת כדורסל לאוניברסיטת ווייק פורס. הוא הלך וקנה לו כובע של קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה.

חמישה ימים אחרי רצח סבו, הנכד המוכשר שיחק את אחד ממשחקיו האחרונים בקבוצת התיכון שלו, ווסט פורסיית'. אף שלא היה אתלטי במיוחד ואף שגובהו הוא רק 1.83 מטר, הפוינט גארד המוכשר שלט לחלוטין במשחק. שתי דקות לסיום המשחק, כשלזכותו בשלב הזה 59 נקודות, הוא קלע סל ועבירה. הסל העלה אותו ל־61 נקודות — רק שש נקודות פחות משיא כל הזמנים של התיכון והמחוז. אבל את שתי זריקות העונשין הוא החמיץ בכוונה, כדי להישאר על 61 נקודות, נקודה לכל שנת חיים של סבו.

"החטאתי, והמאמן הוציא אותי מהמשחק", סיפר פול כמה שנים לאחר מכן. "הסתכלתי על אבא שלי והתחלתי לבכות. הכל יצא ממני. הוא הגיע אליי וחיבק אותי ופשוט קרסתי לתוך זרועותיו".

יותר מאשר הסיפור הזה מלמד על השליטה המוחלטת של כריס פול במשחק, שליטה שלקח איתו לקריירה ארוכה ומפוארת ב־NBA, הוא מלמד על מקור המוטיבציה הבלתי נגמרת של פול: לחיות את החיים במלואם. לכבד איתם את סבו. פול תמיד רצה לחיות חיים שהיו ממלאים את סבא שלו גאווה. לכן, כבר לפני עשור, סלח לתוקפים ואמר שצריך לגלות חמלה כלפי ילדים שטעו. זה מה שסבו, הנוצרי המאמין, היה רוצה שיעשה.

כשפול למד להיות מנטור, הדומיננטיות נהפכה למנהיגות

פול היה רכז משנה גורלות מהרגע שנכנס לליגה, אבל אישיותו הדומיננטיות והפרפקציוניזם שלו לא תמיד באו בטוב לרבים מחבריו לקבוצות שבהן שיחק. הוא נהג לצעוק עליהם, להשתולל על שופטים, ולקח הכל אישית. "אם הוא מסר לך והחטאת, הוא היה כועס עליך שמנעת ממנו אסיסט", סיפר שחקן ששיחק עם פול וגם בליגת העל בישראל. "הוא היה Asshole".

זה השתנה אחרי שתי העונות שלו ביוסטון רוקטס (2017–2019). ביוסטון, פול וג'יימס הארדן כמעט הדיחו את גולדן סטייט ווריירס, אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה, אבל שריר הירך האחורי של פול נקרע, וההזדמנות לעשות את הבלתי ייאמן נגדעה. ב־2019 פול הועבר בטרייד לאוקלהומה ת'אנדר, אחרי ריב מתוקשר עם הארדן.

כשפול הגיע לאוקלהומה בגיל 34, המנג'ר סם פרסטי וצוותו אספו דאטה מכל הרכזים המובילים בני ה־30 ומעלה כדי לבחון מהו משך הזמן שבו פול יכול לשחק  באופן אופטימלי בכל משחק. לאחר מכן בנו עבורו תוכנית הוליסטית: גיבשו לו תוכנית לתזונה אולטימטיבית, שעות שינה מותאמות ואימונים מדויקים, כדי להאריך את הקריירה שלו. התוכנית כללה אפילו ימים חופשיים עם המשפחה שלו, שגרה בלוס אנג'לס. פול למד הרבה מהגישה ההוליסטית הזו.

מה שהוא עוד למד זו היכולת להיות מנטור. "אני נותן לו הרבה קרדיט, כי עבור מישהו בן 34 שמשחק בליגה 15–14 שנה, זה קל מאוד לומר 'פשוט אין לי זמן לצעירים' — אבל כריס השקיע המון בשחקנים הצעירים", סיפר מאמנו בת'אנדר, בילי דונובן: "הוא העניק להם תובנות ולימד אותם מניסיונו, והשילוב הזה היה פנטסטי עבור כולם".

היכולת לשמש מנטור עידנה את הדומיננטיות שלו, והפכה אותה למנהיגות. בעבר, פול היה מאוד קשוח עם חבריו לקבוצות: את ניו אורלינס רצה לעזוב מכיוון שלא הסתדר עם השאיפות של המועדון וחבריו לקבוצה; כשלא אישרו בליגה את המעבר שלו ללוס אנג'לס לייקרס, הוא בכה; בקליפרס שני הכוכבים שלצדו, בלייק גריפין ואנדרה ג'ורדן, פשוט לא הקשיבו להוראותיו אחרי כמה שנים טובות יחד; ביוסטון הוא רב עם הארדן על הספסל במהלך משחק. רק בת'אנדר, כשנחת בקרב בני דור ה־Z, סגנון המנהיגות שלו התאים לכולם. "אני תמיד אולטרה־תחרותי", סיפר פול ל־CBS. "אני בטוח שהצעירים האלה שאלו 'הוא בסדר?', אבל זה מה שזה. בסופו של דבר אנחנו כאן כדי לנצח במשחקים. אבל ייתכן שקצת שיניתי את הסגנון שלי".

"בשביל מנהיגות צריך שיקשיבו לך. אחרת אתה מדבר לעצמך"

אחרי העונה המוצלחת באוקלהומה, פול עבר לפיניקס, בעיקר בגלל הרצון שלו לעבוד עם מונטי וויליאמס, המאמן שאיתו התחיל את הקריירה, ועם דווין בוקר, אחד הצעירים המבטיחים בליגה. בפודקאסט של גילברט ארינאס, שחקן NBA לשעבר, פול חשף: "ידעתי שמונטי בפיניקס; אני מכיר את התפיסה שלו, ואני יודע איך הוא מכין את עצמו ואת הקבוצה. וחשבתי, 'וואו, דווין שם, והוא טוב, הוא לוחם. זה יכול לעבוד'".

החבורה הצעירה בפיניקס — רק שני שחקנים חצו את גיל 28 — היתה נוחה להתרשמות ולקשב, מה שהקל על פול. ובכל זאת, הוא המשיך לשכלל את גישת המנהיגות שלו ולהתאים את עצמו לצעירים סביבו. "במשך הזמן, מנהיגות היא עניין חמקמק", הסביר מונטי וויליאמס בגמר המערב של העונה שעברה. "זו מנהיגות רק אם אנשים מקשיבים לך. אם הם לא, זה פשוט אתה שמדבר אל עצמך".

פול, במקום להיות אגרסיבי, ביקורתי ותובעני, פשוט החל לספק דוגמה אישית ולהראות לצעירים איך עושים את זה נכון. כשפיניקס, למשל, חווה ריצה של 0–10 נגדה, פול, במקום להשתגע, יוצא לריצות 0–8 בעצמו, לוקח את הכדור לסל, קולע מחצי מרחק, מייצר הגנה אקסטרה־חזקה, מגיע לקו העונשין ושוחק את היתרון של היריבה. "זה עניין של ניסיון", הסביר. "לפני כמה שנים הייתי צועק על כולם, וכיום אני אומר 'אוקיי, זה קוּל'. אם אני אשתגע, אנשים יתחילו להתרגש יותר מדי או יפסיקו לעשות את מה שצריך לעשות, כי הם לא ירצו להיכשל".

בראשית השבוע, במשחק הראשון בסדרת הפלייאוף מול ניו אורלינס, פול שוב עשה בדיוק את זה. היתרון של פיניקס נשחק לקראת הרבע הרביעי, ופול פשוט לקח את העניינים לידיים. הוא קלע ברבע האחרון לא פחות מ־19 נקודות, וסיים את המשחק עם 30 נקודות ו־10 אסיסטים - השחקן המבוגר בהיסטוריה שעושה זאת בפלייאוף. פיניקס עלתה ל־0-1 בסדרה.

"כריס התאים את עצמו לסיטואציה", סיפר וויליאמס. "יש רגעים שבהם הוא נדרש לומר לאנשים באופן ישיר מה הסיפור, אבל יש גם רגעים שבהם הוא נדרש לעשות את מה שעשה בתחילת הדרך. הוא הבין שלהיות אפקטיבי חשוב יותר מלהיות צודק. אם מנהיג מרגיש שהוא צודק כל הזמן, הוא יגלה שהוא לבד כשהוא יידרש לגייס אנשים סביבו".

זה נכון. לפי מחקר שנערך באוניברסיטת בר־אילן והתפרסם ב־"Journal of Applied Psychology", דוגמה אישית חשובה יותר מכל הוראה או הנחיה. במחקר, שבו נבדקו 683 עובדים בחברת ענק ישראלית, נמצא שקבוצות עובדים מתיישרות לפי התנהגות המנהל יותר מאשר על פי הוראותיו. יותר מזה: התברר שמנהל שמספק דוגמה אישית "מדביק" את עובדיו ומשפר את "האזרחות הארגונית" שלהם (OCB, מעורבות בפעילויות שאינן חלק מהדרישות מהעובד). למסקנות זהות הגיעו גם מחקרים שנערכו ב־MIT ובהרווארד, וגם מחקרים פרטיים של חברות בסיליקון ואלי: דוגמה אישית יעילה יותר מכל הוראה, הנחיה או חוק.

את הדוגמה האישית לפול, אגב, סיפק וויליאמס עצמו, שמכנה את מערכת היחסים ביניהם "שותפות" ואינו רואה בעצמו את הבוס של פול, אלא חבר לדרך.

"כשכריס לימד אותי, זה היה כאילו קיבלתי שליפים למבחן"

פול מספק דוגמה אישית ליציבות, נחישות ושיקול דעת — והוא עושה את זה באמצעות הדגמה על המגרש. חוקרים שנעזרו בשיטות הדמיה מתוחכמות כדי לבדוק מה קורה במוח כשאנשים מופעלים, גילו שבקליפת המוח הקשורה לפעילות מוטורית ישנם "נוירוני מראה" — תאי עצב שמגיבים כאשר האדם (או בעל החיים) צופה באדם אחר מבצע תנועה כלשהי. בדרך זו, הם מסייעים לנו לחקות תנועות מורכבות או אפילו הבעות פנים. זו גם אחת הסיבות לכך שמנהיגים שמדברים אל קהל יכולים לשלהב אותו, להפחיד או להניע אותו לפעולה.

בספרו "The Captain Class", הסוקר את הדרכים שבהן מנהיגים בספורט מייצרים קבוצות גדולות, סם ווקר סוקר פעולות שקפטנים גדולים ביצעו לפני משחק או במהלכו, כדי להרגיע או להלהיב את חבריהם לקבוצה. ביל ראסל מהסלטיקס נהג לשלב את ידיו גבוה על החזה אחרי שהביט בקבוצה היריבה. הקפטנים הניו זילנדים ברוגבי הובילו את ריקוד ההאקה המפורסם. כך הקפטן מעביר מסר מוחשי לחבריו לקבוצה, בלי לומר מילה. התקשורת הלא מילולית הזו היא כלי חשוב במנהיגות על המגרש. וכריס פול, אחרי שנים של ניסיונות להוביל בדיבורים ובצעקות, החליט להנהיג באופן יעיל יותר ולספק דוגמה אישית. כיום הקבוצה משחקת כמוהו גם כשהוא לא על המגרש, וגם כשהוא פצוע. המאזן שלה איתו ובלעדיו כמעט זהה.

אבל זו לא רק הדוגמה האישית: זו הנכונות להתאמץ בשביל הצעירים. פול ידוע כמי שחורש על סרטונים של ביצועי חבריו לקבוצה, מחפש כיצד הם יכולים להשתפר, ויודע בדיוק מה לומר להם כדי להשתפר. בריאיון לעיתונות המקומית, דיאנדרה אייטון, הסנטר הצעיר של הסאנס, סיפר איך פול הפך אותו לשחקן המצטיין שהוא. "כשכריס הגיע לכאן, זה כאילו מישהו נתן לי שליפים למבחן: הוא אמר לי בדיוק מה היריבים הולכים לעשות, מה קבוצות יריבות יעשו נגדי. זה היה מושלם. כל זה התחיל מעצה של מילה אחת: זוויות. איך אני צריך לפתוח זוויות מהרכז אחרי הפיק־אנד־רול, איך לסגור זוויות לסל של היריבות. פתאום הבנתי מי אני. זה היה הרגע שבו המשחק נהפך ברור יותר מבחינתי, ושבו התחלתי להשתמש ביתרונות שלי ובנוכחות שלי. כריס הוא הדבר הכי טוב שקרה לקריירה שלי".

לפול יש גם מניות חשובות בצמיחה של דווין בוקר מקלע מוכשר לכזה שרושם מספרים של MVP. "אני לומד מכריס כמעט כל הזמן", אמר בוקר. "הוא תמיד היה מנטור. ראינו את זה גם באוקלהומה. אני פשוט רואה מה הוא עושה ומקשיב לו. הוא המנהיג הגדול בתולדות המשחק".

גם קמרון פיין, מחליפו של פול, סיפר על המנהיגות של פול. "העניין כאן הוא אחריות. כולם אחראים לכולם כאן. כולם פתוחים עם כולם, וזה בזכות כריס". כולם בקבוצה רוצים בהצלחתה, מן הסתם  — אבל הם משחקים גם בשביל המנהיג שלהם. "אני אעשה הכל כדי שכריס פול יזכה בטבעת", סיכם מיקל ברידג'ס.

להמשיך לשחק כדורסל, גם כשהמועדון קורס מסביב

פול מנהיג לא רק על המגרש. עד לאחרונה הוא כיהן במשך שמונה שנים כנשיא ארגון השחקנים ב־NBA. בתחילת העונה הנוכחית, בגלל התפשטות האומיקרון, הליגה החלה להחתים "שחקנים זמניים" על חוזים לעשרה ימים, כדי לאפשר לקבוצות לקיים משחקים. פיניקס החתימה על חוזה כזה את עמנואל טרי, לשעבר שחקן הפועל ירושלים, אבל כשטרי הגיע למשחק, חלק מהאוהדים לעגו לו בקריאות בנוסח "שחקן ליום". כשפול שמע את זה, הוא לא היסס להתעמת עם האוהדים: "אתם חייבים להעניק לשחקן הזה כבוד. בעזרתו אנחנו ממשיכים את העונה", אמר להם. חלק מהאוהדים הללו פנו אחר כך לטרי והתנצלו. פול סיכם בריאיון מאוחר יותר: "אני מודה לכל השחקנים שחתמו על חוזה לעשרה ימים. שרדנו רק בזכותכם".

את המנהיגות הזו הוא מגלה גם בסיפור הבעלות הרעילה של פיניקס. הסיטואציה מוכרת לפול: גם כששיחק בקליפרס הוא פעל מול בעלים שמרן, קמצן וגזען, דונלד סטרלינג, שעצם נוכחותו באולם פגעה בקבוצה. הגזענות הבוטה של סטרלינג הביאה לכך ששחקני הקליפרס שקלו להחרים משחק בעקבות התבטאויות שלו, ולבסוף הקומישנר אדם סילבר זרק אותו מהליגה. פול עמד בעין הסערה, ולמד ממנה. בזכות האירועים בקליפרס הוא ידע להתנתק מהסיטואציה ולמקד את חבריו לקבוצה במשחק — במידה שמאפשרת להם להשאיר אבק לשאר הליגה. "אנחנו יכולים לשלוט רק בכדורסל, וזה מה שנעשה", אמר.

באתר של פיניקס סאנס מופיעה משימת המועדון, "לספק את הספורט הטוב ביותר, בידור ומנהיגות בקרב הקהילה". בטור הערכים כתוב: "חשיבה מתקדמת, אחריות, כבוד הדדי, יושרה, מנהיגות". התחקיר על סארבר הכניס את ההצהרות האלה לפרופורציה: "זה הבולשיט הכי גדול בכל הזמנים", סיפר בכיר במועדון ל־ESPN.

אבל הקבוצה של פול מציגה בדיוק את הערכים האלה. זו הסיבה העיקרית לכך שהיא המועמדת הבולטת ביותר לזכייה באליפות. אליפות שאם תזכה בה זה יהיה למרות הבעלים, ולא בזכותו. אליפות שתיזקף בעיקר לזכותו של אדם אחד: כריס פול.