צ

ופי "חתונה ממבט ראשון" היו המומים: עומרי קראוס, אחד החתנים בעונה החדשה, הוא לא רק רופא שיניים מצליח, הוא גם אציל: וליתר דיוק הוא מחזיק בתעודה שמעידה כי הוא הלורד מגלנקו, כפר קטן במערב סקוטלנד. אלא שהוא לא לבד. בדצמבר העלה המוזיקאי דניאל סולומון לאינסטגרם תמונה של תעודה ממוסגרת, שמכתירה אותו רשמית בתור "לורד דניאל סולומון מגלנקו", והודה לבת זוגו על כך ש"התחתנה עם בן כפר והפכה אותו ללורד". ובמאי הודיע העיתונאי יואב לימור בפייסבוק כי הוא אוחז בטייטל "הלורד מוויגטונשייר". כל זה לא מפתיע בהתחשב בכך ש־highlandtitles, אחד האתרים שמוכר את התארים האלה, מתהדר בכך שכבר חילק יותר מ־250 אלף תוארי לורד סקוטיים. וכמותו, יש לא מעט אתרים שמציעים תוארי אצולה בתשלום.

השיטה פשוטה: אתרי האינטרנט הללו מציעים לכל המעוניין לרכוש חתיכה מזערית של אדמת סקוטלנד (מרגל רבוע, כלומר כ־900 סמ"ר) בכמה עשרות ליש"ט, ובתמורה לקבל תעודת קלף דיגיטלית עם פונט ימי־ביניימי, סמל האריה של הממלכה והכתרה בתואר אצולה. מה זה משנה אם טכנית, לפי החוק הסקוטי, בעלות על אדמה בשטח כל כך קטן אינה אפשרית כלל, וממילא אינה מקנה תואר אצולה אותנטי, ודאי שלא מושב בבית הלורדים. ובכל זאת, התעשייה התמוהה הזאת מגלגלת מיליונים. אף שמפעילי האתרים מודים שחור על גבי לבן בלשונית השאלות הנפוצות, כי אין משמעות ממשית לתואר, מלבד היותו מתנה כיפית ולא מזיקה.

"99.99% מהתארים הנמכרים ברשת מזויפים", מעריך ריצ'רד תומאס אורלנדו ברידג'מן, הרוזן (Earl) מבראדפורד השביעי (אבל באמת), ובעלי האתר faketitles.com, שממפה את תוארי האצולה הקיימים, מבהיר אילו מהם אכן עומדים למכירה (ספוילר: לא רבים, והם עולים הרבה) ואילו מהם מהווים "תרמית גמורה", כלשונו. "זו תעשייה שמגלגלת מיליוני פאונדים בשנה. 'לורד אוף גלנקו', למשל, זה קשקוש מוחלט. בעלי האתרים אומרים שהם מוכרים לכם אדמה בשטח רגל רבוע, אבל חוקית, זה שטח קטן מכדי שיהיה ניתן להעביר עליו בעלות פורמלית, כלומר, אתם לא באמת בעלי האדמה הזו. שנית, בסקוטלנד, ליירד/לורד הוא שמו של מי שיש בבעלותו שטח של אלפי דונמים, והוא משמש יותר צורת פנייה מאשר תואר אצולה. זה ודאי לא דומה לתוארי לורד או ליידי אנגליים, שמקנים זכויות מיוחדות".

"בעלי האתרים אומרים שהם מוכרים לכם אדמה בשטח 1 רגל רבוע, אבל חוקית זה שטח קטן מכדי שיהיה ניתן להעביר עליו בעלות פורמלית, כלומר, אתם לא באמת בעלי האדמה", מסביר ברידג'מן

הפיראט שהפך לנסיך

על נסיכות סילנד (Sealand) שמעתם? מדובר במעגן ימי קטנטן (כ־550 מ"ר בלבד), השוכן כ־10 קילומטרים ממזרח לחוף סאפוק בבריטניה, שנבנה במהלך מלחמת העולם השנייה וננטש סופית ב־1956. 11 שנה לאחר מכן, ב־1967, השתלט על המתקן פאדי רוי בייטס, הקים בו תחנת רדיו פיראטית וקרא לעצמאותו בהתאם לחוק הבינלאומי. שנה לאחר מכן הואשם בנו של רוי, מייקל בייטס, בירי מסילנד על אוניית הצי הבריטי שניסתה לפנותו מהמתקן, ואולם בית המשפט קבע כי האירוע אירע מחוץ למים הטריטוריאליים של בריטניה, ועל כן אין לו סמכות לדון בתביעה.

ב־1978, לאחר ניסיון הפיכה כושל, החוק הבינלאומי הכיר בסילנד כישות עצמאית, שמשפחת בייטס עומדת בראשה. אבל אם תשאלו את ליאם בייטס (32), נכדו של רוי, מדובר בנסיכות לכל דבר. וכבן מלוכה מקומי הוא מוכן להכתיר כל אחת ואחד ללורד או ליידי מקומיים, תמורת סכום סמלי של 30 ליש"ט. מי שרוצה לקבל את התואר "ברון", יידרש לשלם כפליים, אך גם יקבל תעודה ממוסגרת לביתו בלוויית תמונה חתומה של הנסיך בכבודו ובעצמו.

"גורם המשיכה העיקרי לרכישת תואר אצולה מסילנד הוא הפיכה לחלק מההיסטוריה ההרפתקנית העשירה שלנו והשתייכות לסיפור ייחודי לגמרי", מסביר בייטס ל"מוסף כלכליסט".

מי קונה את התארים האלה?

"רוב הלורדים והליידיז שלנו מגיעים מארצות הברית ויפן, אבל גם בישראל יש לנו קהילת אצולה חזקה ומשגשגת. ישראלים מזדהים עם המסר של סילנד: שתיהן אומות עצמאיות ונועזות שהצליחו נגד כל הסיכויים".

ואתה מתפרנס מזה?

"זה לא העניין. בשביל הפרנסה יש לנו את חברת שימורי פירות הים המשפחתית. סילנד תמיד הייתה חלק עצום מחיי, זה הדנ"א של המשפחה שלי. יוזמת תוארי האצולה שלנו אפשרה לנו לבנות קהילה של יחידים בעלי תחום עניין משותף בכל רחבי העולם. ללמוד להכיר אותם, ולצפות בהתלהבות שלהם מסילנד וממה שהיא מייצגת — אלה דברים שנותנים לי השראה".

האציל שמחסל "אצילים"

המצאות מופרכות כמו תוארי אצולה מטעם מעגן ימי נטוש הן בדיוק מה שגרם לברידג'מן בן ה־73 להקים את האתר faketitles. כצאצא לשושלת בריטית מרשימה ששורשיה נמתחים עד למאה ה־17, הוא הופתע לגלות לפני כ־12 שנה שמישהו שאינו קשור למשפחה מכנה עצמו "הלורד מניופורט", תואר ששייך על פי דין לבנו הבכור, אלכסנדר. "התעמקתי בסוגיה וגיליתי שהוא לא היחיד שנושא תואר מזויף", הוא אומר. "ואז חשבתי לעצמי, מישהו צריך להקים אתר כדי להזהיר אנשים מפני הדבר הזה".

השמירה על טוהר התואר אינה מלאכה פשוטה. ראשית, מסביר ברידג'מן, יש להבין כי במערכת האנגלית הסגורה (peerage) אין הרבה מקום לפרשנות: כל התארים, מהגבוה לנמוך — דוכס, מרקיז, רוזן, ויקונט וברון — עוברים בירושה מאב לבן בלבד. התארים הללו, המכונים בשם הכולל "לורד", מקנים זכאות למושב בבית הלורדים, הבית העליון של הפרלמנט הבריטי.

לצדם יש תארים מוגבלים בזמן, שלא ניתן להעביר בירושה. "יש תארים שהם רק תארים לחיים ולעיתים אנשים מקבלים אותם בזכות מעשים שעשו לטובת הממלכה, ולפעמים בגלל שיש להם הרבה כסף והם תורמים או נותנים", מסביר ברוך בינה, שגריר ישראל בדנמרק לשעבר, אנגלופיל ומתרגם שירה אנגלית. "לפעמים זה משום שמקבל התואר לא היה הראשון בירושה, אז הוא מקבל תואר נחות יותר. ווינסטון צ'רצ'יל, למשל, היה נכד של הדוכס ממרלבורו, אבל רק דודו היה יכול לרשת את התואר, כך שהוא הסתפק בתואר 'סר', שאותו קיבל בכלל בזכות שירותו למדינה כראש הממשלה בתקופת מלחמת העולם השנייה".

ברידג'מן לא הגביל את המאבק שלו לממלכה המאוחדת, ויצא למסע צלב נגד כל התארים המזויפים באשר הם: "בגרמניה אפשר לרשת תואר דרך אימוץ", הוא מסביר בחוסר שביעות רצון ניכר, "כמו הזיוף המוחלט שהיה נשוי לשחקנית האמריקאית ז'אז'א גאבור, וקורא לעצמו הנסיך פרדריק מאנהאלט. הוא טוען שהוא מאומץ ושכך ירש את התואר".

העבודה שלך בטח מרגיזה לא מעט אנשים.

"נכון. כבר הייתי נתון לכמה מתקפות של משווקי התארים המזויפים. פעם אחת נאלצתי להסיר מהאתר שלי שם של אחד האתרים שמוכרים תארים מזויפים, כי בני משפחתי קיבלו איומים ממפעיל האתר. וכבר פעמיים סגרתי מסעדות שבבעלותי כי מישהו פרסם עליהן ביקורות איומות ושקריות ב־yelp. התלוננתי בפני האתר והצגתי ראיות לכך שהתמונות שהועלו לביקורת היו מזויפות, אבל האתר לא הסכים להסיר אותן.

"אנשים מאשימים אותי שהקמתי את האתר כדי להגן על התואר שלי ולמנוע מאחרים לרכוש לעצמם תארים", הוא מסכם בתסכול. "התשובה שלי לכך היא שאני למעשה מציין באתר שלי היכן ניתן לרכוש תוארי אצולה, ושנית, ובכן, מדובר בתרמית גמורה, ואני מנסה להזהיר אנשים שלא להפסיד כסף בגללה".

ברון אמיתי ב־100 אלף דולר

אז אילו תארים אמיתיים כן אפשר לקנות? אחד התארים האותנטיים היחידים שניתן לרכוש הוא של ברון סקוטי פיאודלי, שמחירו מתחיל ב־100 אלף דולר, ומאמיר עד כדי כמה מיליוני דולרים בודדים. גם התארים "ליירד", ומקבילו האנגלי, "Lord of The Manor", עומדים למכירה, על אף ההסתייגויות שברידג'מן הזכיר, בתמורה לרכישת אדמה בשווי של מאות אלפי דולרים. עם זאת, "Lord of The Manor" הוא תואר שמצוין לאחר שמו הפרטי של בעל האחוזה, ולא לפניו, כך שהוא לא באמת משמש טייטל כמו דוכס, למשל.

"בסקוטלנד את יכולה לקרוא לעצמך איך שבא לך, כל עוד את לא גונבת את זהותו של אף אחד", מסביר עורך הדין הסקוטי מייקל ילוליס (Yellowlees), שחקן הוקי לשעבר ומתווך עסקאות של מכירת תואר אצולה. "אם תבחרי לקרוא לעצמך הברונית דורי מאדינבורו, בהנחה שאין אף אחד אחר שמחזיק בזכות חוקית לכנות את עצמו כך, זו זכותך. החוק מאפשר לכיבודים פיאודליים לשרוד, ומוחק היבטים אחרים במערכת הזו".

למה שמישהו יבזבז כסף על משהו שאין לו באמת משמעות?

"סקוטלנד היא מדינה שאנשים היגרו ממנה בכמויות גדולות לארצות הברית, קנדה ואוסטרליה, וזו דרך לא רעה עבור צאצאיהם להתחבר למורשת שלהם. סיבה שנייה היא שהתארים הללו פשוט קוסמים ללא מעט אנשים, ולא רק לקידום עצמי. יש לי, למשל, לקוחות שתורמים לעמותות סקוטיות ומשתמשים בתוארי הברון והברונית שלהם כמנוע למתן תרומות ראויות".

"תודי שלורד אברהם נשמע לא רע בכלל", אומר לי עודד אברהם (46), מנהל משאבי אנוש מתל אביב, ששילם 49.95 דולר כדי לרכוש 1 רגל רבוע במחוז ויגטונשייר שבמערב סקוטלנד ולקבל תואר אצולה.

איך אתה מסביר את הטרנד של תוארי אצולה סקוטיים בקרב הישראלים?

"זה נובע מאסקפיזם שחיוני לנו, ודאי בתקופה כזו. זה הכי קרוב לחו"ל שאנחנו יכולים כרגע".

יש לתואר הזה ערך כלשהו בעיניך?

"לא ערך אמיתי. אני לא מסתובב ואומר שאני לורד כי יאשפזו אותי ובצדק. זה נותן לי משהו חביב לדבר עליו בארוחות שישי, וגם זה לא מעט".