כ

שזה קרה לו בפעם הראשונה, עידן ורד כבר היה כדורגלן מנוסה. אחרי אינספור שעות על המגרשים, מאות משחקים בליגות המובילות בארץ ובחו"ל ובנבחרת ישראל, בן 28. לא ילד, לא טירון, כוכב, קפטן בית"ר ירושלים.

ובכל זאת. במשך חודשים במהלך 2017 הוא לא הצליח לנשום כמו שצריך. קוצר נשימה לא מוסבר, שמעולם לא חווה קודם. הוא גם לא הצליח להירדם והתקשה לישון. זה לא נגמר בזה. "במשך חודש וחצי פשוט הקאתי", הוא מסביר בראיון ל"מוסף כלכליסט". "לא היה לי מושג מה זה, מה קורה לי. הלכתי לבדיקות, וכל מה שהיה לי בראש זה שיש לי קרוהן או משהו בבטן, או אולי בעיה בסרעפת. חודש וחצי שאני עובר בדיקות במחלקות שונות, וכלום. עד שמישהו בא אליי ואמר 'תגיד, יש מצב שזה בראש?'. בכלל לא חשבתי על אפשרות כזאת. מה בראש? אני כדורגלן בכיר, מתמודד עם לחץ כל החיים, אוהדים על הראש, מה בעיה בראש?

"אבל אז התחלתי לקרוא על זה. קראתי שגם ליאו מסי מקיא לפני משחקים גדולים. ואז הכדורסלנים קווין לאב ודמאר דרוזן דיברו על התקפי חרדה שחוו ועל דיכאון. אני כל הזמן חשבתי שאני סובל מבעיה פיזית, פשוט כי אף אחד לא דיבר על האפשרות שמדובר בחרדות. שזה יכול להיות משהו בראש".

לאב, שחקן קליבלנד, סיפר כבר ב־2018 על התקפי חרדה במהלך משחקים, שגרמו לו להרגיש "כאילו אני הולך למות", והוא התראיין על כך בהרחבה. דרוזן, באותה תקופה כוכב טורונטו, חשף את הדיכאון שלו באינסטגרם.

המפגש עם כוכבים אחרים שחשפו את הבעיה ודיברו עליה שחרר את ורד, שהבין שגם הוא צריך לעשות זאת. "אמרתי לעצמי שאני חייב לדבר על זה, כדי שאנשים יבינו שזה יכול לקרות לכל אחד. אם יש מישהו שצעיר ממני שחווה את זה, הוא צריך לדעת שיש אפשרות שזאת הסיבה. שגם זו אופציה שגורמת לתחושה הרעה - ובעיקר שזה בסדר. רק צריך לטפל בזה, ללכת לאיש מקצוע, לפסיכולוג. היה לי חשוב להוציא את זה".

בארצות הברית, החשיפה של כוכבים בסדר הגודל של לאב ודרוזן שינתה את השיח על התמודדות רגשית של ספורטאים. בשנים האחרונות מומחים מדברים על כך שכ־40% משחקני ה־NBA עוברים תקופות חרדה כאלה. בארץ, ורד היה הראשון. אבל בשונה מאמריקה, כאן הטאבו לא הוסר, והחשיפה שלו לא גרמה לשחקנים נוספים לחשוף את קשייהם.

"כשהתחלתי לדבר על הקושי שלי", אומר ורד, "רוב הכדורגלנים שאני מכיר, יותר מ־80%, פנו אליי ואמרו לי 'וואלה, היה לי משהו דומה, היו לי כל מיני דברים כאלה'. זה היה השיח בחדר ההלבשה, בהודעות בווטסאפ, אבל זה לא יצא החוצה. אמרתי להם: 'אתם חייבים להוציא את זה! למען דור ההמשך, בשביל הילדים. שיבינו שזה משהו שקורה ושצריך טיפול'. אבל הם לא רצו".

למה?

"כי יש שם איזה פחד".

פחד ממה?

"מכך שיקטלגו אותם כמשוגעים, שיראו אותם כחלשים. העברתי מאז 115 הרצאות רק על זה, על החרדות - לילדים, לנערים, לאבות ואמהות, לטייסים, שגם הם סובלים מזה, הרציתי בחברות הייטק, בצבא. הערך של זה גדול יותר מכל שער או בישול שלי. כשילד בן 16 רואה שגם לגיבור שלו היה התקף חרדה, שהוא לא איזה סופר־הירו בלי תחושות ורגשות - זה טוב מאוד.

"כבר שנה וחצי שאני מקדם את הדיון בנושא הזה, אבל צריך עוד כדורגלנים ישראלים שיעשו את זה. תראו בחו"ל את מייקל פלפס, סימון ביילס או נאומי אוסקה. כולם לא חוששים לחשוף את הקושי הנפשי העצום שלהם כספורטאי־על. השיח כבר מאוד פתוח. רק כאן ההרגשה היא עדיין שצריך להתבייש בזה, או לצאת מהארון".

אתה יכול להבין את הפחד מחשיפה?

"אני יכול להבין. גם לי נדרש זמן עד שהיה לי אומץ לצאת ולהגיד בפומבי: 'כן, סבלתי מהתקף חרדה. כן, אני פעם בשבוע אצל פסיכולוגית'. הפחידה אותי התגובה של הקהל, של התקשורת. פחדתי שיגידו שאני חלש. אבל מה שקרה היה בדיוק ההפך: ברגע שדיברתי על זה, הרגשתי טוב יותר. הייתי כל כך לחוץ שיגלו את הסוד הזה, שהיה ידוע רק לאשתי (מאי זיו), וזה פשוט שחרר אצלי לחץ אדיר".

והתגובות של כדורגלנים סביבך?

"בחדר ההלבשה כולם אמרו לי: 'כל הכבוד, איזה יופי, איזה פורץ דרך אתה'. אבל מכאן ועד לצאת החוצה ולספר על זה - זאת כבר היתה קפיצה גדולה מדי. בזמן שאני כבר הבנתי שזה נתן לי כוח ושאני יכול למנף את זה, הם עדיין מפחדים מהקהל ומהתקשורת".

אל הפחדים של הכדורגלנים הישראלים ורד נחשף גם בשיא מגפת הקורונה, במסגרת מיזם חברתי שהוביל בהשראת מרקוס רשפורד, חלוץ קבוצת מנצ'סטר יונייטד. רשפורד פעל למציאת פתרונות למשפחות עניות, שבעקבות סגירת בתי הספר באנגליה במהלך המגפה הפסיקו ילדיהן לקבל ארוחות צהריים, שהיוו עד אז את מקור ההזנה העיקרי שלהם. רשפורד פעל מול הממשלה ומול פילנתרופים כדי למצוא דרך להמשיך להאכיל את הילדים, תרם בעצמו והצליח לאסוף בסופו של דבר 20 מיליון ליש"ט למיזם.

ורד ניסה לקדם את הנושא גם בישראל, ברשתות החברתיות, בתקשורת ומול שרים וחברי כנסת. אבל בניגוד לקולגות של רשפורד באנגליה, בישראל הוא לא הצליח לגייס עוד כדורגלנים למהלך.

"כולם אמרו לי 'איזה יופי, איזה כבוד', אימוג'י של כפיים, אבל כלום. וזה מאכזב - אנחנו לא רק ספורטאים. יש לנו המוני אוהדים שעוקבים אחרינו ומקשיבים לנו. יש לנו כוח".

לצד תגובות העידוד, הוא משחזר, ובייחוד אחרי שארגן טורניר עם עמותת כנפיים של קרמבו, העוסקת בשילוב בחברה של נוער עם צרכים מיוחדים, ורד ספג גם תגובות אחרות. "צעקו לי 'יא עסקן', 'הראש שלך בכנסת', כל מיני דברים. עשיתי משהו למען נוער וילדים, וזו היתה התגובה".

למה בעצם?

"כי כל השיח והתרבות סביב הספורט והספורטאים הם כאלה שיש בהם הרבה ציניות ופחד. בחו"ל כל ספורטאי שמכבד את עצמו עושה משהו למען הקהילה, עושה משהו בקהילת העסקים ומפתח את עצמו במקביל לקריירה. כאן הכדורגלנים חוששים שיגידו עליהם שהם לא מקצוענים מספיק".

פגישה משנת חיים במטוס

ורד (32) כבר לא פוחד. בטח לא אחרי שצלל לתהומות החרדה, וחזר בשלום. הוא דווקא רוצה לעשות עוד. המודעות, הטיפול, הדיבור הפתוח – כל אלה אפשרו לו לא רק להמשיך לתפקד בחייו ועל המגרש, ולא רק לסייע אחרים, אלא גם למצוא לעצמו אפיק מקצועי נוסף. אחרי כל השנים בהכוח רמת גן עמידר, בית"ר, מכבי חיפה, הכוכב האדום בלגרד והקבוצה הקנדית אוטוואה פיורי, אחרי ששוויו כשחקן הגיע למיליון יורו, כיום ורד משחק כקשר התקפי בהפועל תל אביב, ובמקביל מוביל את חברת SkillSet, יחד עם ז'ואן לאפורטה, נשיא מועדון הכדורגל של ברצלונה.

SkillSet פיתחה אפליקציה שמציעה לילדים ונוער אימוני כדורגל ממוקדים, והיא מתהדרת בשיתוף פעולה עם שמות גדולים הן מעולם הטכנולוגיה והן מעולם הכדורגל – לא רק לאפורטה, אלא גם ג'יאנלואיג'י בופון, וירג'יל ואן דייק, לוקה מודריץ', ססק פאברגאס, ברונו פרננדס ורוברטו קרלוס. בקרוב, כך מובטח, יצטרפו שמות גדולים אפילו יותר.

"אני בטוח שהפתיחות שלי בקשר לחרדות ובקשר לעבודה עם הקהילה עזרה לי עם דברים אחרים, גם בפתיחות שלי לעסקים וגם בקשרים", אומר ורד. "לא מזמן, למשל, הייתי עם 100 אנשים בזום, כחלק מפגישה עם חברת הייטק גדולה. דיברתי על הסיטואציה שלי ככדורגלן עם חרדות, וזה עוזר ליצור קשר ועוד קשר ועוד קשר".

ורד לא הקים בעצמו את סקילסט, אבל הפתיחות שלו והקשרים בעולם הכדורגל עשויים עוד להפוך אותו גם לאיש עסקים עשיר. החברה הוקמה לפני כשלוש שנים על ידי נועם ושאבי חכמון, "ובמקור סקילסט היתה אמורה להיות כמו חברת MasterClass לשוק הישראלי", אומר נועם חכמון. מאסטר־קלאס היא פלטפורמה דיגיטלית מצליחה, המאפשרת לצפות בשיעורים והרצאות במגוון תחומים המועברים על ידי מומחים בינלאומיים בעלי שם. הערכת השווי האחרונה שלה, בגיוס במאי השנה, היתה 2.75 מיליארד דולר. "רצינו לעשות קורסים למכירה עם כוכבים מקומיים", אומר חכמון, "שחיים כהן למשל ילמד לבשל, ערן זהבי ילמד כדורגל וכך הלאה. אבל הבנו שהמודל הזה, אם יתמקד רק בשוק הישראלי, הוא בעייתי. חיפשנו יתרון יחסי, וגילינו שהוא נמצא בעולם הספורט. שנינו מוטרפים על ספורט וכבר היו לנו קשרים".

ואיך נוצר הקשר עם עידן ורד דווקא?

"הקמתי אז מלון בוטיק בבלגרד, הייתי הרבה על הקו, ולפני אחת הטיסות בחזרה לישראל שלחתי מייל לכדורגלנים מובילים – ערן זהבי, יוסי בניון, עידן ורד – כדי לגייס אותם".

למה ורד?

"כי מבחינתנו הוא כמו אנדראה פירלו או אנדרס אינייסטה, מישהו שכולם אוהבים. אז שלחתי את המייל, עליתי על המטוס, התיישבתי בשורה 17, מספר המזל שלי, ולא עוברות חמש דקות ועידן עולה על הטיסה ומתיישב לידי".

"הייתי במסיבת רווקים בסרביה", מספק ורד את הצד שלו, "ובאיזשהו קטע מעצבן את כל האחרים הושיבו בשורה 2 ורק אותי בשורה 17. אז התיישבתי, שמתי אוזניות והתחלתי להירדם".

חכמון לא תכנן לתת לו לישון. "זאת היתה הזדמנות חיי", הוא אומר. "אבל אני לא אגע לו בכתף ואסביר לו מה אני עושה ומה שלחתי לו, זה לא לעניין. במקום זה הוצאתי את הלפטופ והתחלתי לתרגם את המצגת עם כל תמונות הכדורגל שהיו בה". הטריק עבד. ורד ראה ונדלק. "הורדתי את האוזניות ושאלתי 'מה זה'", הוא אומר. "מאז אנחנו יחד", צוחק חכמון.

מאז הם גם שמרו על סודיות כמעט מוחלטת, עד עכשיו. ההחלטה הראשונה במסגרת שיתוף הפעולה החדש היתה להתמקד בכדורגל, "ובניגוד למאסטר־קלאס, לא להסתפק בקורס אחד אלא לתת עומק ורוחב על כל כישור של כל שחקן", מסביר שאבי חכמון. "משחקן מתחיל עד שחקן מנוסה, לתת לכל אחד צ'אנס ללמוד כישורי כדורגל משחקן כדורגל".

"כשדיברתי על הקושי שלי, כדורגלנים אמרו לי 'וואלה, היה לי משהו דומה'. אבל השיח מחדר ההלבשה לא יצא החוצה. אמרתי: 'חייבים להוציא את זה, כדי שדור ההמשך יבין שצריך טיפול'. אבל הם לא רצו. יש שם איזה פחד"