הקדמה

"רציתי תל אביב בסיקסטיז, אז קניתי"

"ב־2014 הגעתי לאיביזה עם כמה חברים מניו יורק, שכרנו וילה לעשרה ימים לעשות כיף חיים, ואחרי יומיים אמרתי 'אני אוהב את המקום!'. אני אוהב לרוץ, וכשרצתי כאן הרגשתי שזה כמו ישראל של פעם. הכל מלא צמחי בר, חמציצים, עצי זית, הרגשתי שאני רץ באיזה שדה בתל אביב של ילדותי. אמרתי 'בואנ'ה, מהמם'. אני גר בשוויץ, עובד הרבה בניו יורק, יש לי משפחה בישראל, אז באיביזה יכול להיות לי אחלה ביץ' האוס. ביקשתי שיראו לי נכסים למכירה, רציתי בית על המים, שאפשר לשמוע בו את הגלים. ראינו כל מיני מפלצות גדולות מודרניות, לא קשורות למה שהזכיר לי את ישראל הרומנטית של שנות השישים. רציתי משהו עם נשמה, ואם לא בית אז מצדי מסעדה, מלון, כל דבר שבו אפשר לשמוע את הגלים".

ומצאת?

"בצפון איביזה מצאנו מלון 3 כוכבים הכל כלול, שיושב על המים. כבר בדרך לשם אתה מרגיש את השינוי. פחות ופחות בתים מודרניים, יותר חוות בנות 400 שנה. יורדים ומגיעים לאיזה שער שנראה כמו ש"ג בצריפין ואומרים לי 'דאט'ס דה פרופרטי'. אני נכנס פנימה ורואה את הנוף הכי יפה שראיתי בחיים שלי, המפרץ הכי מקסים שיש, רק מלא בניינים קטנים מכוערים כמו משנות השבעים, כמו צריפים בבקו"ם שפזורים על 30 דונם, שנדמה שאם תיגע בהם הם מתפוררים. בשנייה אמרתי: 'וואו, אני אקח את זה'".

בכמה?

"מחיר טוב, שהיה מבוסס על הקש פלואו של מה שהמלון יכול לעשות. כדי לא לפספס את העסקה, עוד לפני שבדקתי מה אפשר לבנות שם כבר סגרנו שכירות ארוכת טווח עם אופציה לקנות. ותביני, בשלב ההוא אני רק שלושה ימים באיביזה, לא מבין כלום במלונאות, בחיים לא בניתי מלון, בחיים לא גרתי או בניתי בספרד".

שבע שנים, שלושה משרדי ארכיטקטים מפוטרים ומאות מיליוני שקלים מאוחר יותר, לא נשאר זכר מהבקו"ם המרוט של צפון איביזה. במקומו נולד "ריזורט" מוקפד ברמות קליניות, עם 116 סוויטות ו־50 אלף מ"ר בנויים שפרושים על פני 80 דונם. בקרוב תושלם בניית 8 וילות ענק נוספות, שיהיו חלק מהמתחם אך יועמדו למכירה. השף אייל שני היגר באופן זמני לאיביזה כדי להיות מופקד על ההאכלה של האורחים שיפקדו את המקום (ראו מסגרת). ומאות עובדים — פועלי בניין ו־250 אנשי צוות — נערכים בימים אלה להגשמה ותפעול של הפנטזיה האוטופית של לייטרסדורף, שתפתח את שעריה ב־10 ביולי תחת המותג של חברת ניהול המלונאות Six Senses.

"זה בועתי לגמרי. אוטופיזציה. וזה המון אחריות. אני חייב לבנות לך אוטופיה משכנעת, כי אם יש חוליה אחת חלשה, את יוצאת מהקסם. המג'יק הוא בינארי, הוא מתרחש רק כשיש שלמות"

הבועה

"המג'יק הוא בינארי ומתרחש רק כשיש שלמות"

(מכאן הריאיון עם לייטרסדורף הופך למעין זרם תודעה, קישורים אסוציאטיביים, זיכרונות, תובנות חיים ודילוגים מחשבתיים שקשה לבלום — ואין באמת צורך. הם מספקים הצצה נדירה, מרתקת וכנה להלך המחשבה, תפיסת העולם, השאיפות, הפחדים, חרדת הכיליון ותחושות ההישג של מי שהוא מייצג מובהק של אלפיון התפנוקים הגלובלי).

וזה המפרט של לייטרסדורף לאוטופיה:

"קניתי. מה עושים עכשיו? הבאתי מישהו שמבין במלונאות, שעזר לי למצוא חברת ניהול שתגיד מה צריך למלון. ואז אמרתי 'בוא נתחיל להכיר את איביזה, שאדע מה אני רוצה לבנות'. ככה התחיל תאריך ארוך של גילוי. שבע שנים של התקדמות מגרגיר לגרגיר.

"בסופו של דבר יש פה ריזורט עם עיצוב של אגרו־שיק, הכל נורא כפרי, לא 'בלינג' זהב נוצץ דונלד טראמפ כזה. מצאתי שני טרקטורים, אחד של פורש ואחד פרארי אדום שחונה בכניסה, וכל בוקר הטרקטור פורש השחור נכנס וחונה לידו כדי להביא את כל העגבניות של אייל שני לריזורט. לקחנו את הצוות וכולם הם בעצם שחקנים בתוך המחזה. השפים באים עם בגדי שף לאזור של התבלינים והעשבים כדי לקטוף עם מספריים קטנים לתוך סלסילה.

"על הגגות אני תולה כביסה — שזה סופר־קיימותי, כי לא צריך להשתמש במייבש. שתלנו לבנדר בכל מיני עציצים, וככה כל הבריזה של הים עוברת בלבנדר לסדינים התלויים באוויר.

"השקיעה היא דבר נורא חשוב באיביזה. יש פה רגעים קסומים של שקיעה, חוויה רוחנית, אז כל יום יהיה טקס שקיעה שישתתפו בו אמנים ושמאנים... בכל שקיעה נשתיק את הכל, ולפעמים נקבל אותה במוזיקה אלקטרונית, או עם תופים, ולפעמים בתקיעה בקונכיות שהן כמו שופר — רבע שעה לפני השקיעה וטיפה אחריה. כל טקס זה עניין של התכוונות".

כלומר?

"את רוצה להיות העיתונאית הכי טובה בעולם? בת הזוג הכי טובה בעולם? בטקס הזה קחי את הכוונה הזאת ותחשבי עליה. בכל פול מון נסגור את כל החשמל במלון ונעשה מסיבות מיוחדות, ותוך כדי נוציא אנשים למסז'ים חינם בחוף. זה לחגוג את הקצב של החיים. להתחבר לקוסמוס, לטבע, לאנשים שאת לא מכירה".

בועה נהנתנית.

"בועתי לגמרי. אוטופיזציה. וזה המון אחריות. אני חייב לבנות לך אוטופיה משכנעת, כי אם יש חוליה אחת חלשה, את יוצאת מהקסם. המג'יק הוא בינארי, הוא מתרחש רק כשיש שלמות.

"לכן בחודש האחרון אני מסתובב בריזורט ורואה רק מה לא בסדר, כמו סקירת פט־סי.טי, עד שכל הכתמים בעיניים מתחילים להיעלם. אני מסתובב ומשגע את כולם כל פעם שאני רואה צבע חלון שאני לא אוהב או צמח לא מתאים. כי כשאני חי פה אני יכול להרגיש הכל, את הפרטים הכי קטנים, אני יודע אפילו מתי השחפים מגיעים לבריכה, ואני כל הזמן חושב על החוויות. איפה ישבו ואיפה יאכלו ומה יקרה ב־2 לפנות בוקר. עד הפרטים הכי הכי קטנים".

למה?

"כי אנחנו צריכים לשלוט בכל החושים, כל הזמן. 360 מעלות, 365 יום בשנה. זאת נוסחה שצריכה להבטיח שתמיד, בכל רגע נתון, יש מה לעשות בתיאום עם הטבע, עם העונות, עם האי. המקום הזה הופך להיות מין אורגניזם שחי בכוחות עצמו.

"הגאוניות במלון היא שאני כאדריכל יכול לתכנן רגשות. אני כל הזמן חושב על מה קורה בחללים שנבנים, על ההקשר. רציתי שהפרויקט יצמח מהאדמה ולא ינחת כמו איזו חללית מניו יורק. באתי כמו אוזן ענקית, רק לשמוע. אחרי שנה הבנו מה לעזאזל אנחנו רוצים לעשות פה".

מה אתם רוצים לעשות?

"לבנות פה אוטופיה".

מה קרה לבטן־גב הישן והטוב?

"בטן־גב זה לא אני. סרטן אני לא רוצה לקבל, אני מעדיף מזגן בחדר השינה. ואחת הבעיות הכי גדולות של המאה ה־21 היא הבדידות של האנשים. לא כולם בעלי משפחות, ובערים גדולות, למשל, יש המון בדידות. אתה הולך לכל מיני ריזורטים בעולם והם תוכננו ככה שחס וחלילה לא תראי את השכן, חס וחלילה שתשמעי מה מישהו מדבר בשולחן ליד. 5 מטרים בין שולחן לשולחן, משעמם שבא לך לחתוך את הוורידים. אז עשית סקס עם חברה שלך או אשתך פעם, פעמיים, שלוש ביום — מה לעזאזל עושים עכשיו?

"אם תטוסי למלדיביים, למשל, את מבוקר עד ערב בשמש, לא נוגעת במקומיים, לא נוגעת בתרבות. אז אני אומר: בואו נכניס את כל השכבות — אוכל, רוחניות, מוזיקה, אמנות — והן יתקשרו ביניהן. נלמד דברים, נחווה חוויות חדשות, נפתח הרגלים חדשים".

יחד?

"קהילתיות, זה הסיפור. אנחנו מערבבים אנשים בכוונה, מפגישים אותם, נותנים לך חוויית גילוי בחללים עם עוד אנשים. אנשים שרוצים לחיות בריא, לחגוג, אבל בצורה בריאה, ססטיינבילית. תעשי מסיבה, תלכי לישון ב־12, תקומי בבוקר ותלכי לרוץ לשעה וחצי. הרעיון הוא לחגוג אבל לאכול ולישון נכון, ולעשות את היוגה. אני רוצה ש־80 איש יעשו יוגה יחד, אז עשיתי להם חדר יוגה. ואני רוצה שיהיה להם נוף לים, אז מיקמתי את החדר מול הים. ואני רוצה שהם ישבו שם גם בחורף, אז צריך חימום תת־רצפתי. גם בספא, לא רציתי שכולם יהיו בצד בשקט, אני רוצה ספא חברתי. לכן בכל העיצוב הלכתי מהסוף להתחלה. הדיזיין והספייס והנוף צריכים להיות נכונים, אבל חשובות הפעילויות. תכננתי את המקום כמו מכלים שיכילו את הפעילויות האלה".

בנית אתר נופש לקלאברים עשירים שהתעייפו מהמסיבות הפרועות באיביזה.

"אנחנו החבר'ה שהתבגרו והתפתחו, דפנטלי כן. רוצים את המסיבות, אבל במינון הנכון ועם האוכל הבריא והשינה בלילה. זה קווליטי של לייף סטייל. כל רכיב הוא בריא, ועדיין הסביבה מאוד חושנית. זה נראה המקום הכי שאנטי בעולם, לא באים לברך אותך לשלום עם חלוק לבן וסטטוסקופ. יש חתיכות וחתיכים. יש לנו מרכז רוחני של יוגה, מדיטציה והילינג, וכל היום מבוקר עד ערב יש תכנים. אני אחראי לכל הבועה, לריח שלה, לטעם.

"בשביל השכבה הקולינרית בחוויה הבאתי את אייל שני. נפגשנו כשהוא עשה את יום ההולדת 50 שלי, ומאז הוא חבר. אנחנו כמו שני אפונים בתרמיל. הוא מזכיר לי את הגאונות והיצירתיות של סבתא שלי באופנה, ביכולת להפוך דבר פשוט ליצירת אמנות ולדבר עליו כך. הוא משורר ופילוסוף של אוכל שמחובר לאדמה.

"הוא באיביזה איתנו כבר חודש, מתחיל להבעיר שם ארבעה מטבחים. זה לא סתם להקים מסעדה, זאת הפעם הראשונה שאייל שולט ב־24 שעות של הבנאדם. עוד לא היה לו פול סייקל כזה. כל האוכל אורגני ואני רוצה שאנשים יאכלו פצצה אבל ירזו קילו, כי הם יהיו פרואקטיבים כמו שהמקום דורש ממך.

"תביני, לעשות עוד מלון לא מעניין אותי. פאק מלון. בנאדם בן 50 ומשהו רוצה לעשות משהו שעושה הבדל. מה הבעיה עם מלונות? את גומרת חופש מגניב באיביזה, חוזרת הביתה עייפה וצריכה עוד חופש. זאת בעיה שרציתי לפתור. שאנשים יוכלו לבוא לאיזשהו מקום ויהיו מועצמים. רציתי ליצור מקום שברגע שאת מסיימת לבלות בו את לא מרוקנת, את טעונה. שתהיי בתחושה שבאת למלון מגניב שנהיה הבית שלך הרחק מהבית. האימג' שכל הזמן רץ לי בראש היה של הבדואי האורבני הזה, שרץ מפריז ללונדון ונמצא בכל מקום דקה או שתיים. עליו חשבתי".

יקר

"הווילה יעילה, כי השף מבשל לילד"

ה"בדואי האורבני" הוא שם אקזוטי שמאחוריו מסתתר קהל יעד מאוד מאוד עשיר, שלא לומר אנשי אלפיון. כמה יעלה להתארח כאן?

"סוויטה ללילה תעלה בין 800 ל־2,000 יורו ללילה".

ממש לא בדואי.

"זה המלון הראשון שנבנה באי ב־30 השנה האחרונות כמלון 5 כוכבים, עם חדרים בגודל כפול ויותר מהמתחרים. הווילות כאן הרבה יותר יעילות מווילות ששוכרים בחוץ, כי יש שף שמבשל לילדים ולא צריך לנהוג אחרי ששתית על החוף. ויש וילות למגורים של 300 מ"ר עם ארבעה־חמישה חדרים, ושתי אחוזות של אלפי מ"ר כל אחת משני הצדדים, כמו איזה שני דרקונים סיניים, אלה הסוויטות הנשיאותיות שלנו. סביבן רכשתי אדמות שעליהן בונים עוד שמונה וילות ענקיות על המים בעלות של 15 מיליון דולר לווילה. הן יהיו למכירה, כי חשוב שבקהילה יהיו אנשים שהחליטו לחיות ככה כל הזמן. זו קארמה אחרת לגמרי כשאנשים חיים שם".

זה יקר באופן בלתי נתפס.

"החדרים מאוד יקרים אבל יש גם מסעדות פה, אפשר ללכת לחוף, לשתות דרינקים, לאכול פיצה של אייל שני, שתעלה 17 יורו. היה לי חשוב להיות אינקלוסיב. שמי שבא יוכל לשתות כוס יין ב־8 יורו ומנה עיקרית בפחות מ־30 יורו. ומי שרוצה את הכוס יין ב־45 יורו ואת הלובסטר והקוויאר והסטייק ב־200 יורו כדי לעשות רושם על החברים שלו, גם אין בעיה.

"בגרף של הריץ' מול הקול, כמה שאתה יותר ריץ' אתה פחות קול. ככל שאתה מוריד במחירים, יותר אנשים קוליים מגיעים. אז אתה צריך לנוע כל הזמן על העקומה הזאת בצורה חכמה".

איביזה מזוהה כמקום של מסיבות טכנו, לא של אוכל אורגני לסופר־עשירים.

"איביזה די סכיזופרנית. יש את החלק הדרומי, שנראה כמו רחוב המסגר, עם כל מיני מועדונים ומלונות 3 ו־4 כוכבים. אבל זה פחות מעשירית מהשטח של האי. כשאתה יוצא מהעיר אתה רואה בתים של 15-10 מיליון יורו של הרבה בוהמיינים שהתעשרו ויש להם פה בית שני. אנשים שעושים יוגה, מדיטציה, קהל מהמם של אנגלים, הולנדים, צרפתים, שוויצרים, איטלקים. הם הקהילה שלנו, אנחנו בונים את המקום גם בשבילם".

אז בנית מנחת מסוקים?

"לא צריך. אנחנו מול המים, אנשים יכולים להגיע ביאכטות שלהם. או עם מטוסים לשדה ונאסוף אותם משם, כל הרכבים שלנו חשמליים".

"יהיו תאי לחץ. חברת ביוטק תפתח לנו טיפולים לאנטי־אייג'ינג ותוכנית ביו־אייג' לזיהוי הגיל הביולוגי, להבדיל מהכרונולוגי. אפשר להאט את ההזדקנות. היום אני בן 58, והמטרה היא להישאר כך עוד 40 שנה"

אייג'ינג

"בניתי אולם, נהייתי בטהובן"

(עצירה קצרה לרטרוספקטיבה).

לייטרסדורף — "יויו" בפי חבריו — הוא ככל הנראה נער הפוסטר המטופח ביותר של אצולת ההון הישראלית הוותיקה, זו שגידלה את ילדיה על ברכי הקוסמופוליטיות וערכי התרבות המערבית הקלאסית, ולעולם תהיה לה רגל אחת מעבר לים, ליתר ביטחון.

הוא בנם של האדריכל טומי לייטרסדורף (83) והמעצבת רינה מאיר (81). סבו הוא היזם משה מאיר, נצר לאצולת נדל"ן וממקימי מגדל שלום, וסבתו היא פיני לייטרסדורף, מעצבת האופנה של משכית המקורית ואייקון אופנה כשלעצמה. לייטרסדורף עצמו נולד באנגליה וגדל בתל אביב עד גיל 11, אז עברה משפחתו לסביון. "נולדתי לתוך ההיי אנד, אני חייב להודות. חייתי בתוך בית עם הקלאסיקות של עיצוב הפנים, גדלתי בסביבה של אמנות וארכיטקטורה, החוש האסתטי, שהיה חשוב לאבא ואמא שלי, היה חלק ממני. מגיל 6 ידעתי שאני רוצה להיות אדריכל.

"החינוך היה אירופאי, מוקפד ונוקשה, עם כללי דיבור להורים ונימוסי שולחן, אבל גם עם המון אהבה. כדי שאלמד לא לאכול עם מרפקים פתוחים, אמא היתה שמה לי בארוחה ספרים מתחת לבית השחי. למרות זאת, הילדות שלי היתה כיף לא נורמלי של משחקים ברחוב ומסיבות יום הולדת מטורפות".

ההכשרה נמשכה עם לימודי ארכיטקטורה ב־Architecture Association היוקרתי בלונדון ואחר כך עם לימודי מימון נדל"ן באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. ותמיד היו המסיבות. "מגיל 6 כל המסיבות היו אצלי בבית, ומאז הכישרון לארח זה כמו איזה גיפט, מתנה שקיבלתי. לדעת לעשות מסיבה טובה זאת גם אמנות. נכון שיש לי מאיפה לתת, אבל גם עם כל הכסף שבעולם יכולה לצאת מסיבה חרא. כל החיים עשיתי את זה בתור הובי, עכשיו זו הפעם הראשונה שאני יכול לעשות את זה בתור ביזנס. כל מה שלמדתי על איך להכניס אנשים לאווירה, לכיף, בסצנת המסיבות — אני הופך למשהו עם היגיון עסקי. יש כל כך הרבה פסיכולוגיה בלארח, ובשבילי זה טבע שני. מסיבות זה לא רק כישרון, זה גם צורך. יש לי את האנרגיות, הקריאטיביות, אני יודע לגרום לאנשים להרגיש טוב".

זה נמשך כך גם אחרי שהתבגר. ארכיון הכתבות על לייטרסדורף מציף שלל סיפורים עסיסיים, כמעט על גבול הקלישאה, על נער המסיבות המולטי־מיליונר הפרוע שחוגג עם דוגמניות ומתהולל במקומות אקזוטיים ברחבי הגלובוס. ג'רי סיינפלד התחתן בפנטהאוז של לייטרסדורף בניו יורק, גם פרקים של "סקס והעיר הגדולה" צולמו בו, יאכטה מפוארת השיטה אותו מעיר לעיר, חגיגות יום הולדת פרועות נערכו בפנטהאוז שלו במגדל שלום, קרן השקעות מצליחה מימנה את כל זה.

יש לו בן (מיכאל, 33), שנולד ממערכת יחסים ללא נישואים עם דוגמנית העבר איריס קנר. ב־2003 התחתן עם רונית רפאל, בעלת אימפריית הקוסמטיקה והאסתטיקה הבינלאומית, במסיבה מפוארת שהמשיכה לירח דבש של 40 יום מסביב לעולם. בחלוף עשור לערך התגרשו, ושני ילדיהם המשותפים (ג'וליאן, 17, ושרה, 15) חיים בז'נבה עם הוריהם, לסירוגין. לייטרסדורף עצמו גם מחזיק בית לא רחוק משם, בעיירת הסקי השוויצרית Verbier.

ובמה שהוא עושה עכשיו באי הספרדי הוא רואה הגשמה של ייעוד חייו. "אני כמו סמוראי, שמתאמן כל החיים בשביל קרב אחד — ועכשיו הקרב הזה מגיע. שילוב של ארכיטקטורה, בידור, רוחניות וגילוי עצמי. אני עובר טרנספורמציה".

במה היא מתבטאת?

"הייתי שותה, מעשן, טיפוס אורבני. אבל בשבע השנים האחרונות התחיל שינוי, והוא נהיה קיצוני כשהגיעה הקורונה. הפסקתי לשתות, לעשן, אני אוכל פחות בשר, התחלתי לעשות יוגה ומדיטציה, בלי לשים לב התמזגתי לתוך הפרויקט שלי. אני מוצא את עצמי הופך להיות הקליינט האידאלי שבשבילו תכננתי את הריזורט. כמו מישהו שמתכנן אולם קונצרטים ונהיה בטהובן".

במה זה מתבטא מעבר להרגלי תזונה ועישון?

"אני מתחיל לחשוב על השעון הביולוגי, על איך אני עובר מסלול של יממה בצורה האופטימלית ביותר לטובת תוחלת חיים ארוכה. המטרה היא לחיות בריא ושמח להרבה זמן, זה הפך להיות אובססיה. המקום שאני מקים הוא כזה שאנשים יוכלו לבוא אליו ולחשוב על אנטי־אייג'ינג, בעיקר בעונה הקרה. בנינו פה אווירה היפית מתוחכמת ואנחנו מקווים ליצור תנועה סביב סגנון החיים הזה".

יהיו תאי לחץ? נטען שהם עוזרים לבלום הזדקנות.

"יהיו תאי לחץ. חברנו לחברת ביוטק מהנאסד"ק, שתפתח בשבילנו טיפולים מתקדמים לאנטי־אייג'ינג ותבנה תוכנית של ביו־אייג' לזיהוי הגיל הביולוגי, להבדיל מהכרונולוגי. אני מאמין שאנחנו יכולים להאט את תהליך ההזדקנות. היום אני בן 58, והמטרה היא להישאר עוד 40 שנה במצב שבו אני היום".

יויו הצעיר של הדוגמניות והמסיבות היה אומר שזה "קשקוש ניו־אייג'י".

"כנראה היתה לי נטייה לא מודעת שהתגשמה. אני מרגיש שיש לי איזו חובה לעזור לאנשים לחיות יותר, שמח יותר, טוב ובריא יותר. מאחד שהיה עסוק בנדל"ן נהייתי כזה שמתעסק בהארכת תוחלת החיים. ולא הייתי עובר את הטרנספורמציה אם לא הייתי בונה את המקום הזה".

כמה השקעת בפרויקט?

"עבדתי עם בנקים מקומיים על מימון. לא אכנס לסכום מדויק, אבל זה פרויקט של מאות מיליוני שקלים. אני המשקיע הגדול והשותף הכללי היחיד".

אף אחד לא עצר אותך ואמר "יונתן, השתגעת"?

"אם ההורים שלי היו פה בזמן, הם בטוח היו אומרים".

אבא שלך אדריכל, מה הוא חשב?

"הזמנתי אותו למסיבת השלמת הבנייה, לראות את המקום בפעם הראשונה. אמרתי: 'תראה את הנוף', ניסיתי להרשים אותו, וראיתי שהוא לא מתרגש. ואז הוא אמר לי: 'הכל נהדר, אבל עם כל הכבוד, איך אתה מוציא את הזבל ומכניס את כל המשקאות והאוכל? איך כל זה מחובר?'. עניתי: 'יפה. יש לנו תעלה תת־קרקעית, הכל מחובר מתחת לאדמה'. ירדנו למטה, נכנסנו, עשינו את כל התעלה, ואז פתאום ראיתי את החיוך. 'עכשיו יש לך בניין', הוא אמר לי. מאז אנחנו קוראים לזה 'טומי'ז טאנל', על שמו. זה אבא שלי, אדריכל אמיתי. לא מסתנוור מיופי עד שלא רואה שהמכונה מתפקדת".

"הגאוניות היא שאני כאדריכל יכול לתכנן רגשות. אני כל הזמן חושב על מה קורה בחללים שנבנים, על ההקשר. באתי כמו אוזן ענקית, רק לשמוע. אחרי שנה הבנו מה לעזאזל אנחנו רוצים לעשות פה"

העצמה

"יבואו לקבל שלוק ממעיין החיים"

"ותהיה גם אמנות. צילום הוא מדיה מעולה להביא לאיביזה. פנינו למגנום, קואופרטיב יוקרתי של צלמים שקשה מאוד להתקבל אליו, והם יביאו לנו מאות חתיכות אמנות לפה".

לאיזה צורך?

"את תוכלי להסתובב בריזורט ואם תראי משהו שאת נורא אוהבת, יהיה לך אותו על האפליקציה שלנו עם פרטים על התמונה. אם כתוב 1,800 יורו את פשוט לוחצת ונגמר הסיפור, זה נשלח אלייך הביתה. כך נחשוף את הקליינטים שלנו לאמנות הכי טובה. אנחנו רואים בריזורט האב תרבותי, כמו היכל התרבות, רק עם סוויטות שצופות לים ולשקיעה".

בסופו של דבר, זה קלאב מד יוקרתי וניו־אייג'י.

"לא, זאת באמת העצמה. זה הרבה יותר מקלאב מד אגאדו־דו־דו ובידור. את לוקחת איתך הביתה חוויות, תובנות, מערכות יחסים. אנחנו רוצים שאנשים יחזרו מלאים במטילי זהב.

"כי יש המון אנשים כמוני, אורבנים, לחוצים, החיים שלהם ג'אגלינג, והם רוצים להתפרק אבל גם לאגור אנרגיות. ובכל פעם שהם יהיו צריכים איזה בוסט, הם יבואו אלינו לקבל עוד שלוק ממעיין החיים".

אתה עצמך חי לבד היום?

"לא הייתי בזוגיות כבר תקופה. כאדריכל, מערכת היחסים שלי עם הפרויקט היא ממש רומנטית, לא יודע אם יש לי מקום לבחורה. אלה ממש יחסים אינטימיים, עם ימים טובים ולא טובים. אני מחכה לרגע שהפרויקט — הפרטנרית שלי — תלחש לי באוזניים: 'אני מוכנה, לא צריכה אותך יותר', ואז אעבור לפרויקט הבא".

ומה הוא יהיה?

"פרויקט נדל"ן בארצות הברית, מבנה לקהילה על בסיס הרצון להאריך תוחלת חיים ולשפר את האיכות שלהם. באיביזה עשיתי 80% מלון ו־20% מגורים, שם זה יהיה הפוך. מבנה שמיועד למי שירצו לחיות בקהילה על בסיס עקרונות של אנטי־אייג'ינג".

נשמע שיש לך עניין עם הגיל.

"אני לא מסכים עם המשפט: 'כולם מזדקנים וצריך לקבל את זה עם גרייס, כי אלה החיים'. נו פאקינג וויי. בתקופה שיש פריצות דרך רפואיות ופתרונות ביולוגיים שיכולים להאט חלק מתהליך ההזדקנות, צריך להתייחס להזדקנות כאל מחלה שאפשר לטפל בה. אני לא מדבר על לחיות עוד 600 שנה, אבל כן על לחיות עוד 50-40 שנה בריאות. יש גנטיקה, אבל בלייף סטייל אנחנו יכולים לשלוט. אני אובססיבי לזה כי אני מרגיש שיש לי תשובות".

מתגעגע ליויו הצעיר?

"זו לא תשוקה לנעורים, כמו שאני לא רוצה להיות חתיאר. אני רוצה להיות כמו מי שאני היום".