בכל העונות הקודמות היה נדמה לג'ימי שהוא מסוגל לעטות את המסכה של סול גודמן ולהסירה, לפי רצונו. בעונה הקודמת, ג'ימי עדיין מאמין שיחזור להיות עורך דין מכובד ברגע שיקבל את הרישיון שלו בחזרה, אפילו אחרי שרימה את אחיו וגרם למותו. אבל בעונה החמישית, שפרקיה הראשונים עלו עכשיו, האשליה הזאת מתנפצת. כבר בפרק הראשון, ג'ימי הולך למשרד הפנים ומשנה רשמית את השם שלו לסול גודמן כדי ליהנות מהמוניטין שצבר אצל הפושעים שלהם מכר סלולריים חד־פעמיים. מאוחר יותר בעונה, לאחר שסוחרי הסמים משתמשים בו למטרותיהם והוא מנסה להגיד להם שזאת הפעם האחרונה, הם פשוט צוחקים לו בפנים. אתה סול גודמן עכשיו, משרתם של פושעים. אין לאן לברוח.

במובן הזה ג'ימי/סול דומה לאנשים שמאחלים לאחרים סרטן ומוות בייסורים באינטרנט. בחסות האנונימיות שמאפשרת הרשת, כולנו מרשים לעצמנו את כל אותם דברים שבחיים לא היינו מרשים לעצמנו בהתנהלות פנים אל פנים עם אנשים אחרים. וכמו ג'ימי, אנחנו מספרים לעצמנו שזאת לא האישיות האמיתית שלנו. לא, ישראל לא באמת גזענית ומטונפת כמו שנראה מדפדוף מקרי בפייסבוק, אנחנו רוצים לחשוב. ההשתלטות של המסכה על ג'ימי היא סימון ברור של היוצרים את הסכנה שבמסכות. הן לא הופכות אותנו לאנשים אחרים, אלא מחלצות מיאתנו יצרים שביומיום אנחנו מדחיקים. ואת יצר הרוע עדיף להמשיך ולהדחיק.