ב

סוף 2022, בית הדין האירופי לצדק (ECJ, בית המשפט העליון של האיחוד האירופי) תקע מסמר אחרון בארון המתים של הסופר־ליג — היוזמה להקמת ליגת כדורגל אירופית סגורה ועצמאית, נפרדת מאופ"א (התאחדות הכדורגל האירופית), שבה יתחרו רק קומץ מועדוני העל של היבשת. יוזמת הסופר־ליג, שהוצגה רשמית באפריל 2021, קרסה בתוך 48 שעות, בעיקר בגלל השקה רשלנית, אבל המאבק המשפטי להחייאתה עוד קרטע זמן מה אחר כך: חברת A22, שמייצגת את ריאל מדריד, ברצלונה ויובנטוס (שדחפו להקמת הסופר־ליג), פנתה ל־ECJ בטענה שאופ"א פועלת כמונופול, ומונעת הקמה של תחרויות כדורגל אלטרנטיביות.

ה־ECJ דחה את הטענות על הסף: "הכללים של אופ"א מותאמים להחלטות קודמות, ומצייתים לחוקי התחרות של האיחוד האירופי", הוא קבע, והוסיף שקבוצות הסופר־ליג יכולות להקים "תחרות עצמאית מחוץ לאקו־סיסטם של אופ"א, אבל לא להתחרות במקביל בתחרויות הכדורגל שמנהלת פיפ"א בלי אישורה". במשפטנית, זה אומר שברצלונה, ריאל ויובנטוס יוכלו להקים ליגה משלהן, אבל אז יהיה אפשר לזרוק אותן מליגת האלופות ומהליגות המקומיות שחברות באופ"א. החלטה סופית בעניין תתקבל באביב, אבל לפי שעה נראה שחלום הסופר־ליג נגוז.

הבעיה העיקרית של הסופר־ליג היתה שהמועדונים שקידמו את היוזמה רצו להקים "ליגה סגורה", שאליה לא יוכנסו קבוצות שלא הוזמנו, טובות ככל שיהיו. אייאקס, למשל, אלופת אירופה לשעבר, לא הוזמנה לסופר־ליג. אופ"א, מנגד, טענה שהיא רגולטור ש"שומר על פירמידת הכדורגל ופיתוח המשחק ברחבי אירופה": התחרויות שלה נותרו פתוחות, בעוד קבוצות הסופר־ליג התנגדו לתחרות אמיתית על מיקומן בליגה החדשה. הטיעון הזה, שהתקבל ב־ECJ, חיסל את רעיון הסופר־ליג.

זה לא שאופ"א מתנהלת כראוי. מעמדה כרגולטור שגם מרוויח כספים מפעילותו בעייתי מאוד, רווחת השחקנים כמעט לא מעניינת אותה, התחרותיות של המפעלים שלה בדעיכה, והיא מתירה לקבוצות שבבעלות נסיכויות נפט להשתלט על הכדורגל, לעוות את הרגולציה ולייצר פערים כלכליים וספורטיביים שאי אפשר לסגור. אלא שה־ECJ לא נדרש לדון בכשלים האלה, אלא בדרישה של קבוצות הסופר־ליג לרקוד על שתי חתונות. הכשלים של אופ"א ייוותרו בעינם עד שתצטבר מאסה קריטית של קבוצות ומדינות שיקימו ליגה פאן־אירופית עצמאית ופתוחה. עד אז, אופ"א תישאר הרגולטור שמגן על מבנה הכדורגל האירופי.

החלטת ה־ECJ עוררה לא מעט תגובות נסערות. אבירי השוק החופשי יצאו נגד הרגולציה הקשוחה שקובעים חוקי האיחוד, ושלטענתם מחסלת את התחרותיות ומציבה מכשול בפני הקמת יוזמות עסקיות בכדורגל האירופי. אבל האמת היא שה־ECJ לא סטה מילימטר מהעקרונות הכלכליים שעליהם הושתת האיחוד, ושהובילו את אירופה לשגשוג חסר תקדים.

למעשה, מחקר שהתפרסם ב־2018 מטעם "הלשכה הלאומית למחקר כלכלי" (NBER, גוף המחקר החשוב מסוגו בארצות הברית, שממנו יצאו זוכי פרס נובל, נגידי בנקים ומשקיעים אגדיים) קובע שדווקא הרגולציה ההחלטית והקפדנית הפכה את הכלכלה האירופית לחופשית, אפילו יותר מאשר זו האמריקאית.

כותבי המחקר, צמד כלכלנים מבתי הספר לעסקים של אוניברסיטת ניו יורק ואוניברסיטת וושינגטון, סקרו את ההחלטות הרגולטוריות שהתקבלו באיחוד האירופי במשך 20 שנה, הן ברמת המדינה והן ברמה הפאן־אירופית, והשוו אותן לאלו של גופים רגולטוריים בארצות הברית. המסקנה העיקרית שלהם היתה שהרגולציה הפאן־אירופית לא פגעה בחדשנות או ביזמות, אלא להפך: היא תרמה לצמיחה בפרודוקטיביות ולהפחתת הריכוזיות. דווקא בארצות הברית, הם טוענים, "חברות משקיעות הרבה יותר בלובינג לפוליטיקאים ורגולטורים". במילים אחרות, הם קובעים, רגולציה בעלת עמוד שדרה הפכה את הכלכלה האירופית לתחרותית יותר מזו האמריקאית, שבה הרגולטור חלש ונרפה. והא לכם ממצא מפתיע של ממש.

מי לא אוהבים ממצאים כאלה? חברי הממשלה החדשה, שזוממים ביטול סיטונאי של רגולציה בכלכלה הישראלית. השר ניר ברקת כינה את הרגולציה "סרטן בגוף המשק" ש"עלול להרוג אותנו", וטען שכל רגולציה "מורידה אלף משרות במשק", מספר מצוץ מהאצבע שברקת — שר הכלכלה, למען השם! — לא טרח לגבות בנתונים.

מדובר בשקר מוחלט. הרגולציה אינה זו שגורמת לתחלואי המשק הישראלי. לא היא אשמה ביוקר המחיה, למשל: הוא נובע קודם כל מריכוזיות, שהרגולציה דווקא מנסה למנוע. אבל בישראל ובארצות הברית, לגופים הגדולים במשק יש די כסף וכוח לקבוע מה יחליט הרגולטור. רוצים הוכחה? אתם מוזמנים להיזכר ב"מס הסוכר" — צעד רגולטורי מגובה מקצועית שנועד לשפר את בריאות הציבור, ושהביא לירידה של 17% בצריכת משקאות ממותקים, עד שחשרת שקרים שהומצאו על ידי לוביסטים מיתגה אותו כ"רדיפת חרדים". כעת הוא עומד בפני ביטול.

הממשלה הנוכחית לא אוהבת שמציבים לה גבולות, ומתכוונת לרסק אותם בזה אחר זה — בעצמאות הרשות השופטת, בעצמאות היועצים המשפטיים, וכן, גם בפעילות הרגולטורית. "פקידים הם רק פקידים, אנחנו באנו למשול", הצהירה שרת התחבורה מירי רגב, שמתקשה למשול אפילו ברגשותיה. והריסוק הזה יפגע ביכולתם של המשרדים הממשלתיים לעבוד למעננו.

יש מי שמנסים לצייר את האיחוד האירופי כפיאסקו ביורוקרטי, אבל על אף כשליו, האיחוד הוא מסיפורי ההצלחה הגדולים ב־200 השנים האחרונות. הוא הפך את אירופה מאזור מוכה מלחמות וטוטליטריזם ליבשת שלווה, שאיכות החיים בכמעט כל המדינות שבה היא מהגבוהות בעולם. זה קרה גם בזכות קפיטליזם שמשגשג בזכות רגולציה חזקה. מפני שרגולציה אינה בעיה בקפיטליזם. הבעיה היא תמיד באנשים שמבקשים להרוויח על חשבון רווחת הציבור, ובנבחרי ציבור שמאפשרים להם לעשות זאת.