הצד האפל של המטבע

//

רוני דורי

"צ'רנוביל ענקי שבוער בלב עמק הסיליקון"

ככל שתעשיית המטבעות הדיגיטליים מתרחבת, הולך ומחריף גם הזיהום הסביבתי שהיא מחוללת. כבר כיום כריית הביטקוין לבדה זוללת יותר חשמל מארגנטינה כולה. האם ניתן למנוע מעתיד הכלכלה להסיג לאחור את המאבק במשבר האקלים?

הצד האפל של המטבע

רוני דורי

מכרה את'ריום ברומניה. עסקת מטבע קריפטו אחת זוללת חשמל כמו 458 אלף עסקאות בכרטיס אשראי. צילום: בלומברג

ב

חודשים האחרונים המספרים מכים מכל עבר: 129 טרה־ואט שעה בשנה, זו צריכת החשמל השנתית המוערכת של תעשיית הביטקוין — 0.59% מצריכת החשמל הכלל־עולמית — ומדובר בתעשייה שעודנה יחסית בחיתוליה. כדי לסבר את האוזן, מדובר בקצת יותר מהצריכה השנתית של מדינת ארגנטינה כולה (121 טרה־ואט שעה בשנה), כמות שיכולה להרתיח את כלל הקומקומים החשמליים באנגליה למשך לא פחות מ־29 שנה. עסקת ביטקוין אחת זוללת חשמל השווה ערך ל־458 אלף עסקאות בכרטיס אשראי.

המצב אינו טוב יותר בקרב מטבעות מתחרים. כריית את'ריום, למשל, צורכת "רק" 24 טרה־ואט שעה, ממש כמו מדינת אקוודור כולה. וככל שתעשיית מטבעות הקריפטו תתרחב, הבעיה רק תחמיר.

רק באחרונה הואשמה טסלה של אלון מאסק בכך שרכישת הביטקוין הענקית שביצעה בינואר, בשווי 1.5 מיליארד דולר, וכוונותיה לאפשר תשלום במטבע תמורת מוצריה מתנגשות עם יומרותיה הסביבתיות.

כריית מטבעות הקריפטו מצריכה משאבי מערכת רבים, שזוללים כל כך הרבה חשמל עד שהמעבדים מתחממים לכדי 80–90 מעלות צלזיוס - מה שמחייב מיזוג קבוע ומסיבי בחדרים, שאף הוא זולל חשמל

מנגנון שמעודד בזבזנות

למה זה בכלל קורה? איך מטבע שאין לו נוכחות פיזית בעולם, שאמור להוות אלטרנטיבה לפיסות נייר וגושי מתכת שמכבידים על הארנק שלנו, עולה לנו ב"כמות מזעזעת של אנרגיה", כפי שאמרה לא מזמן שרת האוצר של ארצות הברית ג'נט ילן? מפתח התוכנה האנגלי סטיבן דיל (Diehl) אף הגדיל לכנותו "צ'רנוביל ענקי שבוער בסתר בלב עמק הסיליקון", במאמר שהבעיר את טוויטר בתחילת השנה. התשובה נעוצה באופן הכרייה של מטבעות הקריפטו.

בניגוד לכסף "אנלוגי", שמופץ בכמות ובתזמון שאותם קובעת הממשלה, למטבעות דיגיטליים אין שלטון או גוף מרכזי שאחראי להם. הביטקוין מבוסס על רשת תקשורת עמית לעמית (peer to peer), ומשמעות הדבר היא שכל מי שמשתמש בו מהווה חלק ממנה. מכיוון שאין בנק מרכזי או שלטון שקובע כמה ביטקוינים מותר להנפיק ומתי, גם אופן "כריית" המטבע הדיגיטלי הוא "דמוקרטי" — שורה של מחשבים, שמריצים תוכנה מיוחדת (כמו לדוגמה "NiceHash" או "Awesome Miner"), מתחרים ביניהם על מציאת פתרון לבעיה מתמטית מורכבת, והראשון שמצליח מקבל תגמול כספי בצורת ביטקוינים חדשים שהמערכת הפיקה.

ריבוי ה"כורים" מהווה יתרון משמעותי בהיבט האבטחה, שכן הם גם אלה שמאשרים את העברות הכספים במטבע, וככל שהאחריות מצויה בידיהם של יותר אנשים, כך הסיכון לרמאויות קטן. כדי למזער אותו עוד יותר, הביטקוין נתמך על ידי יומן ציבורי — בלוקצ'יין — שמכיל רישומים של כל העסקאות ומסדר אותן ברצף של בלוקים, כך שאף משתמש לא יכול לנצל את מטבעותיו יותר מפעם אחת. עד כמה העסק הזה רווחי? לפי "ביזנס אינסיידר", כלל הכורים בעולם הרוויחו בינואר 1.1 מיליארד דולר.

אבל הרווח הזה טומן בחובו מחיר. פעולת הכרייה מצריכה משאבי מערכת רבים, שזוללים כל כך הרבה חשמל עד שהמעבדים מתחממים לכדי 80–90 מעלות צלזיוס — מה שמחייב מיזוג קבוע ומסיבי בחדרים, שאף הוא זולל חשמל.

וכאילו לא די בכך, הכניסה של אמנות דיגיטלית לתחום הבלוקצ'יין רק מחריפה את הבעיה. בשנים האחרונות אמנים מעלים את היצירות הדיגיטליות שלהם לרשתות בלוקצ'יין, כמו את'ריום, כדי להפוך אותן ל־NFT — מעין סימון דיגיטלי לכך שהקובץ הספציפי שהעלו הוא יצירה מקורית עם "חתימת" האמן, שלא ניתן לשכפלה. באופן זה ניתן למכור איורים, סרטונים וקובצי שמע דיגיטליים כיצירות מקוריות.

אולם מה שמהווה מהפכה מבורכת לאמנים הוא אסון סביבתי — בעוד הביטקוין ניתן להמרה, חצייה וכדומה, את ה־NFT אי אפשר להמיר. וההטבעה (Minting) של יצירות כ־NFT, שנהפכה לטרנד היסטרי בחודשים האחרונים, רק מעודדת עוד ועוד כריות בזבזניות.

וגם כאן הביקורת הציבורית כבר מכה גלים — אתר הסחר באמנות המצליח ארט סטיישן הכריז בשבוע שעבר על כוונתו להשיק פלטפורמת NFT, אך בתוך שעות אחדות נסוג ממנה עקב מבול של ביקורות זועמות ברשתות החברתיות על ההשלכות הסביבתיות של המהלך. "ברור לנו עכשיו שעדיין לא הגיע הזמן ל־NFT בארטסטיישן", הודיע צוות האתר בהודעה רשמית. "אנו מתנצלים... ומקווים שבעתיד נוכל למצוא פתרון שהוא גם כלכלי וגם ידידותי לסביבה".

מתווכחים על חומרת הבעיה

למרות הנתונים החד־משמעיים על צריכת החשמל המטורפת הכרוכה בכריית מטבעות קריפטו, על מחירה הסביבתי עדיין אין הסכמה גורפת. מחקר עדכני באוניברסיטת ניו מקסיקו העריך כי כל דולר אחד בערכי ביטקוין, שנעשה בו שימוש ב־2018, גרם לנזקים סביבתיים ובריאותיים בשווי 49 סנט בארצות הברית לבדה. כמו כן פעילי סביבה מצביעים על כך שכ־65% ממטבעות הביטקוין העולמיים נכרים בסין, שבה 80% מהאנרגיה מיוצרת על ידי שרפת פחם ונפט מזהמים.

מנגד, טוענים חוקרים כמו ד"ר עמית שרגא, עד לאחרונה חוקר במכון דוידסון, כי "רוב פעולת הכרייה מבוצעת באזורים שבהם עלות החשמל זולה יותר, כמו במחוז סצ'ואן, שבו לבדו מבוצעת יותר מ־30% מפעילות הכרייה העולמית, ושם מערך החשמל מבוסס על אנרגיה הידרואלקטרית (שמקורה בתנועת המים)". ולפי דו"ח עדכני של מרכז קיימברידג' לכלכלה אלטרנטיבית, כ־39% מהצריכה המקושרת לפעולת הכרייה מבוססת על מקורות אנרגיה מתחדשים, ולכן להערכת חוקרי המרכז, פליטות הפחמן המקושרות אליה ישירות לא עולות על 0.17% מכלל הפליטות בעולם. עם זאת הם מסייגים כי "אין המשתמע מכך שצריכת החשמל של הביטקוין אינה סיבה לדאגה בהקשר הסביבתי: ישנו חשש אמיתי שצריכת החשמל ההולכת וגדלה תאיים בעתיד על השגת יעדי הקיימות של האו"ם".

גורם נוסף המקשה לגבש מידע מדויק על טביעת הרגל האקולוגית של הביטקוין הוא התניידותם של הכורים לפי מחירי החשמל. "כרייה היא תעשייה די ניידת, אפשר בקלות להעמיס את הציוד על משאית ולנסוע לאיפה שרק רוצים", מסביר מישל ראושס (Rauchs), עמית מחקר במרכז קיימברידג'. "כורים פשוט יחצו גבולות לכל מקום שבו האקלים הפוליטי יהיה יציב, והחשמל זול".

ישנה גם פריחה של מכרות קריפטו בלתי חוקיים, למשל באיראן, השרויה במשבר כלכלי חמור מאז הוטלו עליה הסנקציות האמריקאיות. המכרות האיראניים מוקמים בסתר, בין היתר במסגדים ובתי ספר, מה שמקשה לפקח עליהם. לפי חברת החשמל המקומית, ייצור של כל ביטקוין שווה לצריכת חשמל שנתית של 24 דירות בטהרן, והממשלה מאשימה את הכורים בהקרסת התשתיות וריבוי הפסקות החשמל בערים הגדולות.

מאסק. רכישת ביטקוין ב־1.5 מיליארד דולר מתנגשת עם יומרותיו הסביבתיות

ילן. יצאה נגד כריית ביטקוין שמצריכה "כמות מזעזעת של אנרגיה"

צילומים: בלומברג, רויטרס

האם חשמל ירוק יפתור הכל?

איך ניתן להפחית את הנזק הסביבתי שמייצרים מטבעות הקריפטו? "דרך אחת לעשות זאת היא לרכוש תקן קיזוז פחמני (VER) או כל מנגנון אחר שיפחית את הפליטות של מכרות הקריפטו", אומר ראושס. "זו דרך להקל את הדאגות הסביבתיות בלי בהכרח לכפות משהו על התעשייה עצמה. כבר כעת אפשר לראות כורים בצפון אירופה, בעיקר באיסלנד ושבדיה, שמשתמשים בחשמל שמופק מאנרגיה מתחדשת בלבד ומשווקים את עצמם כנקיים מפליטות פחמן או ככורים ירוקים". לכרייה במדינות קרות יש יתרון נוסף: מערכות הקירור של המחשבים יעבדו בהן פחות קשה, וכך יצרכו פחות אנרגיה.

גם סין סוגרת עוד ועוד מכרות מזהמים כדי להגדיל את היקפי האנרגיה המתחדשת. החודש הודיע מחוז מונגוליה הפנימית בסין, שבו נכרים 8% מכלל הביטקוין בעולם, כי יאסור הקמת פרויקטים חדשים לכריית מטבעות קריפטו ויסגור את הפעילות הקיימת עד אפריל. זאת משום שהמחוז לא עמד ביעדי ממשלת סין לצריכת אנרגיה ל־2019 ואף "ננזף" בידי השלטונות.

ועדיין מבחינת ארגוני הסביבה לא די בכך: "המאבק במשבר האקלים מחייב לא רק להפסיק לשרוף נפט, גז ופחם ולעבור למקורות אנרגיה מתחדשים, אלא בראש ובראשונה להתייעל אנרגטית כדי לצמצם את צריכת האנרגיה", מסביר מנהל גרינפיס ישראל ד"ר יונתן אייקנבאום.

נראה שלשם בדיוק השוק הזה הולך. מדענים מאוניברסיטאות אדינבורו, טוקיו, אתונה וויומינג פיתחו פרוטוקול בלוקצ'יין חלופי, Proof of Stake, שמתיימר להיות יעיל פי עד 4 מיליון מפרוטוקול הביטקוין הקיים (Proof of Work) בהיבט של צריכת החשמל. בשיטת ה־POS כל אספקת המטבע נוצרת מראש, כך שתהליך הכרייה זולל החשמל של הביטקוין מתייתר. בשיטה זו כל משתתף יכול לכרות מטבעות בהתאם לכמות המטבעות שברשותו — כלומר אם כיום יש ברשותכם 3% מהביטקוינים בעולם, תוכלו לכרות 3% מהמטבעות החדשים.

אלא שגם הפתרון הזה אינו חף מבעיות. ראשית כי עצם הרעיון שבבסיסו פוגע בניטרליות שמציעים המטבעות המבוזרים — במקום כלכלה שפתוחה לכל, POS משמרת את הכוח של מי שהחזיק במטבעות מלידתם, ומי שאין לו מטבעות, לא יכול לכרות מטבעות. יתרה מכך, מכיוון שהשיטה הזאת נמצאת בפיתוח כבר כמה שנים, וטרם נוסתה בהיקף רחב, אין כל הוכחה שהיא אכן עדיפה יותר מבחינה סביבתית.

ייתכן שהניסוי הזה יגיע מכיוון הקרדנו (מכונה גם ADA), מטבע הקריפטו הלוהט של התקופה. הקרדנו פועל בפרוטוקול POS, ולדברי יוצריו הוא צורך חשמל כמו בית־אב גדול אחד בלבד. בשנה החולפת הפופולריות שלו גאתה, שוויו זינק פי 51 והוא נהפך למטבע הקריפטו השלישי בגודלו בעולם, עם שווי שוק של 34 מיליארד דולר. עם זאת לקרדנו יש דרך ארוכה עד שיהווה תחרות אמיתית למתחריו — שוויו עומד כרגע על 1.02 דולרים בלבד, לעומת את'ר ששווה כ־1,800 דולר וביטקוין שעומד על כ־55 אלף דולר.