ה

חתול ניאן (Nyan Cat) הוא אחד מגיבורי התרבות החשובים של זמננו. ב־2011 יצר כריסטופר טורז בן ה־25 קובץ גיף של חתול באנימציית פיקסלים פרימיטיבית: ראשו ראש חתול, גופו עוגיית פופ־טארט תעשייתית, והוא מרחף בחלל, מותיר אחריו שובל של קשת פסיכדלית. בגרסת היוטיוב נלווה למעוף החתול שיר הפופ היפני "Nyanyanyanyanyanyanya!" (המקבילה היפנית ל"מיאו"), שהעניק לחתול את שמו. בתוך זמן קצר נהפך הסרטון לאחד הנצפים ביוטיוב, והגיף לתופעת רשת שמשגשגת עד היום. אבל את ההיסטוריה האמיתית עשה החתול ניאן רק בשבוע שעבר, כשגיף מקורי שלו נמכר במכירה פומבית לאספן ב־590 אלף דולר.

אבל רגע, מה זה בכלל גיף מקורי? איך קובץ שנוצר בתוכנת מחשב, שניתן לשכפל באופן מושלם, ושבמשך עשור הופץ במיליוני עותקים, פתאום מסומן כיצירה מקורית, משל היה המונה ליזה המקורית של ליאונרדו דה וינצ'י, שתלויה במוזיאון הלובר בפריז? התשובה היא בלוקצ'יין, הטכנולוגיה שמאחורי מטבעות קריפטו כמו ביטקוין, שחוללה מהפכת ענק בענף האמנות בכך שאפשרה לראשונה לסמן קובץ מסוים של יצירה דיגיטלית כמקור, לקודד אותו ב"חתימה" של האמן, ולספק לו מה שאמנים דיגיטליים ואספנים משוועים לו כבר שנים — ערך מסחרי.

איך זה עובד? בדומה להנפקה של מטבע, אמן יכול להעלות קובץ תמונה לפלטפורמת בלוקצ'יין ולהנפיק אותו כ־NFT (Non Fungible Token) — טוקן (אסימון) שמסומן כיחיד במינו, ואינו בר חליפין ("ניפטי" בעגה של הז'אנר). הטוקן הוא למעשה שורת קוד על גבי רשת הבלוקצ'יין שמכילה את כל המידע על היצירה: מיוצר היצירה, דרך כל הידיים שהיא עברה, ועד כמובן בעליה הנוכחיים — מעין רישום בטאבו של יצירת האמנות. ואת הטוקן הזה ניתן למכור לכל המרבה במחיר, בדרך כלל רק במטבעות קריפטו כמו את'ר.

יש כיום עשר פלטפורמות עיקריות לאמנות קריפטו, שסוחרות לרוב בשיטת הדרופ — מכירה פומבית שנפתחת בשעה נקובה, מוכרזת מראש ומוגבלת לזמן קצוב. מעבר לעמלה שהפלטפורמות גובות על המכירה, גם לאמנים עצמם יש אינטרס מובהק למכור דרכן, משום שבניגוד ליצירות אמנות מסורתיות, יצירות “ניפטי” נעשות בחוזה חכם שמעגן אחוזי תמלוגים ליוצר שלהן בכל פעם שהן יימכרו מחדש.

מאז לידתו לפני ארבע שנים, חווה ענף אמנות הקריפטו צמיחה מטאורית, וב־2020 הוא גלגל כבר 250 מיליון דולר — פי 4 לעומת השנה שקדמה לה. לצד אמנים פופולריים מהאינסטגרם, יש לא מעט סלבז שמוכרים יצירות קריפטו, ובהם גורו הטק והמיליארדר מייקל קיובן, יוצר "ריק אנד מורטי" ג'סטין רוילנד, היוטיובר לוגאן פול וסולן "לינקין פארק" מייק שינודה, שמוכר קטעים משיריו כ־NFT. בסוף השבוע הקרוב תירשם היסטוריה נוספת במכירה הפומבית הראשונה אי פעם של יצירת קריפטו בבית מכירות אמנות "מסורתי" — כריסטי'ז ימכור למרבה במחיר יצירה של האמן ביפל (Beeple), הסופרסטאר הראשון של הז'אנר. יש כבר מי שסבור שאמנות הקריפטו היא המהפכה הכי גדולה שעברה על שוק האמנות זה עשרות שנים.

"סוף סוף המרדף אחר לייקים מניב רווח של ממש"

מייק וינקלמן (39) נראה כמו בחור טיפוסי מהפרברים האמריקאיים. הוא נשוי ואב לשניים, גר בצ'רלסטון, דרום קרוליינה, עובד כמעצב גרפי ונוהג בטויוטה קורולה. שערו, מסורק למשעי בשביל בצד, חיוכו הרחב ומשקפיו המלבניים משווים לו מראה של ביל גייטס צעיר. אין בפרטים האלה שום דבר שיכול להסגיר את הדימויים החולניים והגרוטסקיים שמככבים ביצירות שהפכו אותו — תחת הכינוי "ביפל" — למטאור בעולם האמנות: מג'ו ביידן ערום שמשתין על דונלד טראמפ ענקי; דרך שיירה של אנדרואידים דמויי מייקל ג'קסון, שבבטנם אינקובטורים עם עוברים; וכלה בהומר סימפסון לבוש בחליפת גיבור־העל הומלנדר, יורה לייזר מעיניו והורג את בנו בארט.

הכל התחיל ב־2007, כשנתקל בעבודתו של המאייר האנגלי טום ג'וד, שאייר איור אחד ביום. "חשבתי שזה רעיון מגניב ורציתי בזמנו לשפר את מיומנויות האיור שלי, אז החלטתי ללכת על זה, ומדי יום העליתי איור חדש לרשת", מספר ביפל ל"מוסף כלכליסט". "לקראת סוף השנה הבנתי שלמדתי המון, כלומר, עדיין הייתי גרוע בזה, אבל השתפרתי מאוד. רציתי ללמוד תוכנת תלת־ממד, ולא ידעתי על זה כלום, אבל כבר הבנתי שהשיטה הזו יכולה להיות טובה למשמעת עצמית. משם הדברים פשוט קרו מעצמם, ובינואר האחרון ציינתי 5,000 ימים". ביפל לא פספס ולו יום אחד, לרבות הימים שבהם נולדו ילדיו, וגם כיום הוא עדיין מעלה מדי יום ציור או סרטון אנימציה חדשים לאינסטגרם שלו (beeple_crap@).

במרוצת הזמן האינסטגרם של ביפל נהפך לסנסציה עם 1.8 מיליון עוקבים, שסידרה לו גם שיתופי פעולה נוצצים עם בית האופנה לואי ויטון, אריאנה גרנדה וג'סטין ביבר. ולמרות זאת, בעולם האמנות הממוסד, ביפל — כמו רבים מעמיתיו לז'אנר — מעולם לא זכה להכרה, לא בתערוכות ולא במכירות לאספנים. ואז באוקטובר הוא גילה את עולם הקריפטו, וכמעט בן לילה נהפך למיליונר.

במשך כמה שבועות רדפה אחריו נציגה מטעם Nifty Gateway — המֶכּה של פלטפורמות אמנות הקריפטו — כדי שיצטרף אליה, עד שלבסוף הוא נעתר לפניותיה. "אנשים ניסו להגיד לי עוד לפני כן לבדוק את העניין הזה, אבל בכנות, פשוט לא הבנתי אותו. כשסוף סוף בחנתי את הדברים לעומק, הבנתי שזה מטורף לגמרי. אנשים אשכרה קונים את העבודות האלה", הוא מספר. כבר בדרופ הראשון שלו הוא מכר שלוש מיצירותיו, אחת מהן ("Crossroad") תמורת 66,666 דולר. "חשבתי לעצמי: 'וואו, מה לעזאזל קרה פה?'", הוא נזכר. "מעולם לא חשבתי שאוכל למכור בסכומים משמעותיים כאלה. בדיעבד, הסכומים שקיבלתי נמוכים בהשוואה למה שהיצירות האלה שוות היום".

הדרופ השני של ביפל, שהתקיים בדצמבר, נחשב כבר לאירוע מכונן בתולדות אמנות הקריפטו — בתוך חמש דקות בלבד, נמכרו יצירות של ביפל בשווי של יותר מחצי מיליון דולר. עד שהסתיים אותו סוף שבוע, ביפל מכר כ־20 מיצירותיו (חלקן כעותק בודד וחלקן במספר עותקים) תמורת 3.5 מיליון דולר.

"המכירה של ביפל בדצמבר היתה נקודת מפנה שהביאה לגיטימציה והרבה מאוד תשומת לב לתחום", אומר רט דשווד, אמן ואספן קריפטו אוסטרלי, שהתמזל מזלו לרכוש עותק מהיצירה "Bull Run" באותו סוף שבוע היסטורי. "במשך שנים אמנים דיגיטליים עבדו, טיפחו קהלים באינסטגרם בשביל לייקים וחשיפה, ועכשיו הם יכולים להפוך את כל המאמץ הזה לרווח. הייתי בשוק בזמן המכירה, אבל ידעתי שמדובר ברגע מדהים".

המכירה ההיא פרצה את תקרת הזכוכית, והביאה לביפל נציגים מכריסטי'ז, בית המכירות הוותיק שבסוף השבוע הקרוב ימכור את יצירתו השאפתנית "Everydays" — קולאז' של 5,000 היצירות שהעלה מדי יום במשך 13 שנה, ומתוארת בידי בית המכירות הוותיק כיצירה ש"מאפשרת הצצה נדירה למסע של ביפל כאמן וממחישה, פיקסל אחרי פיקסל, את טבעו חסר הגבולות של המדיום הזה". לפי ההערכות, המכירה הקרובה תכניס 10 מיליון דולר לפחות.

ביפל עדיין בשוק מהכל. בשיחת ועידה בזום עמו ועם יח"צנית כריסטי'ז, ההלם עוד ניכר בפניו. כשקיבל את הפנייה מכריסטי'ז, הוא מספר, "בפירוש לא האמנתי, כי רק נכנסתי לתחום הזה לפני ארבעה חודשים. אני אמנם מעצב פופולרי אבל אף פעם לא חשבתי שאנשים יוכלו לאסוף את היצירות שלי.

"הניפטיז מזכירים את הימים הראשונים של האינטרנט, שבהם כולנו חשבנו: 'טוב, מה עושים עם זה?' ואז גילינו שיש לזה מיליון שימושים. וזה העניין עם הטכנולוגיה הזו, אמנות היא רק שימוש אחד. אנשים משתמשים בה גם לכרטוס, לרכישת שטחים וירטואליים בעולמות וירטואליים. NFT בפני עצמו הוא בסך הכל הוכחת בעלות, ולכן יכול להיות שימושי לכל דבר שרוצים להוכיח בעלות עליו, כולל קלפים לאספנים ושלל אוספים אחרים. אני חושב שאנחנו עדיין ממש בהתחלה, רוב האנשים לא ממש יודעים על זה, אבל בשנה הקרובה זה הולך להשתנות".

"היכן טמון הערך של יצירה: בקיום הפיזי או בשיחה עליה?"

האמן הקונספטואלי האירי קווין אבוש (Abosch) הוא מחלוצי אמנות הקריפטו, ובכל זאת הוא שונא שמכנים אותו כ"אמן קריפטו". "הטכנולוגיה אינה אלא שיטה לשווק את האמנות", הוא אומר ל"מוסף כלכליסט". "אם מחר אמכור את היצירות שלי בסמטה מאחורי הסופרמרקט, זה יהפוך אותי לאמן סמטאות?".

בגיל 52, יש מאחוריו כבר כמה עשורים של עבודה כצלם פורטרטים מצליח, אבל רק בשנים האחרונות התעורר הייפ של ממש סביבו. זה החל ב־2016 כשהוא מכר צילום (עותק פיזי) של תפוח אדמה אורגני תמורת 1.2 מיליון דולר לאיש עסקים אירופאי. הרעש שעשתה המכירה, והעובדה שמדובר בצילום — כלומר יצירה משוכפלת שנמכרה כמקור ייחודי, הביאו אותו להתעמק בסוגיית הערך של יצירה. שנתיים לאחר מכן, בוולנטיינ'ס דיי 2018, הוא מכר צילום של ורד לקבוצה של עשרה אספנים כ־NFT בפלטפורמת הקריפטו GIFTO, לפי שווי של מיליון דולר.

איזה ערך יש לבעלות על יצירה דיגיטלית שאין לה ייצוג בעולם הפיזי או אפילו בעלות בלעדית?

"אמנות לא מוחשית היא דבר קיים ובעל ערך. דיברתי עם מישהו לפני כמה ימים והוא אמר לי, 'אני לא הולך להוציא כסף על משהו שאני לא יכול לראות'. עניתי לו, 'למה אתה מתכוון? אתה הרי משלם על מינוי לספוטיפיי או לאפל מיוזיק, כך שיש לזה ערך מבחינתך'".

הפוקוס התקשורתי על הסכומים שבהם מכר את יצירותיו, הביא את אבוש לפרסם סדרת עבודות ב־2018, ששמה "IAMA Coin". הרעיון היומרני מאחורי היצירה, שזכתה לכתבת פרופיל ב"ניו יורק טיימס", היה לחבר פיזית בין גופו של אבוש לבין רשת הבלוקצ'יין. מה זה לעזאזל אומר? אבוש יצר 10 מיליון טוקנים — מעין מטבעות קריפטו על שמו — במערכת את'ריום, ומכר אותם לאספנים. בשלב השני הוא שאב שש מבחנות דם מגופו, ואז השתמש בדם כדיו שבאמצעותו הדפיס על 100 פיסות נייר את כתובות הבלוקצ'יין של אותם טוקנים. באופן הזה, לדבריו, הוא מכר "חתיכה מעצמו".

"עבורי השאלה הבאמת מעניינת היא היכן טמון הערך של היצירה. האם הוא בקיום פיזי? ואולי דוקא בשיחה שמתקיימת לאחר החוויה?", מסביר אבוש. "הרבה אנשים — ודאי מהדור הצעיר, שגדל לתוך עולם של משחקים ונכסים וירטואליים — תוהים 'למה אנחנו לא יכולים להיות הבעלים של נכסים דיגיטליים? למה הם נעלמים כשהחשבון שלי הולך לאיבוד?'. קוראים לזה "כלכלת הקשב" ("Attention Economy"), והרעיון שבבסיסה הוא שלתשומת לב יש ערך שנמשך גם לאחר שהקשב עבר למקום אחר, ושהיא 'פרימה מטריה' — החומר שממנו עשוי, פוטנציאלית, היקום. האם משהו בכלל קיים אם אף אחד לא שם לב אליו?".

אבוש, אגב, הוא יהודי, שסבו וסבתו נספו באושוויץ, ואביו ניצל בזכות ה"קינדר טרנספורט". היהדות היא תמה חוזרת בעבודתו של אבוש, ולכן אחת היצירות הראשונות שמכר כניפטי היתה צילום של מגן דוד.