חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// חברות דירוג האשראי הזכירו ששרי הימין הקיצוני הם סכנה לביטחון /// פערי השכר קשורים גם לתשואות /// אלטשולר שחם מזלזלת באינטליגנציה של הציבור /// נתב"ג שכח את הגורם האנושי
דירוג S&P
הסיכונים שהדחקנו
"אנו מעריכים שהימצאותן של מפלגות עם תפיסה קשוחה יותר עלולה לסבך את הדינמיקה סביב הגדה המערבית", כתבו כלכלני חברת הדירוג S&P בשולי הודעת הדירוג המדוברת שלהם. מתחת לשפה המנומסת הזו מסתתרת תפיסה לא מפתיעה, שלפיה שימוש בלתי מרוסן בכוח עשוי לגרור חוסר יציבות, ולכן נוכחות גורמי ימין קיצוני בממשלה מגדילה גם את הסיכון להסתבכות ביטחונית. והסיכון להסתבכות ביטחונית גם הוא סיכון כלכלי.
הדיון בנזקים הכלכליים שיגרום שינוי המשטר גרם לנו לשכוח את הנזקים הבסיסיים שמסיבה לנו עצם הנוכחות של גורמי הימין הקיצוני בתוך הממשלה. בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר כמובן יגידו שכולם טועים ושהם צודקים, ושהם מבינים גם בביטחון יותר מכולם, ומי הם בכלל אנשי S&P, שאין להם דוקטורט במשפט חוקתי וגם לא רקע בווסט פוינט. ובכל זאת, טוב שיש את המדרגים האמריקאים, שמתמקדים רק בכלכלה, כדי להזכיר לנו שלא רק שינוי המשטר בידי הממשלה עשוי לדרדר אותנו, אלא גם מה שהם מכנים ביובש "תפיסת הביטחון".
/// שלמה טייטלבאום
צילומים: אלכס קולומויסקי
פערי השכר
איפה המוסדיים?
גם השנה "כלכליסט" בדק את פערי השכר בחברות הציבוריות בישראל. בשתי ענקיות אופנה נמצאו הפערים הגדולים ביותר בין עלות השכר הגבוהה ביותר בחברה לנמוכה ביותר: פי 207(!) בדלתא ופי 121 בפוקס. לשם השוואה, בכל חברות ת"א־125 הממוצע הוא פער של פי 31. שתי החברות הללו מעסיקות עובדים בשכר נמוך, במזרח הרחוק או בחנויות כאן בארץ, ושתיהן פינקו השנה את העומדים בראשיהן, הבעלים שהם גם המנהלים, אייזיק דבח והראל ויזל.
מעניין אם מתישהו הם יפנימו את הקשר בין פערי שכר בתוך החברה לתוצאות שלה. בדיקת "כלכליסט" העלתה שבשלוש מחמש החברות שרשמו את התשואות הגרועות ביותר היו פערי שכר ענקיים (שיכון ובינוי, אלקטרה צריכה, דנאל), ואילו בשלוש מחמש החברות שרשמו את התשואות הגבוהות הפערים היו נמוכים מהממוצע (הבורסה, בז"ן ואפולו פאוור). אפשר להשיג תוצאות טובות וגם להתחשב ביתר מחזיקי העניין בחברה, העובדים למשל, ואפשר, ואף רצוי, לא עם העלאות שכר ובונוסים כשהתוצאות לא משהו.
ואם ראשי החברות לא מבינים את זה, המשקיעים המוסדיים צריכים להבהיר להם את העניין. הם ידעו לעשות זאת בעבר, אבל בשנתיים האחרונות כוח ההרתעה של המוסדיים נשחק, והחברות לא חוששות מהם או מהתגובה הציבורית. זה הזמן להחזיר את הסנקציות. בלעדיהן, שכר הבכירים ימשיך לעלות. שכר העובדים פחות.
/// גולן פרידנפלד
אלטשולר שחם
מירקק בפרצוף
שנת 2021 היתה תור הזהב של ההצהרות הסביבתיות. עסקים שיגרו הודעות לעיתונות שהתפקעו מ"איפוס פליטות", "מוצרים ידידותיים לסביבה" ו"הסטת השקעות מדלקי מאובנים". גם בית ההשקעות אלטשולר שחם הצטרף לטרנד והודיע שיפסיק להשקיע בחברות פחם, נפט וגז, כי העולם השתנה והשקעות אקלימיות הן גם כלכליות.
והנה השבוע התברר שבית ההשקעות הגדול בישראל כבר לא ירוק, וברבעון הראשון של השנה השקיע מתחת לרדאר לא פחות ממיליארד דולר בענקיות האנרגיה אקסון מובייל, שברון ו־BP. ההצהרות על השקעות אקלימיות נזנחו לטובת פמפום מזומנים לקופתן של המזהמות הגדולות בעולם, ובראשן אקסון, שבמשך שנים הזרימה הון עתק להכחשת משבר האקלים ולקניית דעת קהל ופוליטיקאים.
באלטשולר לא הסתפקו בזניחת ההבטחות הישנות, ובצעד של חוצפה על סטרואידים ביקשו גם לירקק את המדיניות החדשה. "ליווי ואימוץ של תאגידים שהציבו לעצמם יעדים ברורים להפחתת הפליטות המזהמות ולקידום המעבר לאנרגיות מתחדשות עשוי להועיל לקדם את השינוי המיוחל", אמרו ל"כלכליסט".
כן, כן, בבית ההשקעות טוענים שהזרמת כסף לחברות דלקי מאובנים, שממיטים חורבן על כדור הארץ, היא למעשה השקעה ירוקה. זה בערך כמו שמכור לניקוטין יגיד שכשהוא קונה סיגריות הוא תורם לפיתוח תרופה לסרטן. באלטשולר שחם יכלו להסביר שהבינו שאלה אפיקי ההשקעה הנכונים כיום ולהמשיך הלאה. אבל הם בחרו גם לחזור לזרועות המזהמות הגדולות וגם להעליב את האינטליגנציה שלנו.
/// שני אשכנזי
באג בנתב"ג
הגורם האנושי פרוץ
כל הטכנולוגיה ואמצעי האבטחה המתקדמים ביותר לא שווים כלום, אם הגורם האנושי לא עושה את הדבר הבסיסי ביותר ועובד לפי הנהלים. זה נכון ברמה האישית (מי שהסיסמה שלו היא q1w2e3, שלא יתלונן שפרצו לו לחשבון), וגם ברמה הארצית —למשל באחת הנקודות הרגישות ביותר לביטחון הלאומי — מעבר הגבולות בנתב"ג.
מי שנוסע כיום לחו"ל לא יכול לפספס את התחכום הטכנולוגי של מערכת ביקורת הגבולות. סורקים, מצלמות ושערים אוטומטיים מחליפים את העובדים האנושיים ומייצרים מעבר גבולות מהיר וחלק. אבל לפי דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם שלשום, במעבר הזה יש פרצה חמורה, שיכולה לאפשר כניסה ויציאה של גורמי טרור ופשיעה, זרים וישראלים. וזו עדיין לא הבעיה. הפרצה מוכרת לרשות האוכלוסין, ויש גם נוהל לחסימתה. הבעיה היא שבפועל הנוהל פשוט לא מיושם, ולכן "גורמים שונים נכנסו לארץ או יצאו ממנה תוך ניצול החולשה".
ללמדנו שטכנולוגיה זה טוב ויפה, אבל עוד קודם צריך לדאוג להכשרה ולהדרכה מתאימה של מי שבשטח. גם המערכת המשוכללת והמתקדמת ביותר שיש לא תעשה את מה שהיא אמורה לעשות אם הגורם האנושי בשטח לא עובד לפי הנהלים. בלעדי זה היא לא יעילה יותר ממחסום נייר עם עדשה.
/// עומר כביר
מילת השבוע
//
דור סער־מן
יש למילה הזאת כל כך הרבה משמעויות חיוביות, איך הצלחנו להיתקע עם קרן רעה?
קרן היא אחת המילים העבריות עם הכי הרבה משמעויות שונות — קרניים של חיות, כוח, כלי קיבול, כלי נגינה, פינה, קו, קרן אור, וגם כסף האצור בחיסכון או קופה וכן הלאה. יש אפילו עוד משמעויות, וכולן, בגדול, חיוביות.
המקורות שונים: רוב הקרניים צמחו מהשימוש הראשון במילה, לתיאור אותה עצם המזדקרת מראש החיה, אבל הקרן הכלכלית מגיעה בכלל ממילה ארמית שמשמעותה מצבור. שום קשר לאיזו חיה אצילית, סתם ערימה ארמית. ואז השאלה היא איך מחלקים אותה.
כאן נכנסת לתמונה קרן הארנונה. תיאורטית, גם כאן המשמעות חיובית. למה לא ליצור מעין קופה שתתבסס על כספי העשירים ותסייע לחלשים? זו קרן שבהחלט יכולה להיות בסיס לכוח ואור. רק שקרן הארנונה נוכחית חשפה בעירומם את שני הצדדים בוויכוח. מצד אחד מי שהקימו אותה כך שהיא לא באמת תסייע לחלשים, ומצד אחר חלק מאלה שתוקפים אותה, שנראו השבוע פחות כמי שמעוניינים בדיוק ענייני של התוכנית ויותר כפריבילגים שמתקוממים על עצם הרעיון של סולידריות כלכלית, "לוקחים מאיתנו ונותנים להם". הם אולי חשים מקורננים, אבל בעצם הם די מיקמו את עצמם בפינה הפחות מוסרית של המגרש.
אבל זו דווקא נקודת פתיחה טובה. הוויכוח השבוע על קרן הארנונה יכול להוביל לדיון ציבורי בצדק חלוקתי, ודיון כזה לגמרי הכרחי. והוא יכול להוביל לדרישה מסודרת מהממשלה ליישם צדק כזה באמצעות קרנות פחות משובשות. זה באמת אפשרי. אחרי הכל, נועה כבר לימדה אותנו שיש לנו הכוח של חד־קרן.
