/// המצב לא הולך להשתפר /// הכספים הקואליציוניים ישנו את החברה הישראלית /// המימון לדתיים ולא לאחרים נוגד את רוח הרבי /// הבחירה בבן גביר חסרת היגיון
רק בשבוע שעבר התברר שבמרץ הישראלים משכו מקופות הגמל שלהם לא פחות מ־4.1 מיליארד שקל, כפול מהממוצע החודשי בשנה שעברה. כשהמשכנתא מתייקרת, עלויות היומיום מזנקות, עליית הריבית שולחת אנשים לחפש אופציות השקעה עדיפות וההפיכה המשטרית עדיין מטילה צל כבד של אי־ודאות על הכל, הישראלים רצים לחסכונות.
השבוע התברר שזה לא קרוב להיעצר. היצרנים והיבואנים ממשיכים להעלות מחירים, כי אף אחד לא עוצר אותם, לא הממשלה הרופסת, לא הצרכנים שמותשים ממלחמות ורק מנסים לשרוד, ולא הרשתות הקמעונאיות, שהפסיקו להיאבק עבור הלקוחות. הריבית תמשיך לעלות, איתה גם המשכנתאות, וגם אם חלקים בהפיכה המשטרית נבלמו, המצב הפוליטי, המדיני, הביטחוני והכלכלי של ישראל רחוק מלהבטיח שיפור קרוב בחיינו ובחשבונות הבנק שלנו. הריצה לחסכונות ברורה, אבל כדאי להבין שרגע לפני הקיץ (שממילא תמיד ההוצאות בו גדולות), אנחנו נכנסים לחורף ארוך. ואם הממשלה לא מכינה את המדינה לקראתו, כל משק בית צריך להיערך בעצמו.
/// גולן פרידנפלד
הכספים הקואליציוניים תמיד מעוררים ביקורת, שלא לומר סערה. אבל הפעם אנחנו עדים למספרים חסרי תקדים: התוספות הניתנות במסגרת הזאת גדולות פי חמישה ואפילו יותר מבעבר. זה לא עוד כסף מזדחל, אלה סכומים שיכולים לשנות לגמרי את המציאות הישראלית, ולגרום לכלכלה ולחברה נזקים שאין איך לכמת בשקלים.
קחו לדוגמה את תקציב הישיבות. הוא יגדל ב־50% אחרי שנים ללא תוספות גדולות, ועתיד לגרום לנסיגה בשילוב הגברים החרדים בעבודה ולאובדן של מיליארדי שקלים בתמ"ג. או מימון הזהות היהודית, המסורת, המורשת, שיזכה ללא פחות מ־800 מיליון שקל, פי חמישה מהתקציבים למטרות אלה עד כה (שהיו 140 מיליון שקל בקואליציית הדתיים הקודמת, 2021). או תקציבי רשתות החינוך החרדיות, שבעבר גדלו בכל פעם בכמה מאות מיליונים, וכעת יקבלו עוד יותר ממיליארד. גם אלה יכולים לשנות את המפה החברתית והפוליטית, ולשלוח עוד משפחות למערכת החינוך החרדית, כלומר להרחיק את הדור הבא משוק העבודה. ישראל שאחרי הכספים שמחלקת הממשלה הנוכחית לא תהיה אותה המדינה.
/// שחר אילן
רבי ישראל סלנטר, שחי בליטא במאה ה־19, הקים את תנועת המוסר, שחתרה לתיקון מידות בתוך הישיבות. אחת האמירות המפורסמות שלו דורשת מהיהודי: "דאג לרוחניות שלך — ולגשמיות של האחרים".
הכספים הקואליציוניים שמחולקים כעת עושים בדיוק ההפך: הפוליטיקאים הדתיים דאגו היטב לבעיות הגשמיות של המגזרים הקרובים אליהם, ובזים לכל האחרים. מבחינתם רוחניות היא "תרבות יהודית", ואותה יש לממן. ומה עם אנשים בסיכון לאובדנות, נפגעות ונפגעי עבירות מין, מכורים או מי שסובלים מהפרעות אכילה? לנפש שלהם, ולגוף שלהם, ולחיים שלהם, הכספים הקואליציוניים לא טרחו לדאוג. אפשר להתווכח על השאלה עד כמה ובאילו אופנים המדינה צריכה לתמוך ביהדות, אבל לפני שמקצים 2 מיליון שקל להנחלת מורשת הרב דרוקמן ומאות מיליונים להעמקת זהות יהודית, למשל, יש הרבה מאוד אחרים שזקוקים לעזרה מיידית, ור' ישראל סלנטר היה דואג להם ראשונים.
/// שלמה טייטלבאום
בתחילת השבוע נשלח בלון ניסוי מדיוני בית הנשיא על ה"רפורמה" המשפטית: הקואליציה תוותר על ביטול הסניוריטי במינוי נשיא בית המשפט העליון, ובתמורה תישלל מבית המשפט הסמכות למנות את ההרכבים שיושבים בדיוניו; אלגוריתם הוא שישבץ את השופטים. רעיון נהדר, וחבל שלא משתמשים בו בעוד מקומות. למשל במזכירות הממשלה, ששיבצה השבוע את איתמר בן גביר לייצג את ישראל בקבלת הפנים המסורתית של האיחוד האירופי. גם הבינה המלאכותית הכי בסיסית היתה מבינה שבן גביר לא יכול לייצג את ישראל בפני אירופה. דמיינו ששגרירות ישראל בברלין היתה עורכת קבלת פנים ליום העצמאות וממשלת גרמניה היתה שולחת כנציג מטעמה שר ממפלגה שדוגלת בעליונות גרמנית ובשנאה למיעוטים. ככה אנחנו נראים, נטולי כל בינה, מלאכותית או אמיתית.
/// משה גורלי
כשהממשלה הנוכחית מרוקנת עוד ועוד מילים מתוכן, וכשהחברה כולה כבר מגחיכה עד הקצה רעיונות יפים, לא פלא שאפילו החרם נפל קורבן.
רק לפני שבועיים אחת ממשיאות המשואה ביום העצמאות היתה נערה שעברה חרם, ושיח שלם התנהל על הבריונות שבחרמות. והנה השבוע שוב חזר החרם לכותרות, מהשר איתמר בן גביר שהודיע שהוא מחרים את הממשלה שבה הוא חבר (התנהלות ברמת ה"אם אתם לא משחקים איתי אני לא רוצה לשחק איתכם בכלל!") ועד החרדים שהכריזו חרם על יצרנית לחם כי מתברר שליו"ר שלה, פוליטיקאי לשעבר, עדיין יש דעות. אם עד כה נעשה בחרם שימוש אלים, עכשיו כבר הרגו אותו סופית. הוא בדיחה חסרת כל משמעות.
וזה חבל, כי החרם הוא כלי חשוב ביהדות. אלים, כן, לעתים קרובות הוא הופנה נגד האנשים הלא נכונים, אבל לעתים הוא היה האמצעי היחיד להגן על הקהילה, לשמר את הדת והמסורת. בגלות, כחברת מיעוט חסרת כל כוח פוליטי ובלי שום אפשרות להשית עונשים על עבירות פליליות וחברתיות, יהודים החרימו את מי שסיכן אותם, בהלשנה, בגידה וגם כפירה. החרם איפשר להם להתנקות, גם ממי שביצעו עבירות בתחום המוסר, למשל. הוא היה הרשות השלטונית שלנו. אבל כשנעשה בו שימוש לא ראוי, הוא הותיר את היהודי המוחרם נטול כל שייכות. שום קהילה לא קיבלה אותו. כעת, בתקופה שבה מסרסים את כל הרשויות השלטוניות בזו אחר זו, מתברר שהגיעו לסרס אפילו את האפשרות להשתמש בחרם כדי להתנקות, ומי שבאמת מוחרם הוא ההיגיון.