חתיכת שבוע

חתיכת שבוע

/// ההקלה במשכנתאות היא בעיה, לא פתרון /// נתניהו מודה באמת המושתקת /// הנפקת Airbnb מדגימה איך צולחים משבר קשה /// סרט חדש מזכיר מה אבד לנו

המשכנתאות

פורקים כל עול

בנק ישראל החליט השבוע לבטל את ההגבלה על חלק המשכנתא שצמוד לריבית הפריים, וראש הממשלה מיהר לא רק לברך אלא גם לקחת קרדיט על המהלך, שאכן נעשה בעקבות פגישות של אנשי הבנק עם פוליטיקאים. לא היה צריך את החגיגה של בנימין נתניהו כדי להבין שההחלטה היא עוד דרך לפזר קצת כסף מההליקופטר — מענק קטנטן ונעים לבעלי המשכנתאות, שיוכלו כעת למחזר אותן ולהקטין בקצת את ההחזרים, וחול בעיניים של מחפשי הדירות, שישתכנעו שעכשיו יהיה להם קל יותר לקנות. ותודה לשלטון.

אבל בהחלטה הזאת גם יש פריקת כל עול, התנערות מאחריות, הרמת ידיים מוחלטת. לא רק בכך שהיא מסכנת את קוני הדירות במקרה של עליית הריבית, אלא בעיקר משום שיש כאן חזרה לפלסטר "נקל עליכם לקנות את הדירות היקרות" במקום טיפול השורש הנדרש "נגדיל את ההיצע וכך נוריד את המחירים". לא משחררים קרקעות לבנייה, לא משקיעים ביצירת המעטפת הנחוצה לדיור (תשתיות, חינוך, תחבורה, תעסוקה), כן מורידים את מס הרכישה ומקלים את לקיחת משכנתא. או במילים אחרות, מתדלקים את הביקוש במקום להגדיל את ההיצע. התוצאה תהיה עליית מחירים; בחודשים הקרובים לכמה אנשים יהיה אולי קל יותר לקנות דירה או למחזר משכנתא, אבל בתוך שנה־שנתיים יהיו הרבה יותר אנשים שלא יוכלו לקנות, או לא יעמדו בהחזרים. בקיצור, יש כאן שוב החלטה פוליטית שנועדה להתחנף לציבור ובאה על חשבון מה שהציבור זקוק לו באמת. הפוליטיקאים כאן חיים במערכת בחירות אינסופית וממשיכים לחלק סוכריות היום בידיעה שכולנו נשלם על זה מחר.

/// גלית חמי

משפט נתניהו

מי היה רוצה אבא כזה

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל השבוע את בקשתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לתקן את כתב האישום נגדו ולפרק את הישות המשפטית שמופיעה בו — "נתניהו ורעייתו", "נתניהו ובני משפחתו" — לגורמיה. בעצם השופטים הורו למדינה להפריד בין נתניהו לאשתו ובנו שאינם נאשמים, ולייחס לכל אחד בנפרד את בקשות השוחד לכאורה לסיקור חיובי. נניח כאן למשמעות המשפטית של העניין, ונתמקד רגע בזו המשפחתית: בעצם הבקשה, בעקיפין, בנימין מטיל על שרה ויאיר את "חטאיו". המסר ברור: הם ביקשו מתנות, הם לחצו, אני אפילו לא ידעתי. זו עמדה שמתפרקת מאחריות, עמדה פחדנית, עמדה שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה לגלות אצל אביו או אמו. וזו גם עמדה שמודה בחמדנות של בני המשפחה, מרמזת להיותם המנהלים האמיתיים של השלטון.

/// משה גורלי

Airbnb

הוכחה חותכת

הימים הראשונים שאחרי הנפקת Airbnb הוכיחו שמדובר בסמל של שוק ההון בימי הקורונה. בכלכלת השטח האבטלה רחבה, חסכונות נאכלים ואנשים, מילולית, מתים, אבל בבורסה החגיגה נמשכת. והיא כל כך מנותקת, שאפילו חברה שמתבססת על הענף שנפגע באופן הקשה ביותר במגפה, התיירות, קיבלה ביום המסחר הראשון שלה בבורסה בניו יורק שווי של 100 מיליארד דולר, וכעבור כמה ימים התייצבה בנחת על 75 מיליארד. התהיות הקבועות אם אנחנו בעיצומה של בועה תודלקו מחדש.

אבל גם כשגוגל הונפקה ב־2004 לפי שווי של 23 מיליארד דולר חיכו ליציאת האוויר, ומאז השווי רק צמח בעוד טריליון דולר. ו־Airbnb מציעה עוד נקודה לזכות ההישג שלה: להבדיל מכוכבות אחרות שנכנסות בשנים האחרונות לבורסה עם הערכות שווי אדירות, היא כבר חוותה על בשרה משבר אמיתי. התשקיף שלה לקראת ההנפקה לא הסתיר את המכה הקשה שספגה, אלא הסביר איך החברה התמודדה עם המשבר — מצאה נישות חדשות כגון השכרות לטווח ארוך, תיירות פנים והשכרה כתחליף למשרד, קיצצה משמעותית בהוצאות השיווק, פיטרה עובדים — כלומר הוכיח למשקיעים שהיא מסוגלת לצלוח היטב גם טלטלות גדולות. עוד לפני סופה של המגפה היא נהנית מהצורך של אנשים בחללי אירוח פרטיים, להבדיל ממלונות, ואחרי שהמגפה תיבלם היא תיהנה מהתאוששות התיירות. גם עכשיו וגם אז, עושה רושם שהיא תיהנה בעיקר מאמון מוגבר של המשקיעים.

/// סופי שולמן

סטרימינג

"קולנוע" בלי סרטים

"Let Them All Talk" הוא הסרט החדש של הבמאי זוכה האוסקר סטיבן סודרברג, בכיכובן של מריל סטריפ, קנדיס ברגן ודיאן וויסט. בארצות הברית הוא מדובר למדי. בארץ, לעומת זאת, אין איך לצפות בו. הוא זמין רק ב־HBO Max, שלא נגיש לצופים כאן באופן חוקי ומוסדר. זה צד שפחות מדברים עליו במהפכת הסטרימינג: במובנים מסוימים היא מגבירה את הנגישות לתרבות, בהיבטים אחרים היא מצמצמת אותה. אפשר לראות הכל מהספה בבית? לא, לא הכל. כי סרט כזה, שבעבר היה עולה לאקרנים בבתי הקולנוע ברחבי העולם, אפשרי כיום לצפייה רק במדינות מסוימות מאוד. בסוף, בלי פריסה רחבה של בתי קולנוע שמקרינים שלל סרטים, הישראלים נדונים לתפריט מצומצם מדי, אפילו בלי מנה עיקרית של סודרברג וסטריפ. ואם אתם מחכים ל"וונדר וומן" החדש, שעולה בשבוע הבא גם הוא ב־HBO Max, ובכן, חבל.

/// אדוה קיזלשטיין

מילת השבוע

//

דור סער־מן

במדינה הזאת, עדיף שלא יתעדפו אותך, אלא שתקמבן לעצמך עדיפות

הגעת החיסונים לישראל האיצה את הדיון בשאלה הגדולה — מי יתחסן ראשון. כלומר, למי תינתן עדיפות בקבלת החיסון ובחזרה לחיי שגרה בטוחים יותר. מי, כמו שאוהבים לקרוא לזה בצה"לית, יתועדף, ואיזה סדר עדיפויות בסדר החיסונים יוביל לצמצום המהיר ביותר של ההדבקה והתמותה.

קביעת סדר עדיפויות היא אולי המשימה המהותית ביותר של הנהגה, כל הנהגה. האם לתת עדיפות לביטחון, ולהגדיל את התקציב שלו? אולי צריך לתעדף את החינוך? את התעשייה המקומית? את מערכת הבריאות? כל החלטה מנהיגותית כרוכה בעלויות, כלכליות ולא־כלכליות, שבאות על חשבון משהו אחר. כל החלטה היא תעדוף.

בדרך כלל אנחנו לא רואים את משחקי העדיפות האלה באופן ישיר כל כך כמו בשאלת החיסון, ובכל זאת למדנו לא להאמין להם. התרגלנו לכך שכאשר הממשלה מכריזה שמשהו הוא "עדיפות לאומית", אנחנו צריכים לדאוג. הגדרת "אזורי עדיפות לאומית" נועדה לחזק יישובים חלשים בפריפריה באמצעות שלל הטבות, אבל היישובים האלה עוד רחוקים מאוד מהיישובים החזקים, אלה שלא קיבלו שום "עדיפות" רשמית.

בין אלה שמקבלים עדיפות רשמית לאלה שהסתדרו בכוחות עצמם, יש בארץ עוד קבוצה, המסתדרים בקומבינה. מי שמוכרז "מתועדף" לא מגיע לשום מקום, ואילו מי שבאמת זוכים לעדיפות הם אלה שמתקמבנים בלחצים פוליטיים או עסקאות מאחורי הגב, ויש בארץ כמה מגזרים כאלה, שאיכשהו תמיד מתועדפים על פני כל אזורי העדיפות הלאומית. ישראל אינה מדינה של סדר עדיפויות אלא של קומבינות וקשרים. ואולי זה מה שיעודד אנשים להתחסן — ההבנה שאי אפשר לבנות על שום סדר עדיפויות לאומי, וכמו תמיד עדיף להם למצוא איך לתעדף את עצמם.