שווים ושווים יותר
//
סופי שולמן
//
צילום: תומי הרפז
דמיינו אבטיח:
בית ספר לחדי־קרן
שלושה יזמים שהשווי של החברות שלהם קפץ השנה ליותר מ־2 מיליארד דולר במפגש פסגה שמספק שיעורים בבניית סטארט־אפים בכלל, ויוניקורנים בפרט
שווים ושווים יותר
סופי שולמן
צילום: תומי הרפז
להאזנה לכתבה
הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
שיעור 1: אגו
מיליארד דולר? דברי איתנו על 100
"
2 מיליארד דולר זו נקודה בזמן, בעוד שנתיים תעשי שיחה על איך הגענו ל־10 מיליארד", אומר לי חן עמית, מייסד ומנכ"ל Tipalti, כשאני שואלת אם הגיוני שהחברה, שעדיין לא מכניסה 100 מיליון דולר בשנה, שווה 2 מיליארד. "השווי הזה היה הגיוני חודש־חודשיים לפני שסגרנו את הגיוס. בסגירה זה כבר היה מתנה, ועכשיו 2 מיליארד זאת היסטוריה. כל אחד מהאנשים פה בחדר מגדיר מחדש את הקטגוריה שבה הוא פועל, ויש לנו סיכוי טוב להגיע ל־100 מיליארד דולר".
"בשביל לדגדג אותנו צריך להציע לקנות אותנו ב־10 מיליארד, 15 מיליארד, שלא נוכל לא לענות לשיחה", עונה עמית בן דב, מנכ"ל וממייסדי גונג, כשאני שואלת בכמה יסכים למכור את החברה. ואז הוא עובר להמחשה חקלאית: "תניחי שאת מגדלת אבטיח, אבל הוא עדיין בגודל של קלמנטינה. את בטוחה שזה אבטיח, ומישהו בא ומציע לך לשלם היום כאילו יש לך תפוז. אבל אם אני יודע שבעוד שלוש שנים זה יהיה אבטיח, אפילו מקשה שלמה, למה לי למכור במחיר של תפוז? ואף אחד לא ישלם על האבטיח שאת רואה כי הוא לא מסוגל לדמיין אותו. הם לא רואים את המסלול הברור לאבטיח שאנחנו רואים בחברות שלנו".
"אני יכול לראות בבירור איך הנקודות מתחברות לחברה של 10-7 מיליארד", אומר אלון חורי, סמנכ"ל טכנולוגיות וממייסדי נקסט אינשורנס. ואז הוא מתחמם: "אני לגמרי מרגיש שזה יכול להגיע ל־30-20 מיליארד". ואז מתחמם עוד קצת: "יש גם תרחיש מטורף שנקסט יכולה להגיע לשווי של 100 מיליארד. זה עושה לי צמרמורת, כמה זה נכון וכמה זה מדהים.
"לאבא שלי יש דירה להשקעה שהוא תמיד משכיר ב־20% פחות מהשוק כדי להיות הוגן. גם אנחנו מתנהלים כך: ברגע שהמשקיע חתם על השקעה בנקסט אינשורנס הוא כבר עשה את עסקת חייו. הגיוס הבא אמור להיות הקל שבקלים כי המשקיעים הקיימים כבר עשו פי שניים ויותר על הכסף".
"זה חלק מטרנד גלובלי", חותם בן דב את דיון השווי. "אנחנו חיים בתקופת מעבר, כמו שהיתה לפני 100 שנה. שלושת האנשים העשירים בעולם באים מחברות טכנולוגיה. יש חברות כגון זום או סנופלייק שעד לפני רגע היו סטארט־אפים ופתאום שוות עשרות מיליארדי דולרים. על ICQ עשו פה סדרת טלוויזיה, והיום אקזיט כזה לא יקבל ידיעה קטנה בעיתון. מהמיליארד של Waze התרגשנו, ועד היום זה חביב, אבל לא הכיוון".
מה הכיוון?
"יש פה דור יזמים שהתחיל ב־2000, עשה אקזיטים ואין לו לחץ למכור. אנחנו יודעים איך לעשות את זה יותר טוב, יש ידע מצטבר. אף אחד פה בחדר לא רואה ב־2 מיליארד דולר את פסגת השאיפות שלו".
שנת היוניקורונה
*
ב־2020, בשיאו של אחד המשברים הבריאותיים והכלכליים שידעה האנושות, נולדו בארץ כ־15 חברות בשווי של יותר ממיליארד דולר כל אחת, וכעת, לפי בדיקת "מוסף כלכליסט" כמעט עשירית מהחדי־קרן בעולם הם חברות שהקימו ישראלים. סך הכל יש כ־500 חברות הייטק פרטיות ששוות יותר ממיליארד — יחד הן שוות כ־1.5 טריליון דולר — וכ־45 מהן ישראליות, עם שווי כולל של כ־88 מיליארד. הגיוסים של כולן יחד מסתכמים עד כה ב־40 מיליארד, אחרי שהשנה נקבע שיא בגיוס ההון של חברות ישראליות, והוא הגיע ל־9.5 מיליארד דולר, 20% יותר מב־2019 (לפי נתוני סטארט־אפ ניישן סנטרל SNC). בארצות הברית, לשם השוואה, הגיוסים השנה היו גבוהים רק ב־5% מבשנה הקודמת, ואילו באסיה ובדרום אמריקה נרשמו בכלל ירידות.
חלק מהחדי־קרן הקודמים הונפקו השנה (למונייד, אלסטיק ו־JFrog), אחרים נמכרו (מוביט והבאנה). בשנה הקרובה הרכבת לנאסד"ק אמורה להגביר את הקצב, עם Innoviz, איירוןסורס, מאנדיי, קלטורה, קורסרה ואורקם.
עד כמה החברות האלה באמת ישראליות? רובן, זה נכון, לא פועלות מישראל; ברשימת 500 היוניקורנים של Crunchbase, מאגר המידע הגדול והמדויק בענף, רק 16 חברות משויכות לארץ. השאר פועלות מארצות הברית (מחצית בעמק הסיליקון, מחצית בניו יורק ובבוסטון) ואף מלונדון ומסינגפור. אבל רוב מרכזי הפיתוח פועלים בישראל, ולעתים גם חלק מהמייסדים הישראלים עדיין חיים כאן. הם פשוט למדו מניסיון העבר שלהם בחברות קודמות ובאקזיטים קודמים, שהלקוחות נמצאים מעבר לים, ולכן עדיף לנהל את העסק משם.
שיעור 2: רעיון
קודם כל למצוא נישה לא חרושה
כל אחד מהם מייצג חברה ששווייה הוערך ב־2 מיליארד דולר, כל אחד מהם מצהיר שהיא תהיה שווה הרבה יותר, וכולם מתעקשים על צניעותם. שלושה גברים בשנות הארבעים והחמישים לחייהם עם שפת גוף גיקית אבל ביטחון עצמי בשמים. עמית, בן דב וחורי הם נציגיו הבולטים כיום של עדר היוניקורנים הישראליים השועט, בשנה שבה מספר הסטארט־אפים הישראליים ששוויים יותר ממיליארד דולר הגיע לשיא של כל הזמנים: כעשירית מ־500 החדי־קרן בעולם פועלים מישראל או הוקמו בידי ישראלים (ראו מסגרת).
הביטחון שהם מפגינים מבוסס על העובדה שכל אחד מהם כבר רשם אקזיטים בחברות קודמות, וכמובן על האהבה והכסף שמרעיפים עליהם המשקיעים. הרבה מאוד כסף, הרבה יותר ממה שהם צריכים. עידן היוניקורנים הוא במידה רבה - גם אם לא רק - תולדה של כסף זול במיוחד שנמצא כמעט ללא הגבלה בידיים של קרנות הון־סיכון ומשקיעים פרטיים וחייב להישפך לשוק הטכנולוגיה. התחרות על נתח במי שעשויה להיות חברת־העל הבאה מנפחת לסטארט־אפים שווי אדיר, גם כשהרווחיות רחוקה מלהצדיק אותו.
מפגש הפסגה עם השלושה, שכל אחד מהם מוביל “חד־קרן כפול”, מספק אם כן תמונת מצב של שוק שבו, כהגדרתם, "הכסף נופל מהעצים". אבל הוא גם מניב לא מעט לקחים מהדרך שעשו ותובנות על האופן שבו כדאי לבנות סטארט־אפים שזוכים לאמון המשקיעים.
המוצרים שהם מציעים שונים זה מזה: Tipalti מציעה לעסקים אוטומציה לניהול קשרים עם ספקים, ניהול מטבעות, פתרונות מימון ורגולציה; Gong מספקת כלי לניהול אוטונומי של מערכות לקשרי לקוחות; Next Insurance מוכרת אונליין ביטוח לעסקים קטנים. אבל המשותף לכולם הוא שהם מציעים שירותים לעסקים ואינם תלויים בתנודות בטרנדים בקרב הציבור הרחב. ובעיקר — כולם נבנו מתוך ההבנה שצריך למצוא בעיה שמשוועת לפתרון, וכזה שאנשים יסכימו לשלם עליו.
חורי ושותפיו להקמת נקסט, גיא גולדשטיין וניסים טפירו, מכרו כבר ב־2014 את צ'ק (אפליקציית תשלומים) ב־360 מיליון דולר. "החלטנו להקים עוד משהו יחד — אבל שהפעם נעשה הכל הפוך. כבר בנינו משהו ועשינו כסף, והפעם נשב ארבעה חודשים ונחשוב על הכל חוץ מאשר על הרעיון. רק הדנ"א של החברה, התרבות שלה, והעובדה שאנחנו רוצים לעשות משהו טוב, לטובת אנשים", מספר חורי. "היו לנו רעיונות גם בתחומי הנדל"ן והרפואה, אבל בחרנו בביטוח כי זה שוק ישן וחולה, והתמקדנו בביטוח לעסקים קטנים כי זו נישה שלא מספיק חרושה. ראינו שלשחקן הגדול בתחום יש רק כ־5% מהשוק בארצות הברית, והבנו שאנחנו יכולים להפוך למובילי שוק. אחד המשקיעים שלנו, אורן זאב (איש שהוא אימפריית הון־סיכון עצמאית, מהמובילים בעולם), תמיד אומר שצריך להמציא קטגוריה מחדש, לשבש אותה". כיום נקסט מספקת לעסקים קטנים ובינוניים שישה סוגי ביטוח שניתן לקנות אונליין, והיא מעסיקה 350 בני אדם; מחציתם עובדים בישראל, ובקרוב יצטרפו אליהם עוד 100.
עמית מגדיר את הסיפור שלו "כמעט הפוך, אבל גם הוא קשור באורן זאב, שאיתו למדתי באוניברסיטה. ב־2007 מכרתי את אטריקה" — חברת מערכות התקשורת שניהל, שלא קיימה את ההבטחה ונקנתה ב־100 מיליון דולר, כמחצית מהסכום שהושקע בה — "ואז פרץ המשבר הכלכלי. באיזשהו שלב התקשרתי לאורן ואמרתי לו שאם יש משהו מעניין בחברות שהוא משקיע בהן, או כאלה שצריכות עזרה, אני פנוי. זה היה כל המאמץ שלי לחפש עבודה. אחרי כמה חודשים הוא התקשר ואמר שבאחת החברות יש בעיה. פגשתי את המנהל, שעוסק בפרסום אונליין, והוא תיאר את הקושי לשלם מהר להרבה ספקים במדינות שונות, במטבעות שונים. אני בכלל איש טלקום, אין לי מושג בתשלומים ובתהליכים עסקיים, אבל ישבתי עם הבחור יום שלם, ראיתי איך הוא עובד והבנתי את עומק הבעיה. בשלב הבא דיברתי עם אנשים שחשבתי שאולי יצטרכו פתרון כמו שחשבתי עליו; כולם אמרו לי 'רד מזה, חבל על הזמן שלך'. הרבה מהם נהפכו אחר כך ללקוחות של הפתרון שהצענו". עמית הקים עם זאב את Tipalti, שמטפלת בהעברת תשלומים בהיקף 12 מיליארד דולר בשנה ומעסיקה 350 עובדים, כמחציתם בישראל. הוא מודה שבשלב ההקמה "לא חשבתי שזו תהיה חברה גדולה. קראתי אז ספר על ארבע שעות עבודה בשבוע, חשבתי שאם יהיו לי שני לקוחות ואכניס 30 אלף שקל בחודש אני מסודר, זה דיבר אליי. אבל הביאו את הבעיה אליי, והיום אני מבין שקיבלתי אותה במתנה". הוא חזר לתכנת אחרי 17 שנה שלא עשה זאת, בנה את המערכת לבד, בחר את השם התמציתי ("זה שובר קרח כשאני מסביר את המשמעות"), "ואז החלטנו לבדוק את השוק האמריקאי. גייסתי חבר, ומהר מאוד כבר העבירו דרכנו 100 מיליון דולר בשנה".
אצל בן דב זה עבד קצת אחרת. הוא קופצני ומשתדל לנהל את רוב הפגישות שלו, כולל ראיונות עבודה, בהליכה, כי קשה לו לשבת. "יש לי 400 רעיונות ביום לסטארט־אפים, יש לי קובץ מיוחד שבו אני רושם אותם. מי שרוצה — אני מחלק", הוא אומר.
תן לי אחד?
"כותש שום אולטימטיבי שישר מוציא קוביות. אבל שלא יעלה 2,000 דולר, כי אף אחד לא צריך את זה.
"הרעיון לגונג עלה מתוך צורך שראיתי כמנכ"ל סייסנס (ניתוח מידע ארגוני) ולפני זה בקליקסופטוור (אוטומציה של מערכי שירות): יש מערכות ניהול לקוחות שמלאות בשטויות, והיה לי רעיון איך לשפר אותן. התקשרתי ל־50 אנשים ושאלתי אותם את כל השאלות הקשות שלרוב לא שואלים על המערכות האלה, והתשובות שלהם נתנו לי סימן שיהיה מי שישלם על שיפור". ב־2015 הוא הקים את גונג עם אילון רשף, והיא מציעה ניהול אוטונומי של מערכות לקשרי לקוחות (CRM) — "עושה למערכות CRM את מה שמובילאיי עושה לתעשיית המכוניות", כהגדרת בן דב — ומעסיקה 400 עובדים, 130 מהם בישראל.
צילום: תומי הרפז
בן דב: "תניחי שאת מגדלת אבטיח, אבל הוא עדיין בגודל של קלמנטינה. מישהו בא ומציע לך לשלם היום כאילו יש לך תפוז. אבל אם אני יודע שבעוד שלוש שנים זה יהיה אבטיח, אפילו מקשה שלמה, למה לי למכור במחיר של תפוז?"
שיעור 3: ביזנס
אסור להתאהב בטכנולוגיה
"בצ'ק היינו מאוהבים בפתרון שמצאנו", אומר חורי. "לא חשבנו מהיום הראשון על המודל העסקי ומודל הצמיחה, חשבנו רק על כמה הטכנולוגיה מלהיבה, אבל בסוף צריך להפוך את זה לכסף. להמציא את המודל העסקי בשלב מתקדם יותר היה סיוט, לכן בנקסט הלכנו מראש למקום שבו יש מודל עסקי ברור ומוכח, שנייה לא בזבזנו על לחשוב איך הביזנס עובד".
שיעור 4: בזבוזי הייטק
בלי פינוקים, אגרו כסף
"ב־2001 היה לי רגע מעצב", מספר בן דב. "פתחנו משרד חדש של קליקסופטוור בקליפורניה, השכבנו שם 5 מיליון דולר על ריהוט מעצבים. אבל כשהגעתי למשרד הזה בפעם הראשונה זה כבר היה אחרי שהמניה קרסה ונאלצנו לפטר אנשים. הכיסאות היקרים עוד היו בניילונים, והכל היה ריק. זו חוויה מצמררת. היו לי רגשות אשם על מה שהיה אפשר לעשות אחרת, לשמור על העובדים במקום להשקיע בכיסאות. מאז אני זהיר מאוד. עברתי את המשברים של 2000 ושל 2008, והיום הכסף של החברה שוכב בבנק, שני הגיוסים האחרונים. לא נגענו בו. יש לנו כסף ל־20 שנה קדימה. אני לא משקיע בנדל"ן וחותם חוזים רק לשנה־שנה וחצי”.
משרדים לתקופה כזו קצרה?
“בארצות הברית כרגע אין בכלל משרד, כי היה חוזה קצר וכולם עובדים מהבית. בחוזה קצר משלמים יותר אבל זה נותן גמישות, ואנחנו זהירים עם הוצאות. אין מסג'יסטים ושאר מותרות. אנחנו עוד לא רווחיים, אבל שורפים מעט. כך אתה שולט בגורל שלך".
משקיע העל אורן זאב. "אומר להמציא קטגוריה מחדש", ומחלק כסף
עוד במוסף כלכליסט
שיעור 5: גיוסים
לא אומרים "לא" לכסף שנוזל עליך
אז למה לגייס אם לא נוגעים בכסף? אי אפשר להגיד "לא" לכסף?
"מגייסים כסף כשאפשר, שיהיה. בתקופה טובה אנשים רוצים לתת לך צ'ק, וזה לא אחראי לא לקחת. אי אפשר לקחת כסף מכל מי שרוצה לתת ובכל סיבוב ולפי כל שווי, כי צריך לראות שלא מדללים יותר מדי את ההחזקות שלך ושל המשקיעים הוותיקים. גם אם היה עכשיו מישהו שרוצה להשקיע בגונג לפי שווי של 20 מיליארד דולר, הייתי מסרב".
עמית אומנם התפרנס בעבר ממשחקי פוקר מקצועיים, אבל כמנהל גם הוא מדגיש את הזהירות: "כולנו פה שולטים בהוצאות. אנחנו מקבלים החלטות ענייניות, ואנשים שמשקיעים בנו מאמינים בעבודה שלנו. אבל יש בשוק היום יותר מדי כסף".
חורי: "הקרנות הרוויחו בשנים האחרונות המון כסף, זה כסף שיושב על העצים ופשוט מתחיל לנזול. בחודשים הראשונים לא היינו בכיוון של לגייס, אבל אחרי שנגמרה רשימת המטלות אמרנו 'בוא נראה מה אומרים המשקיעים', רצינו לקבל פידבק כדי שיהיו לנו עוד אייטמים ברשימת המטלות. חשבנו שאם נגייס זה יהיה אולי 5 מיליון גג, ולא בנינו על זה. אלא שאז גיא (גולדשטיין, אחד המייסדים) הציג את החברה לאורן זאב. הוא פגש אותו בקפה ונציה (מוסד מוכר בפאלו אלטו ומקום מושבו הקבוע של זאב) ביום שישי, ואורן אמר לו: 'ביום ראשון יש 10 מיליון דולר אצלכם בבנק, תתחילו לעבוד'. מיד באו כבר קרנות נוספות, ובעצם זה היה על כלום, לא היה אפשר לדעת אז לאן הרעיון שלנו יכול להגיע, זה היה רק בגלל ההיכרות המוקדמת איתנו". גם בן דב מודה שהגיוסים הראשונים הגיעו בזכות המוניטין והניסיון שלו, ולא בגלל המוצר עצמו.
הכסף נוזל גם לכיס הפרטי. כיום המשקיעים לעתים לוחצים על מייסדי החברות לקחת כסף הביתה הרבה לפני אקזיט, מה שבעבר היה מאוד לא מקובל. "ב־2012 אורן זאב אמר לי: 'תמכור קצת מניות, אתה חייב שיהיה לך גב כלכלי, קח הביתה 300 אלף', ואני אמרתי: 'למה? רק התחלנו, איך לקחת כסף?'", מספר עמית. "בהמשך הוא שכנע אותי, והבנתי שהוא עושה את זה כדי שיהיה לי גב כלכלי. ומאז האקזיט לא מעניין אותי".
צילום: תומי הרפז
חורי: "הקרנות הרוויחו בשנים האחרונות המון, זה כסף שיושב על העצים ומתחיל לנזול. פגשנו את אורן זאב רק כדי לקבל פידבק, והוא מיד אמר 'קחו 10 מיליון דולר'. מיד באו עוד קרנות, ועל כלום, לא היה אפשר לדעת לאן הרעיון יכול להגיע"
שיעור 6: אקזיט
כשטסים מהר מדי המטוס רועד
האקזיט עד כדי כך לא מעניין אותו, שעמית "מנסה פרואקטיבית לדחות את ההנפקה. הנפקה נותנת שלושה דברים — כסף, אבל אותו אפשר לקבל היום פרטי; נזילות לעובדים, אבל להם אנחנו היום מאפשרים למכור מניות; ומיתוג — אבל אנחנו חברת B2B (שלא פונה לציבור הרחב) ולכן זה לא משנה. אז הנפקה היא רק עוד כלי, כמו חתונה. היא לא מטרה בפני עצמה".
חורי: "אני מסכים שזה עוד כלי, ויש לו לא מעט חסרונות. דוגמה קטנה: יש לנו במשרדים עשרות מסכים שבהם רואים בזמן אמת נתונים של כמה פוליסות מכרנו וכו'. כחברה בורסאית אתה לא יכול לעשות את זה, כי מדובר במידע פנים שחשוף לעיני כל".
אולי הרתיעה שלכם מהנפקה קשורה גם לכך שאף אחת מהחברות עדיין לא רווחית?
עמית: "אם היינו מתפשרים על צמיחה של 50% בשנה היינו יכולים להיות רווחיים, אבל אנחנו צומחים ב־100%. אם לא נעשה היום את המקסימום כדי לצמוח נחטא. ואת זה השוק מתמחר, את הצמיחה".
בן דב: "אנחנו יכולים לעבור לרווח, אבל אנחנו יותר ממכפילים את המכירות השנה ומתקרבים ל־100 מיליון דולר הכנסות, ובשנה הבאה נכפיל את מספר העובדים. צריך לראות איך מעכלים את כל זה בלי להתפשר על האיכות. אם טסים מהר מדי, המטוס מתחיל לרעוד. אנחנו טסים הכי מהר ומגיעים כמעט לרעידות, אבל בלי להתפרק. צריך שיהיה מודל שיראה איך אפשר להרוויח אבל החברה צריכה לתת פול גז, ופול גז שורף דלק. ולתת גז זה אומר ללחוץ על שתי דוושות, זו של השיווק והמכירות וזו של הפיתוח".
חורי: "יש לנו תוכניות מוגדרות לחצי השנה הקרובה, ברמת הבורג. אנחנו בהתחלה של ההתחלה של לגעת בכסף מהגיוס הקודם, גם אם אצלנו זה לא יספיק ל־20 שנה. אנחנו בהכנסות של 200 מיליון דולר השנה ואנחנו לא רווחיים בהגדרה — ולא שואפים לזה. יש אסכולה שאומרת 'נצמח בטירוף ונשים כל דולר בצמיחה', אבל אנחנו בזו של 'נעשה את זה יותר לאט ונסתכל על ההוצאות'. עוד שנתיים־שלוש נגיע לאיזון".
צילום: תומי הרפז
עמית: "אורן זאב אמר לי: 'תמכור קצת מניות, קח הביתה 300 אלף', ואני אמרתי: 'למה? רק התחלנו, איך לקחת כסף?'. בהמשך הוא שכנע אותי, והבנתי שהוא עושה את זה כדי שיהיה לי גב כלכלי. ומאז האקזיט לא מעניין אותי"
שיעור 7: עובדים
אקוויטי הוא המפתח, לא השכר
מה שמפריד ביניכם לבין רווחיות הוא הוצאות השכר. אתם מדברים על הכפלת כוח האדם, והמשמעות היא להוציא עוד יותר כסף.
עמית: "שלושתנו נסכים שאנשים שעובדים בחברות שלנו חייבים להעריך אקוויטי (תגמול מבוסס מניות) יותר משכר. אנחנו משלמים לפי המקובל בהייטק, אבל גם מצד העובדים אנחנו מקבלים פניות להקטין את השכר ולהגדיל את האקוויטי".
בן דב: "הוצאות השכר עולות, אבל גם נכנס יותר מלקוחות. מאז הקמת החברה השכר הממוצע אצלנו עלה ב־20%, אבל המכירות עלו בהרבה הרבה יותר. אנחנו משלמים מעל הממוצע ונותנים גם אקוויטי יפה. עשינו עכשיו סקנדרי (מכירת מניות על ידי העובדים) ורק 40% מאלה שיכלו למכור בחרו לעשות זאת, היתר מאמינים שהמניות יהיו שוות יותר".
חורי: "לי חשוב מאוד שהעובד שבא אלינו יבוא בגלל האקוויטי, מתוך אמונה שזה יהיה שווה פי עשרה. מתי זה יקרה זה כבר עניין טכני".
שיעור 8: טיפים זריזים
מזל וחוכמה של עוגיות מזל
"לכולנו יש חלום גדול, אבל הרגליים על הקרקע", אומר בן דב, ועמית מחדד: "לא המצאנו את הגלגל, אבל אנחנו אנשים של היגיון בריא".
מה הטיפים שלכם ליזמים מתחילים?
חורי: "לעשות טעויות מהר ובזול".
בן דב: "לשכור אנשים שיודעים לעשות את זה. כמו מארק צוקרברג שגייס את שריל סנדברג לפייסבוק כמבוגר האחראי. יזמים מעל גיל 45 הם הכי מצליחים".
עמית: "קודם כל למצוא את ההתאמה המושלמת בין המוצר לשוק".
איזה חלק בהצלחה צריך לזקוף למזל?
עמית: "המזל משמעותי מאוד. שאורן יחשוב דווקא עליי, שסיטיבנק תחתום איתי...".
חורי: "ככל שאתה מצליח יש לך יותר ממנו".
איפה תהיו עוד כמה שנים?
חורי: "אנחנו בונים את הדבר הבא. ליזמים זה החמצן — לא רק לגדול, אלא גם לחדש".
עמית: "אנחנו אף פעם לא שבעים ויש לנו כבר ארבע מיזמים חדשים. בשביל לשרת את השוק כמו שצריך — צריך את זה".
ואומת הסטארט־אפ? ועולם ההייטק בכלל?
חורי: "כבר עשר שנים אומרים שמתנפחת בועה. אמרו שהקורונה תפוצץ אותה, וזה לא קרה. זה משהו אמיתי. מגמת הצמיחה העולמית תימשך, ובעוד חמש שנים נדבר על חברות ששוות יותר מ־10 מיליארד".
בן דב: "10 מיליארד זה המיליארד החדש. ובעוד חמש שנים אולי יהיו פה גם חברות ישראליות בשווי של 100 מיליארד דולר. הכל היום טכנולוגי, יש שיפט היסטורי וישראל במקום הנכון. אבל יהיה מחסור של עובדים בהייטק, המדינה לא עושה עבודה טובה".
עמית: "אולי נהיה סוף־סוף גרואן־אפ ניישן".
בן דב: "בואו נרשום ביומן לעוד שנתיים, ניפגש ונבדוק איפה אנחנו".
שנת היוניקורונה
*
ב־2020, בשיאו של אחד המשברים הבריאותיים והכלכליים שידעה האנושות, נולדו בארץ כ־15 חברות בשווי של יותר ממיליארד דולר כל אחת, וכעת, לפי בדיקת "מוסף כלכליסט" כמעט עשירית מהחדי־קרן בעולם הם חברות שהקימו ישראלים. סך הכל יש כ־500 חברות הייטק פרטיות ששוות יותר ממיליארד — יחד הן שוות כ־1.5 טריליון דולר — וכ־45 מהן ישראליות, עם שווי כולל של כ־88 מיליארד. הגיוסים של כולן יחד מסתכמים עד כה ב־40 מיליארד, אחרי שהשנה נקבע שיא בגיוס ההון של חברות ישראליות, והוא הגיע ל־9.5 מיליארד דולר, 20% יותר מב־2019 (לפי נתוני סטארט־אפ ניישן סנטרל SNC). בארצות הברית, לשם השוואה, הגיוסים השנה היו גבוהים רק ב־5% מבשנה הקודמת, ואילו באסיה ובדרום אמריקה נרשמו בכלל ירידות.
חלק מהחדי־קרן הקודמים הונפקו השנה (למונייד, אלסטיק ו־JFrog), אחרים נמכרו (מוביט והבאנה). בשנה הקרובה הרכבת לנאסד"ק אמורה להגביר את הקצב, עם Innoviz, איירוןסורס, מאנדיי, קלטורה, קורסרה ואורקם.
עד כמה החברות האלה באמת ישראליות? רובן, זה נכון, לא פועלות מישראל; ברשימת 500 היוניקורנים של Crunchbase, מאגר המידע הגדול והמדויק בענף, רק 16 חברות משויכות לארץ. השאר פועלות מארצות הברית (מחצית בעמק הסיליקון, מחצית בניו יורק ובבוסטון) ואף מלונדון ומסינגפור. אבל רוב מרכזי הפיתוח פועלים בישראל, ולעתים גם חלק מהמייסדים הישראלים עדיין חיים כאן. הם פשוט למדו מניסיון העבר שלהם בחברות קודמות ובאקזיטים קודמים, שהלקוחות נמצאים מעבר לים, ולכן עדיף לנהל את העסק משם.
הילדה החכמה בעולם
בגיל 15 "ילדת השנה" של "טיים" חתומה על פתרונות לזיהום מים, התמכרות לתרופות ובריונות רשת
מלכי המדבר
דובאי התבססה במהירות כפנטזיה האולטימטיבית של המאצ'ו הישראלי
