נ

יית'ן דרייק הוא אחד מצאצאיו של סר פרנסיס דרייק, ימאי בריטי, חלוץ ומגלה ארצות מהמאה ה־16. כשהוא מוצא מפת אוצר אבודה של סר פרנסיס, הוא יוצא לשלל הרפתקאות באוויר, בים וביבשה נגד שלל אויבים ומכשולים ולבסוף מגיע אל האוצר. איך זה נגמר? תלוי איך התוודעתם לסיפור: במשחק הפלייסטיישן "Uncharted", ניית'ן מסיים אותו חמוש בארגזי זהב עם בת זוג חדשה לצדו. אבל בסרט הקולנוע החדש שמבוסס על אותו המשחק, הסוף (זהירות ספוילר!) שונה לגמרי: הגיבור מנצח את הנבלים, אבל האוניות שמצאו שוקעות בחזרה למעמקי הים, ועמן האוצרות שבהן. "מעכשיו האוצר שייך לממשלת הפיליפינים", נאמר בסוף הסרט.

זה אחד השכתובים המשונים בתולדות העיבודים הקולנועיים. האם מישהו היה מעלה על דעתו שג'ק ספארו של "שודדי הקריביים", למשל, יחזיר את הספינה שגנב לבעליה? אבל השכתוב הזה מעיד על שינוי עמוק שקרה באחרונה בהוליווד: כסף הפך לדבר מגונה. הרפתקאות תמורת שכר, חלומות על עושר והצלחה כלכלית? אלה תכונות של נבלים. הגיבורים אמורים לעבוד לשם שמים, מתוך אלטרואיזם, כדי למגר את הפשע ואת הרשע ולמען תיקון עולם. לא בשביל הכסף. אפילו הנשים ב"אנצ'רטד" ממשיכות בדרכן הלאה, כי ברור שהן לא פרס שאותו משיג הגיבור.

"אנצ'רטד" לא לבד. בשתי העונות של "המנדלוריאן" ובסדרת הספין־אוף "הספר של בובה פט" הציג אולפן דיסני גישה חדשה ומשונה לדמותם של שכירי החרב וציידי הראשים מהיקום של "מלחמת הכוכבים". באנגלית הם מכונים: "Bounty Hunters", ציידי הפרס. אלה סוכני חוק מטעם עצמם שיוצאים לצוד פושעים ונמלטים מהחוק כדי לאסוף את הפרס שעל ראשם, כמו בימי המערב הפרוע. אבל באמריקה של ימינו גם בובה פט — האיש שב"האימפריה מכה שנית" צד את האן סולו כדי לקבל שכר נכבד מג'אבה ההאט — לא רוצה יותר תשלום עבור שירותיו. הוא עובד פרו־בונו עכשיו, כי הוא עבר מהצד של הרעים לצד של הטובים, ואלה לא רוצים כסף, אלא רק לעשות את הדבר הנכון.

ממשיך דרכו, המנדלוריאן, מתחיל את הסדרה כמי שמאתר מבוקשים בעבור חופן דולרים, אך מסיים אותה כמי שמבצע את המשימה שלשמה נשכר — להביא את בייבי יודה לידיו של לוק סקייווקר. וגם כאן הגיבור יוצא לשפע הרפתקאות בלי לקחת עליהן סנט שחוק אחד. הוא מבין את חשיבות המשימה ועושה אותה למען מצפונו. סרג'יו ליאונה ודאי מתהפך בקברו. איזה אקדוחן באיזה מערבון לא היה מוכן לקבל שכר על עבודתו? ממה בדיוק הוא אמור להתפרנס? ולמה לעזאזל הם נעלבים מהצעה לקבל תשלום על עבודתם?

הימין האמריקאי מרבה להאשים את הוליווד בנטיות סוציאליסטיות. זו טענה מטופשת לרוב, שהרי הוליווד תמיד קידשה את החלום האמריקאי, וחגגה אינספור גיבורים שעיקר תהילתם נבעה מכך שעשו כסף והמון. אבל הפעם נראה שהרפובליקנים צודקים: הוליווד עושה יותר ויותר סרטים על גיבורים שרואים ברווח כספי פגם מוסרי. קפיטליסטי זה לא.

אז נכון, כסף אינו חזות הכל, והרצון לפעול למען צדק בלי לקבל על כך שכר הוא שאיפה אצילית. הבעיה היא שהאלטרואיזם הוא טרנד שהוליווד שומרת רק למסך כמובן. כי לפי הדיווחים, השחקן טום הולנד קיבל 10 מיליון דולר על תפקידו כניית'ן דרייק בסרט. והאולפן הזדרז להתגאות בכך שהסרט הכניס יותר מ־100 מיליון דולר. כי באמריקה כסף גדול הוא סימן להצלחה, והצלחה גדולה היא סימן לאיכות וכישרון.

הוליווד לא באמת רוצה לוותר על החלום האמריקאי, פשוט בעידן הנוכחי הפחד הכי גדול שלה הוא להעליב מישהו: וכך מסעות הרפתקאות עלולים להצטייר ככיבוש לבן; השגת שלל כגזל תרבותי; ומציאת אהבה כניצול יחסי כוחות. ולכן השחקנים המיליונרים נדרשים לגלם גיבורי פעולה שבסוף הסרט יישארו דלפונים וגלמודים, אך מאושרים. כך הם ילמדו את העולם שעם כסף גדול באה שחיתות גדולה. וגם צביעות גדולה.